
במרץ 2010 שודרה בטלויזיה הממלכתת של יפן NHK תכנית על פעילותי בתקוות לשלום. בתכנית הוצגה דרך החיים שלי, וכן קטע מהרצאה שערכתי בעיר לא רחוקה מטוקיו. בעקבות התכנית , קיבלתי מיילים רבים שהביעו תמיכה בפעילות שלי כישראלי, קיבלתי טלפונים רבים, בינהם ממישהו שהציג את עצמו כמישהו שעד היום היה שונא ישראל, ולא האמין למשמע אזניו שיש ישראלים המאמינים בשלום, אך שינה דעתו! כמה חודשים לאחר מכן הוא אף בא להרצאה שלי בעיר אחרת. אבל הסיפור היום, הוא על אשה מבוגרת, קצת מעל 70 שהתקשרה לברך אותי על עבודתי לקידום השלום, לאחר אותה תכנית. כחדשיים מאוחר יותר, היא טרחה במיוחד, ובאה ברכבת מהלך כשלוש שעות, על מנת לראות תערוכה שלי, ולדבר איתי באופן אישי. בשיחה של כמה שעות מאד גדושות ומעניינות, התברר שהיא הייתה בעבר כומר נוצרית, בכנסיה בדרום יפן, וכיום עוסקת בקידום שלום. בשנים האחרונות, היא כותבת ספר המבוסס על דרשותיה ככומר, ועלון שהוציאה בעת ההיא. ספר שמתאר את שאיפותיה לשלום והבנה הדדית. תוך כדי השיחה איתי, החליטה שאת עטיפת הספר תעטר המילה שלום, כתובה בעברית בכתב ידי! בהרגשת אחריות כבדה, כתבתי לה את המילה באותיות דפוס, ולפני יומיים, הגיע אלינו הספר שיצא לאור בשבוע שעבר, ומצרף כאן את תמונת העטיפה שלו. וכאן נשאלות השאלות, האם עלי לספר לה שתקוותי לשלום נתקלות במחסום מוזר וגבוה מצד חברי וקוראי בארץ? האם לא מספיק לקוות לשלום, ללא קשר למקום הימצאך? האם השלום הוא משהו שעלינו להאמין בו רק כישות לא ממשית ובלתי ניתנת להשגה? אני מצידי, כמובן שאמשיך להאמין! |
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני מופתע מעט על תגובתך. מדוע אתה חושב שיש כאן תיאום עמדות. מסתבר שישנם כאן אי אלו אנשים מודאגים בקשר לעתידם בארץ כשכל התמונות מסביב מבהירות להם שהתפיסה הדמוקרטית וקבלת היהודי כיצור אנושי היכול להשתלב במרחב האנושי במקום הן בכלל לא ברורות ומתקבלות. אז השמאל מטיף ךנו שלמען השלמות ההומנית שלנו, התחושה הטובה על היותינו בני אדם אנו חייבים לקבל בהבנה וגם לסבול את התגובות של שכנינו הנובעות מחוסר צדק ועוול שאנו שותפים להן. ומה לגבינו? יוק! זה שאנו נפגעים? אלמנטרי. זה שטוענים מה שטוענים כלפינו במשך דורות? אז מה הביג דיל בעניין. כל העולם יכול לעשות כרצונו, לנהוג בנו כפי שהוא רוצה ואנו, חייבים לקבל זאת כמו גשם ביום חורפי.
אני חושב שלפני שאתה ודומיך מקרבנו ולא, הבאים להטיף לנו מוסר, שיבדקו את עצמם, ועכשיו תאמר למשל, שאם אני מזכיר את התנהגות המוסלמים בסודן, בעירק, באירן, בסוריה ובמקומות נוספים, אלו סיסמאות ותו לא. התנהגות הרוסים בצ'צ'ניה, מה לגבי מה שהולך שם? היכן כל רודפי השלום בעולם על מעשים אלו? אז רגע אחד.
אז בעניין תיאום העמדות, אתה לא יכול לשלול תחושות של אנשים ולומר להם שהם טועים כשאין ברשותך כל פתרון סביר וכשאתה דורש רק מצד אחד לשנות ולהשתנות. להזכירך, לכל מטבע שני צדדים
מצפה בעניין
אתה ההוכחה לכך:
ולתת עצות מבלי שאתה נושא באחריות לעצותיך זה מקומם
רק עשה טובה , אל תטיף , ובוודאי לא מרחוק
אבל לשבת לך בביטחה ביפן ולהסביר מה צריך כאן זו חוצפה
אלו טיעוניך...
הרי זה מה שאני טוען כל הזמן על הישראלים כאחת מבעיות היסוד למה אין שלום!
גם משום שהישראלים לא מוכנים לשמע הערות! הבנתי את זה ! לא צריך להמשיך להוכיח את זה כל הזמן!
אני מבין שמיקומך הוא ביפן, יופי, איזה כיף להיות ממוקם במדינה שמה שמותיר אותה ללא פגיעה זה הצי ה- 7 האמריקאי. אחרת, צפון קוריאה היתה כבר מזמן מתחשבנת איתם על אי אלו מעשים "הומאניים" במחצית הראשונה של המאה ה- 20 וכך גם סין על כמה מעשים פעוטים.
אבל רגע אחד, מדוע קיימת ביפן גזענות כלפי קוריאניים מסכנים? אולי קיימת שם מחשבה בחוגים מסויימים שנשות קוריאה חייבות להמשיך את תפקידן היפני המסורתי כ"נשות עינוגים"? הצעתי היא, תפתור קודם את הבעיות במקום בו אתה ממוקם ולאחר מכן, תפתור את הבעיות במקומות בהם אינך ממוקם.
אין אנו חפים מהתייחסות שלילית ובלתי ראויה לסובבים אותנו, אבל, הבט על תנאי החיים של אותם אלו החיים בארצות סביבנו, האם לשלום שכזה תייחל? מה דעתך שזוגתך תלך עם בורקה? ושאם היא תביט, חלילה ורחמנא ליצלן, בגבר אחר, נסקול אותה באבנים למוות? ושאם אחד מילדיך, יהיה רעב ללחם (מפני שהמדינה לא תדאג לו) ויגנוב כיכר לחם, נגדע את ידו? הכל לפי חוקי האסלם, ממש כפי שצריך להיות.
להזכירך, ההרוג הראשון בסכסוך היהודי ערבי היה יהודי. האבא הרוחני (ההרצל הפלשתינאי) של הלאום הפלשתינאי, ביקר באושוויץ בתקופת מלחמת העולם ה- 2 וליד המשרפות הוא פתח את נחיריו בעונג כשהוא פולט "אחחח, בושם יהודי" ולאחר מכן טען שהאומה הערבית חייבת לקחת דוגמא מאדם כה דגול כהיטלר.
אז יתכן שהמשפט הכל כך לא נעים "לנצח תאכל חרב" נכון בסיטואציה זו. הצד השני חייב להוכיח לעצמו ולעולם שהוא משנה את תפיסת חייו לפני שהוא מקבל ויתורים שונים. ככה זה לצערנו
שוב תודה, ואמשיך כמובן לקרא את מאמריך. בקרוב מאד, אפרסם פוסט שבו הצעות קונקטיות לדרכי פעולה אפשריות.
בהתלחה!
בהתלחה!