כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    twobe1.com- לחזור לגן עדן. זוגיות בעין יהודית. מכובדי! אבקש לקרוא בבלוג בימי החול. תודה.

    הבלוג עוסק בעיקר בהתבוננות עמוקה ופשוטה על חיי הזוגיות. יש בו מאמרים קצרים, מאמרים עיוניים, ושו"ת קצר. מי שמגיב למאמרים ישנים- נא ליידע בדואר האישי.

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    מאמר- מה אתם מחביאים מתחת לשטיח של הזוגיות שלכם?

    0 תגובות   יום שני, 1/11/10, 19:40

     

                                   על מטאטא ושטיח

     

    חלק א- מנגנוני השטיח.

     

     הכותרת של מאמר זה מעלה מחשבה שמדובר במאמר שנותן טיפים לניקיון יעיל של הבית. מחשבה זו נכונה, אך לא לגמרי. אין מדובר כאן בניקיון מלכלוך ואבק ממשי. מדובר כאן בניקיון מקשיי הזוגיות. לצערי, יתכן שימצא בית נקי מאבק ולכלוך, וגם אם נרים את השטיח, לא נמצא מתחתיו שום לכלוך שטיאטאו לשם. לעומת זאת, אם נרים את השטיח של הזוגיות, נמצא שם הרבה אובך ואבק רוחני של קשיי זוגיות שטואטאו מתחת לשטיח. מהו אותו שטיח שמסתיר תחתיו את כל אותם קשיי זוגיות? שטיח זה הוא כל גורם חיצוני שמונע מבני הזוג להוציא את הקושי החוצה, לדבר עליו, או ללכת לטיפול זוגי כדי לדבוק בהרמוניה זוגית שלמה. בבסיס העבודה הזוגית עומד הרצון האמיתי לדבקות, הוספת טוב, והעמקת החברות בין בני הזוג. כרגע נתייחס ל"סור מרע", שהוא מאפשר את הבסיס לקומה העמוקה יותר. כאמור במשל השטיח, מצטבר תחתיו אבק עד שיום אחד הכיסוי מסתלק, האבק יוצא החוצה, ובני הזוג עומדים המומים מול מה שנוצר. אביא כאן מספר "שטיחים מצטיינים", כלומר, מנגנונים המשמשים לנו מקום מסתור להצטברות של קשיים:

     

    א.     ילדים- בני זוג לא מעוניינים שהילדים ירגישו באיזשהו קושי, ולכן הם מסתירים את הקושי, וגם כשאין נוכחות של הילדים הם לא דואגים להציף את הבעיה ולנסות להתמודד איתה . אחרי שהילדים מתחתנים, השטיח מסתלק, ובני הזוג נשארים עם הר של כאבים מצטברים, ומרחק נפשי, שהם חסרי אונים מולו.

    ב.     הדימוי שבעיות זוגיות הופכות אותנו ל"לא נורמאליים"- כמעט כולנו חושבים כך, במודע או בתת מודע, אך בעצם זו טעות מחשבתית חמורה, שגורמת לנו לא להודות בכך שיש קשיים. החברה משעבדת אותנו לתבנית המחשבתית הקלוקלת הזו. ההפך הוא הנכון. דבר ברור הוא שלחבר בין שני עולמות שונים, זו משימה מורכבת ולא קלה, ואם יש זוג כזה שאין לו קשיים של מיזוג בין שני העולמות הללו, הוא הוא  לא נורמאלי, וקרוב לודאי שהם אנשים מן המאדים שמתחזים לבני אדם.

    ג.       השתעבדות לקריירה- אחד מבני הזוג או שניהם מתמסרים להישגיות בכל מה שקשור  לדברים שהם מחוץ לבית, כדי לברוח מהתמודדות פנימית. הסיבה לכך היא שהצלחות מחוץ לבית "אית להו קלא", כלומר יש להם פרסום שנותן אפקט של המחשה להצלחה, ואף מחמאה. זה יכול לבוא בצורה של משכורת, קידום בעבודה, מחמאות של העובדים או הבוס, או עצם זה שאני רואה בעיניים אנשים נהנים מעבודתי. לעומת זאת כשמתקנים בעיה בתוך הבית, רק שני אנשים יודעים מכך, ולכן אין גורם שמזמין לעשות את העבודה. המסגרת הזוגית היא אליפות העולם האמיתית בתיקון המידות, כיון ששם נמצאות הבעיות האמיתיות של האישיות, ושם אנו עושים את הדברים באמת, ולא לשם רושם חיצוני כלשהו.

