חברים יקרים,

בימים אלה אני מסיימת את עריכת הספר שכתבתי אודות תקופת חיים ארוכה של התמודדות בכאב ומתעתדת בקרוב להעבירו להוצאת הספרים  כדי להוציאו לאור.

שם הספר הוא: "מפריצת דיסק לפריצת דרך ומה שביניהן". בספר אני מתארת את המסלול שבו פסעתי החל משנת 1992 – פריצת הדיסק, דרך "התקיעה" באי יכולת לשבת וכלה בפריצת הדרך - גילוי הכישורים שלי,  הכשרתי כמורה לטכניקת אלכסנדר, כעורכת לשונית וכיום אני לומדת אימון (קואצ'ינג) במסלול להכשרת מאמנים.

זהו סיפורי האישי שבו אני מתארת גם את כל שיטות הטיפול שבהן התנסיתי ומספרת על כל אחת ואחת - אלה שהועילו ואלה שלא.

בפרק הרביעי בספר מצויים מאמרים שכתבתי המשתפים את הקורא בתובנותיי שאליהן הגיעתי בדרך ארוכה זאת.

הספר מכיל ציטוטים ומלווה בדברי חכמים המאשרים ומאמתים את תובנותיי.

נתבקשתי על ידי המוציא לאור לערוך רשימה של אנשים המעוניינים לרכוש את הספר כדי שנוכל להעריך כמה עותקים להדפיס, ולכן פונה אני אליכם ומבקשת ממי שמעוניין יהיה לרכוש את הספר לכתוב לי כדי שאוכל לשריין לו עותק.

למזמינים את הספר מראש יינתן מחיר מיוחד כמקובל.

הפרטים הדרושים הם:

שם מלא, מספר טלפון, כתובת מייל וכתובת מגורים.

המעוניינים לרכוש את הספר - אנא כתבו לכתובת המייל: ettysahar8@walla.com  

או התקשרו לטל: 054-6305672 .

אני גם אודה לכם בחום אם תוכלו להעביר מידע זה לחבריכם שאולי יהיו מעוניינים ברכישת הספר.

בתודה מראש,

אתי סהר

להלן הדף הפותח את הספר להתרשמותכם:

קורא יקר,

אני - עשיתי את כל הטעויות האפשריות, נסחפתי בקצב החיים המטורף של חיינו כיום, נלכדתי בציפורני הנורמות החברתיות, עשיתי כל מה ש"צריך" וניסיתי לרצות את כולם סביבי, אבל - שכחתי את עצמי, לא הכרתי את המילה רוצה ולא ידעתי לשאול את עצמי מה אני רוצה. פשוט הלכתי ב"תלם" שהכתיבו לי החינוך והחברה.

הייתי בת, אישה, אם, עובדת, מנקה, מבשלת ומאד מטופחת ומסודרת – הכול היה צריך להיות טיפ-טופ וכולם היו מרוצים. גם אני חשבתי שבמצב הזה אני מרוצה, אבל היה לי קשה!

הרבה "אורות אדומים" נדלקו לי בדרכי זאת החל בכאבי גב שתירצתי אותם בעבודה קשה ובעייפות, המשך בפריצת דיסק פתאומית, שיתוק וניתוח ועד ה"תקיעה" שהשביתה אותי לחלוטין מכל עבודה. לא עצרתי לרגע לחשוב, להתבונן או להבין, המשכתי בריצה של "להשיג" כמה שיותר ולהתקדם ובהרבה כוח ואמביציה. לא הבנתי שגופי שלח לי מסרים כי אני טועה באופן שבו אני מתנהלת עם עצמי, וכי קשה לו - פשוט לא הבנתי! חיפשתי את הפתרון ומצאתי אותו, את הפתרון לבעיה – לסימפטום, אבל לא ידעתי שמה שעליי לחפש הוא את שורש הבעיה, את הגורם לאותם כאבים, וכי עליי לתקן – לשנות את הרגלי החיים שלי, את ההתנהלות שלי ואת אופן תפיסת החיים שלי.

"נתקעתי", הייתי מושבתת שנתיים וחצי, אבל קיבלתי החלטה: "הגוף שלי ייצא מהבעיה שלו" למרות  שהרופאים הרימו ידיים. הרופא האחרון שאצלו ביקרתי היה רופא גדול ומכובד בעיניי שהיה מספיק ישר והגון לומר לי: "גם אנחנו מתוסכלים כשאיננו יכולים לעזור". לרופא זה אני חייבת את החלמתי היות שבמילותיו אלה הוא שחרר אותי מהרפואה הקונבנציונלית, העביר אליי את האחריות למצבי הבריאותי וגרם לי לחפש דרכים אחרות.

אני חשה חובה לכתוב ספר זה כדי לספר לכל אדם עד כמה הגוף שלנו חכם - כשאנחנו מגזימים הוא מתריע, הוא מתחיל ברעש קטן, כשאנחנו לא מקשיבים או לא מבינים הוא מגביר את הקול עד לכדי צעקה, וכשאין בררה הוא ממש עוצר אותנו ואומר: "די!". ומה קורה אז כשאנחנו מושבתים? האם זה הסוף? האם ניכנס לייאוש ולדיכאון? לא ולא! יש דרך אחרת – דרך האמונה, התקווה, האופטימיות והצמיחה. תקוותי היא שכל מי שיקרא את הספר יידע שאפשר לצאת ממצבים קשים ואפשר גם לצמוח מהם. המצבים הקשים הם מבחני החיים שבהם עלינו להצליח וכאשר אנחנו עוברים אותם הסיפוק הוא כולו שלנו. סיפוק שמחזק אותנו ונותן לנו כוח להמשיך, להתמודד ולחיות את החיים שניתנו לנו במתנה. זה יכול לקחת שנים, אבל עלינו תמיד לחזור למקום שממנו התחלנו ולראות עד כמה מצבנו השתפר...לשם כך אנו זקוקים לזמן, סבלנות, התמדה, הרבה תקווה ואמון בעצמנו.

את הספר הזה אני כותבת כדי לספר על הדרך שבה פסעתי מאז פריצת הדיסק הראשונה ועד היום. דרך עקלקלה של כאבים חזקים יותר וחזקים פחות, של עליות ושל מורדות, של תקווה אין קץ ושל הרבה אופטימיות, של אמונה שאכן אצליח לצאת מהבעיה ואחזור לחיים "נורמלים" במושגים של החברה, אבל מתוקנת – יותר נאורה, יותר רגועה, יותר מבינה וכמובן יותר זהירה ומתחשבת בעצמי.

החלק החשוב בספרי הן התובנות אליהן הגעתי במסע מה"בורות" ועד לאור מהותם של החיים.

המקרה שלי הוא של פריצת דיסק כי הגב שלי היה המקום החלש שלי. פריצת הדיסק מסמלת בעיניי משהו שעוצר אותך מלהמשיך להזיק לעצמך - צעקה של הגוף: "עצור! הגזמת!". לחבר לעבודה היה זה הלב שהשתבש בגיל 39 - הוא לא ראה את האור האדום, המשיך בריצה המטורפת של החיים ובגיל 46 עזב אותנו. ואצל מישהו אחר זה יכול להיות אירוע מוחי, סרטן או כל בעיה אחרת.

בספרי אני פונה לכל אדם – למי שנפגע ורוצה לצמוח ממצב קשה ולמי שעדיין לא נפגע - אני קוראת לתשומת לב ולערנות כדי למנוע פגיעה ולחיות בבריאות ובאיכות חיים טובה.