
כמה מידידיי הנשאים התאבדו או גרמו למותם במו ידיהם כי לא רצו לחיות יותר.
אני עצמי נדבקתי כי לא רציתי לחיות יותר.
לא היה לי את האומץ להרוג את עצמי בירייה ואו מקפיצה מבניין גבוה או פשוט לקחת כדורים. לכן חשבתי שתוך 5 שנים אמות מהמחלה. אך להפתעתי אני כבר שש שנים נשא ומוצא את עצמי חי ובועט ובריא בזכות הטיפול התרופתי. לא קיימתי יחסים עם קונדום במודע. כי רציתי להידבק.
אם הייתי מטופל אצל פסיכולוג? התשובה היא כן. במהלך הטיפול גם נדבקתי. הטיפול לא הצליח למנוע לא את ההדבקה ולא את פשיטת הרגל שלא איחרה לבוא. בעיות ההתנהגות שלי הביאו עליי את כל הצרות שאני נמצא בהם. מי שרוצה לחיות חייב להיבדק כדי לדעת את סטטוס האייג'אייוי שלו. ברגע שאתה הופך לחיובי אתה נושא באחריות כלפי הפרטנרים שלך לסקס. במדינות מסויימות מחייבים אותך ליידע את הפרטנר המיני בכל מחלת מין שאתה נושא. גם הרפס, גם עגבת גם קלמידיה , גורוניאה וגם נשאות של נגיף האייג'אייוי. ההשלכות של להיות נשא אייג'אייוי הן שינוי מוחלט בשגרת החיים. כל אדם שאתה פוגש כשותף פוטנציאלי לסקס או לחיים אתה תמיד במתח אם הוא יקבל אותך או יסכים לשכב איתך או לחיות חיים משותפים איתך.
כך אתה מוצא עצמך בבידוד חברתי ומשפחתי והרבה נשאים מעדיפים להסתיר את סטטוס האייג'אייוי שלהם בגלל הבידוד החברתי והחרם עליהם מצד מקומות עבודה ומצד המשפחה. ההתנהגות אצל הסטרייטים בדבר יחסים לא מוגנים לא מעודדת בכלל ואף מפיצה את המגיפה באחוזים גבוהים יותר גם אצל הסטרייטים. תחשוב שאם היית נשא אייג'אייוי היית צריך לעשות שטיפת זרע על מנת להביא ילד לעולם. והיית חייב להיזהר בסקס עם אשתך ולא לנשק את הילד שלך אחרי גילוח למשל. כי אולי יהיה דימום ולתינוק יהיה דימום והוא יידבק בנגיף? שנים עשיתי סקס פרוע ולא נדבקתי עד שהגיע היום וקיבלתי את הבשורה שאני חיובי. זהו כאן החיים השתנו. שום דבר לא נשאר אותו הדבר. אנשים ניתקו איתי מגע המשפחה התנתקה איבדתי מקומות עבודה ואני עומד להיזרק לרחוב ולא קיבלתי קצבה מביטוח לאומי. מצאתי את עצמי מנקה בתי שימוש כדי להתפרנס, אני לא מתבייש להגיד. אבל תדע לך שזה יחס ישיר של בעיות ההתנהגות שלי והמצב הנפשי שלי שלא טופל כיאות.