    ד.      פלורליזם זוגי- אני כאן, אתה שם, אל תפריע לי, ואני לא אפריע לך. יש בפלורליזם צד אמת יפה, והוא הרצון לכבד את השני ולא להפריע לו, אולם יש גם צד חיסרון מאוד משמעותי. ניקח משל מעולם הכדורגל. כל קבוצת כדורגל מחזיקה מאמן שיש לו מבט מבחוץ על הקבוצה, והוא מעורר אותה לשינויים והתפתחות. קבוצה שתיפטר מן המאמן שלה, תיפטר גם מן האפשרות שלה להתקדם ולהשתנות לטובה. אין קבוצה שיכולה לזכות באליפות רצינית ללא מאמן. הפלורליזם הזוגי גם טומן בחובו הימנעות ממגע עם דברים שיכולים לשנות אותי. בריחה זו נובעת מפחד משינוי ואיבוד ה"אני" המוכר לי. ההימנעות הזו היא ממש "לפטר את המאמן". דרך בת או בן הזוג יש אפשרות לקדם את האישיות שלי, להגדיל את הרצון שלי בחיים, את הזיק בעיניים ולפתוח פתח להצלחות רבות בחיים בכלל, זאת מלבד עצם העצמת הקשר הזוגי לרמות גבוהות יותר.

    ה.     עומס וחוסר זמן- זהו האויב המודרני של הזוגיות. בני הזוג משתעבדים למטלות היום יום ואינם מפנים זמן לשיחה כדי להיפגש, להקשיב ולהכיר את עולמו של בן הזוג, או לחפש דרך לגשר על נושאים שדורשים ליבון. בעניין זה נפוצות בעיות תקשורת, כלומר, גם אם הזוג ינסו לדבר, הם יתקשו למצוא את הדרך לשוחח ללא אנרגיות שליליות. אין להם כלים להיכנס אחד לעולמו של השני ולדבר באופן שיעורר את החשק להתקדם. הדיבור נתפס כמתקפה, ומייד נוצרת תגובה של התגוננות וסגירה. כאן המקום להעיר שבעיות תקשורת הוא תחום קל אך קשה, כלומר, יחסית לשאר קשיי זוגיות, קל יותר ללמד בני זוג לתקשר נכון. כמו כן, רמת הכאב של חוסר תקשורת אינה גבוהה בכל אירוע ואירוע, יחסית לאירועים של קשיי זוגיות אחרים. דווקא נקודה זו הופכת את בעיות התקשורת למכשלה אולי הכי גדולה של חיי הנישואין. קל לטאטא מתחת לשטיח דברים שגורמים לכאב נסבל, ויותר קשה לטאטא מתחת לשטיח כאב בלתי נסבל. סקר שנערך בארה"ב הראה שרוב הנשים עוזבות את הבית מחמת חוסר הקשבה ושותפות רגשית. משאת הנפש הכי עמוקה של האישה היא השותפות הרגשית עם בעלה, כשזה קיים הרי שיש התמסרות הדדית, חברות עמוקה ואהבה עזה. חוסר בתחום הזה יוצר בעיות תקשורת, שמצטברות ומצטברות, ובסופו של דבר מפתיעות ומתפרצות לרמה כזו של כאב וניתוק, שקשה מאוד לרפאן.

    ו.       מריחת זמן בתחושה ש"זה יעבור"-  בעניין זה יש להבדיל בין משבר קיומי למשבר לא קיומי. משבר קיומי הוא משבר שחוזר על עצמו שוב ושוב, ואפשר לאבחן שיטתיות, ועיקרון משותף לכל המקרים. אפשרות אחרת למשבר קיומי היא שהיה אירוע חד פעמי, אבל הכאב לא עובר, והוא מקונן בפנים. משבר לא קיומי הוא אירוע שקורה פעם או פעמיים, ואינו חוזר ונשנה סביב אותו עיקרון, וכן הכאב שלו חולף, ומאפשר סליחה גמורה. על משבר לא קיומי עדיף לא לדבר. דיבור עליו מעצים את הרע ושם אותו בפוקוס, ואז עכבר הופך לפיל. על משבר קיומי חייבים לדבר, ואם עדיין לא מצליחים למצוא נוסחא משותפת, יש לפנות לטיפול. מריחת זמן במקרה של משבר קיומי מזיקה לאחדות של בני הזוג.

    ז.       פחד מחשיפה- מדובר כאן על משבר קיומי שלא ייפתר ללא טיפול, אלא שלבני הזוג קשה עם החדירה לעולמם האישי. עניין זה הוא הקושי הכי אמיתי מכל המנויים לעיל. חוסר הרצון להיפתח בפני אדם לא מוכר, נובע מתכונת צניעות. הצניעות והביישנות מחייבים שלא להתמסר ולפתוח עולם נפשי לפני היכרות ובדיקה. בעניין זה יש לומר שאין פתרונות קסם לנושא זה, אפשר רק לעודד  ע"י כך שיובן שמטפל טוב הוא אדם שלמד ופיתח דרכים שונות להגיע לנפשם של המטופלים בעדינות ובכבוד הראוי לעולמם הפנימי, וכן הוא עושה זאת באופן שיהיה לזוג נוח וקל לשתף את המטפל בעולמם. יש להוסיף שהמחיר של התפרצות האבק לאחר הסתלקות השטיח, הוא כבד לאין ערוך מאשר המאמץ הראשוני שכרוך בפגישה עם המטפל.

     

     

    חלק ב- מדוע העניין הזוגי כל כך קשה?

     

    זו שאלת השאלות שרבים שואלים. השאלה נובעת מציפייה שהיא משאת נפש עמוקה שהכל "ילך חלק", וללא בעיות בנוגע לקשר הזוגי, אך אם נתבונן לעומק נראה שציפייה זו היא מוזרה, והיא עומדת בסתירה גמורה לאופן בו אנו מתנהלים בנושאים משמעותיים אחרים בחיינו. כאשר אדם רוצה לרכוש מקצוע ולהיות טוב ומקצועי בו כדי לפרנס את ביתו, הוא מראש מוכן להשקיע בכך זמן, מחשבה וכסף, אם כן, מדוע בעניין הצלחת הזוגיות, אנו משנים את גישתנו ומצפים שזה "יזרום בטבעיות"? אני מכיר בחור צעיר שחלם להקים חברה בארצות הברית, הוא אכן הצליח בכך, בתחילת דרכו הוא עבד "סביב השעון", אכל בצמצום רב, והתמודד עם קשיים לא פשוטים על מנת לממש את חלומו. רכישת מיומנויות שונות של חיים  כרוכה בהתמודדות עם קשיים, ובהקצאת זמן לכך, בין שמדובר במתכנת מחשבים שכותב תוכנה חדשה, קוסמטיקאית שרוצה לפרוץ לשוק, הורים שרוצים להצליח בחינוך ילדיהם, ובין שמדובר בהצלחת הקשר הזוגי. פעמים רבות היכן שיש קשיים, רמז הוא לכך שיש מתחת לפני השטח הארה גדולה שמחכה לצאת ולפרוץ. התמודדות עם הקשיים מביאה בסופו של דבר את האור הזוגי.