ההבדל בין סרטן לאייג'אייוי הוא בעיקר בסטיגמה. בנגיף האייג'אייוי נדבקים בגלל יחסי מין לא מוגנים. אדם מביא זאת על עצמו בתיאוריה. סרטן, אדם מקבל בגלל מזון תעשייתי, בגלל זיהום אוויר ולעיתים גם האדם מביא על עצמו סרטן בגלל עישון ובגלל סטרס נפשי לא מטופל. הפן הפסיכוסומטי זהה בשתי המגיפות הן בסרטן והן בנגיף האייג'אייוי. יש דמיון בצד הנפשי הלא מטופל. ההבדל הוא שנשא נגיף האיג'אייוי יכול להדביק אדם בריא בנגיף אך חולה סרטן לא יכול להדביק אדם בריא בסרטן אלא אם כן מדובר בעישון פסיבי או התעללות נפשית לאורך זמן באדם אחר שכתוצאה מכך האדם מפתח סרטן. החיים יותר פשוטים אצל הסטרייטים. יש לך מזל שאתה סטרייט. ההומואים הן נשים בגוף של גבר והם מאוד קשים בהתנהלות שלהם כלפי הומואים אחרים בבחינת "אדם לאדם זאב". אם היית מקיים יחסי מין עם הומואים והיית מכיר אותם מקרוב היית מבין כמה רוע ושחיתות יש בקהילה של ההומואים. כמה סכינים בגב תוקעים הומואים אחד בשני. אין אמונה אחד בשני. זה לא כמו אצל סטרייטים. זה כמו עדת נשים שמקנאות אחת בשנייה וצדות גברים ומתחרים אחד בשני על כמה שיותר זרגים. אז כדאי שתלמד את הקהילה ההומואית לפני שאתה מנסה להבין למה הומואים לא מקבלים נשאי אייג'אייוי בחברה. ואף תופעת "ציידי הנשאים" היא נפוצה במיוחד בקהילת ההומואים ומצביעים על נשאים כדי להזהיר אחרים מפניהם. אז יש בעיה של סטיגמה ולתקן אותך אני חייב. אנחנו נשאי האייג'אייוי לא חולים. אנחנו רק נושאים את הנגיף של האייג'אייוי. אנחנו תחת טיפול תרופתי ובריאים לחלוטין. מי שחולה זו החברה הכללית מסביבנו כולל הקהילה הלהטב"ית על כל מרכיביה שלפני עשרים שנה נאבקו על זכויות חברתיות והיום כשהם מבוססים חברתית וכלכלית מפלים לרעה את הנשאים של נגיף האייג'אייוי. חברה צבועה וחולה!!! |
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
באהבת בלוגר
הדר גרד
כל מי שעוסקים בנושא חייבים להתאגד ולדרוש תקציבים ממשרדי הבריאות והרווחה ולעסוק במעטפת שלמה של מניעה ותמיכה !!
.
עד כמה שזכור לי, מפגישות עם אנשים (בישראל) העובדים בוועד למלחמה באיידס, המטרה העיקרית אמנם היתה למניעת הפצת הנגיף דרך הסברים, סמינרים, פגישות וכו'. אבל, היו להם גם 'חברים מסייעים', שעזרו לנשאי הנגיף ולחולים באיידס. אין לי מושג אם הדברים השתנו מאז, אבל הייתי רוצה להאמין שהם עדיין מסייעים בדרך זו או אחרת.
התקציבים של כל האירגונים האלה, דלים משום שהם מסתמכים על תרומות מאנשים. מעטים המקומות בהם האירגונים מקבלים קיצבה מדינית. בשבדיה, קוצצה הקיצבה ל'ועד למלחמה באיידס', אבל 'המלחמה' נמשכת במקומות אחרים.
למשל, נרקומנים נושאי הנגיף יכולים להגיע לביה'ח ולקבל מזרקים, וכך לא יצטרכו להשתמש במזרקים משומשים של חבריהם וכו'.
(אפשר גם לקבל קונדומים במחלקה הזאת, אבל לא רק שם אלא גם במקומות אחרים. כמו למשל במשרד של הועד למלחמה באיידס).
אני לא כ'כ מסכימה עם ההשוואה לסרטן. ישנו הבדל מהותי בין שתי המחלות.
אבל, אני כמובן מסכימה שצריך לטפל בבעיית ה- HIV וה- AIDS לא רק דרך הסברים אלא גם בהקצבת כספים אם למחקר ואם לטיפול.
במה הם מפלים?