        ניכנס יותר פנימה, אל עבר משמעות יותר עמוקה של קשיי הזוגיות. אומר אני שאדרבה, חלק מייעודה של המערכת הזוגית, מלבד עצם האחדות בין האיש והאישה, הוא להוציא את הבעיות באישיות החוצה, ולזכות את האדם להשתלם במידות שלו. נתבונן באדם רווק. לאדם רווק יש יותר אפשרות להתנתק מן העולם, כאשר העולם מפריע לנוחות שלו. הוא אינו חייב לטפל בילדים מציקים, ואינו חייב להיענות לדרישות של בת זוג עם צרכים. הוא יכול להיכנס לחדרו, לסגור את הדלת ולשמוע מוזיקה. האם הוא הרוויח? הוא הרוויח בעירבון מוגבל. ה' יצר אותנו רווקים, כדי שתהיה לנו יותר אפשרות להתנתק מן העולם ולהתכנס בעצמנו, תכונה זו נחוצה כדי שכל אחד יתרכז בעצמו, יבנה את עצמו, ויממש את הפוטנציאל האישי שלו, כהכנה לרמה גבוהה יותר, היא הרמה של חיים עם בת זוג. אם הרווק לא יגיע לחיים עם בת זוג לא תהיה לו שום מערכת שמאלצת אותו לצאת מהאנוכיות שלו. הוא יישאר אדם שמתאמץ ועושה בעיקר בשביל עצמו. מערכת זוגית של אישה וילדים גורמת לאדם לעבוד עבור גורמים שהם מחוץ לו, הוא אינו עובד רק בשביל עצמו, הוא עובד בשביל מערכת שמחוץ לעצמו, מערכת משפחתית שכוללת בעיקר את בת הזוג. זו רמה גבוהה יותר. זה קשה, אבל זה מה שמוציא את האדם מן העולם הקטן שלו לעבר עולמות אחרים. נבאר את הדברים יותר ברור ע"י מימרא של הרב קוק זצ"ל. הרב ביאר את העניין של ביטול גזירה. על אדם פלוני נגזרה גזירה של מחלה קשה, ל"ע. אותו אדם התפלל, חזר בתשובה על מידות רעות שבאמתחתו, ונעשה נקי יותר, וראה איזה פלא, הוא החלים מן המחלה. המחשבה הפשוטה היא שבזכות תפילותיו ותשובתו, ה' ביטל באופן אקטיבי את הגזירה. הרב קוק זצ"ל מציע הסתכלות אחרת. הגזירה חלה על פלוני במצב א'. פלוני זז ע"י תשובתו מנקודה א' לנקודה ב', הוא מעין אדם חדש, על פלוני במצב ב' לא חלה מעולם הגזירה, והיא מתבטלת באופן אוטומטי. בדיוק כך פועלת המערכת הזוגית. יש גזירה של קושי זוגי על יוסף ומיכאלה כשהם במצב א'. יוסף ומיכאלה דיברו על כך, מצאו במה כל אחד מהם יכול להתקדם, ועשו זאת. הגזירה התבטלה כי יש כאן יוסף ומיכאלה חדשים- יוסף ומיכאלה ב'. מה הפרס שלהם? הפוגה, ואחר כך עוד גזירה זוגית, כדי שיזכו להגיע גם ליוסף ומיכאלה ג'.

     רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם קשיי זוגיות. אשרינו! מכאן מובן שבריחה מקשיי הזוגיות, היא בעצם בריחה מן השלמות והתיקון שמיועד לי, בריחה זו היא מה שכינינו לעיל כ"לפטר את המאמן" שהוא הפתח שלי להתקדמות. בואו ונחזיר למאמן את משרתו, ונזכה לשלמות האדם שבנו.

     

     

    חלק ג- אימון (קאוצ'ינג, coaching) ככלי להחזרת האחדות בין בני הזוג.

     

    מה עושים באימון? במה זה עוזר? מה גורם לנו להיות עם אור בעיניים? אור כמו אותו אור של ילד שרוצה לבלוע את העולם.

        נבאר את הדברים לאט ובהיגיון. האדם הוא הבריה היחידה שמסוגלת למֵטַה-קוגניציה (חשיבת על), כלומר לחשוב כיצד אני חושב, לנתח תהליכי חשיבה של עצמי ( ע"פ הגדרתו של ג'ון ה. פלאבל, באנגלית: John H. Flavell). החיות פשוט חושבות, או פועלות. ע"י מטה-קוגניציה אני מסוגל להבין ולזהות טעויות בעצמי, אבל דא עקא, שרמה כזו של חשיבה דורשת זמן מאוד איכותי, שקט פנימי, ותרגול של המיומנות הזו, כלומר, כולנו מסוגלים להגיע לכך, אלא שחיי היום יום הסוערים והעמוסים של המאה העשרים, חוסר השקט הפנימי, וקוצר הכוח לפנות לכך זמן איכות, מונעים מאיתנו להתקדם  לעבר זיהוי הטעויות הפנימיות שלנו. המאמן הוא אדם שמיומן לעזור לנו לעשות את תהליך חשיבת העל הזו עם עצמנו, בכך שהוא יוצר יחד איתנו מערכת של זמן איכות ושקט, ובנוסף יש באמתחתו כלים שמאפשרים לשאול שאלות, או למצוא את סיפורי העבר שמתוכם ניתן למצוא את הניצוץ הפנימי של "עכשיו הבנתי", או מה שמכונה בלעז "אאוריקה".

        

         האימון הוא כלי עבור אנשים רגילים, שמרגישים תקועים או סובלים, הוא אינו כלי מתאים למצבים קליניים, או פסיכופתלוגים. אימון יוצא מנקודת הנחה שהמפתח לתשובה שאנו מחפשים, נמצא אצל המתאמן עצמו. הנוסחא המנצחת של האימון היא רצוי, מצוי, פער. מצוי- מה התמונה הנוכחית שממנה המתאמן אינו מרוצה. רצוי- מה היא התמונה הרצויה למתאמן. פער- מה המתאמן צריך לפתח בעצמו כדי להגיע לתמונת הרצוי. הנוסחא הזו מעידה על מה שאמרנו שהמקור המרכזי לתשובות שאנו מחפשים הוא המתאמן עצמו. אדבר כעת על אימון מודרני מול אימון יהודי. ההבדל ביניהם יובן לאור מיקומם השונה ביחס לשיטות פסיכולוגיות שונות. בפסיכולוגיה הפסיכואנליטית יש סכמה של מבנה הנפש, עם הגדרות לכל חלק. האלמנט הבולט של שיטת הטיפול הוא השיחה בין המטפל למטופל, והוא הכלי המרכזי לשיפור. בקצה השני של הפסיכולוגיה יש את גישת הפסיכולוגיה הביהביוריסטית, שם מתייחסים לנפש כאל מעיין "קופסא שחורה" שאין אנו יודעים מה יש בתוכה, ולכן אין טעם לחפור בה, או לתאר את חלקיה, והמרכז של שיטת הטיפול הוא יצירת מערכת של תגמולים עבור שיפור בהתנהגות. האימון המודרני דומה מעט לגישה הביהביוריסטית, הוא אינו נובר בנפש ובעבר, והוא עסוק בעיקר בעתיד, ובהגדרת השינוי המתבקש. האימון המודרני מוסיף על הפסיכולוגיה הביהביוריסטית אופי עוד יותר מעשי, של הצבת מטרות לטווח ארוך ולטווח קצר, שיטות פעולה כדי להגיע למטרות, ואפילו המחשות למיניהם, הצביון המעשי של האימון המודרני נובע גם מכך שמוצאו של מקצוע האימון הוא מן הספורט בארצות הברית. דוגמא לתפקוד ע"פ אימון מודרני: אדם שיגדיר שהוא רוצה להשתפר ביכולתו לחסוך כסף, יקבל תרגיל שעניינו לפרוט סכומי כסף גדולים לשקלים בודדים (ג'וקים), ולקנות רק באותם שקלים בודדים. פעולה כזו תמחיש לו את משמעות ההוצאה.

     

          כמו תמיד, היהודים באמצע, המדינה שלנו ממוקמת גיאוגרפית על הגבול בין תרבות המזרח לתרבות המערב, כך גם האימון היהודי ממוקם באמצע, דומה קצת לפסיכולוגיה האנליטית, וקצת לקצה השני של הפסיכולוגיה הביהביוריסטית. האימון היהודי מדבר על מבנה נפש מוגדר, שכל מקורותינו מלאים בכך, למשל הדחפים הטבעיים שלנו מוגדרים כ"נפש טבעית" או "טבע ראשוני" או "נפש הבהמית" או "יצר הרע" וכ"ו (אצל פרויד אותו חלק מכונה בשם ID), חלקים אחרים בנפש מתוארים כ"יצר הטוב" או "רצון הנשמה". בין אלו יש את "כוח הבחירה" (אצל פרויד הוא נקרא "אגו"). בסכמות הנפש האלו האימון היהודי דומה חלקית לפסיכואנליזה, אמנם האימון היהודי אינו נובר בעמקי הנפש כמו הפסיכואנליזה, אבל כן קיימת הבנה של העבר, לצורך הבנת האיכויות שיש במתאמן שמולי, הבנת עולם הערכים שלו, הבנת השליחות המיוחדת לו בעולם, והבנת חלום החיים שלו. בשיטות הפעולה הוא יותר דומה לביהביוריזם, והאימון המודרני, עם נופך נוסף ועמוק של משמעות רוחנית, שנותנת לו עוצמה יותר גדולה.

         באימון יהודי קיימת הנחה רוחנית שהצלחה בחיים היא בראש ובראשונה עניין של התכוונות נכונה פנימה, כמו כן יש אלמנט של "מחשבה יוצרת מציאות", כלומר אם מצאתי את ה"אאוריקה" הפנימי שלי, ואני מדייק את המחשבה, הדמיון והרצון שלי על אותו הדבר, כבר יש לי את ברכת הדרך מאת ה', וכבר יש לי בשמיים את מה שאני רוצה, ואני רק צריך להגיע אליו ע"י שיטות פעולה, מדויקות ויעילות אומנם, אך אלו רק פעולות  שמגלות את מה שכבר מוכן עבורי באופן רוחני.

     

         אימון זוגי הוא תחום עוד יותר חדש יחסית. בדרך כלל מדובר באימון שיש בו הבנה עמוקה יותר של הנפשות הפועלות במערכת הזוגית, הבנה שהיא מעולם הפסיכולוגיה, אלא שהאימון מוסיף מעצמו יתרון של תרגילים מעשיים על הנקודות שבני הזוג רוצים לתקן בעצמם. לדעתי, אימון גרידא אינו מספיק כדי לפתור בעיות זוגיות עמוקות שסובבות סביב "סור מרע", הוא אכן מספיק למה שמכונה "העצמה זוגית" שסובבת סביב "עשה טוב", כלומר המדובר הוא בבני זוג שלא מרגישים רע עם הזוגיות שלהם, אלא רק מרגישים אפרוריות, רצון להתחדשות, וקשר יותר עמוק. ככל שהטיפול הזוגי דורש יותר "סור מרע", ויש יותר שליטה של דחפים, כעסים ותסכול, המטפל יידרש להשתמש באימון רק כטכניקה מצטרפת, אבל אין מנוס מלהיכנס לעומק הנפש. לדעתי, טיפול נכון בדרך כלל אינו מחפש בכוח להיכנס לעומק, אלא מתחיל ברובד פשוט יותר, ונכנס למים העמוקים לפי הצורך. יש להעדיף את הדרך הפשוטה קודם, כלומר אם ניתן להוציא מרגלית שנפלה לבוץ, בעזרת כף, עדיף לא לשלוח טרקטור, ואם צריך כלים יותר חודרניים, אז יש להפעילם בעדינות ובהדרגה.

        האימון הזוגי היהודי מוסיף לכל האמור את העוצמה הרוחנית שיש בקשר עם ה', ואת המשמעות העמוקה שכל מטרתנו בבואנו לעולם היא לתקן את עצמנו, ולאחד בין זכר ונקבה, דבר שמאוד עוזר לחזק את הרצון של בני הזוג לתקן, להשתפר ולהתאחד.

     

    שנזכה לבנות את המקדש הפרטי של כולנו, ומכוחו יבנה המקדש של כל ישראל במהרה בימינו. אמן.

    אשמח לשמוע תגובות ולענות על שאלות.

     

    אסף ויצמן

    רב ומאמן זוגי

     

     

    אימון זוגי בדרך יהודית. לחזור לגן עדן.

     

    www.twobe1.com

    Asaf.weiz@012.net.il

    www.twobe1.com

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      אסף ויצמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין