המטרה העקיפה מבט מ. שוטלנד גל הפראות התקשורתית בשבוע שעבר, התמקד לכאורה בסוגיית קצבאות הבטחת הכנסה לאברכים. אך רק לכאורה. למעשה, אין זה אלא חלק ממערכה הרבה יותר מקיפה, שתכליתה הוא לא תקיפת הציבור החרדי לשמה, אלא הגנה מנטאלית על אורחות החיים החילוניים חסרי המשמעות. אין זה אומר, שכרווח מפוקפק מן הצד, לא נוח להם לרשעים לקפח את החרדים בעוד מקום ולגזול את פת לחמם. נהפוך הוא, באופן שכזה אפשר לתפוס שתי צפרים במכה אחת: גם להציק לשומרי התורה וגם לשבץ במוחות ההמון עוד תובנה, בדבר האושר החילוני מול המסכנות החרדית כביכול. זאת בתקופה, בה מכל עבר ומכל פינה, בוקעות להן הפחיתות והחידלון שלהם עצמם. אם מביטים קצת מעבר לבלון הנפוח ולהתמודדות עם הגזירות הממוניות הללו, צריך לקחת בחשבון גם את המעטפת הזו הסובבת את הצעדים הישירים, ולא ליפול בפח יקוש, בדמות ויכוח על פי תנאיהם של אלו היוזמים אותו. כבר כתבנו בשבוע שעבר, שאין לנו רשות להסכים להכללת אוכלוסיית עמלי התורה, תחת הכותרת "חלשים", וודאי שלא נסכים להגדרת בנינו כ"מסכנים". כמו כן, לא יהא עמל על דברי הרשב"א, הרמב"ם והקצות - כלהבדיל בהייה אקדמית, אל מול חומרים מדעיים שונים. דבר זה נכון, לא רק מבחינת תוכן הדברים, אלא גם ובעיקר מבחינת מידת האינטליגנציה האינטלקטואלית והמוסרית, שהם דורשים ומעוררים בקרב העוסקים בהם. אין צורך להכחיש, שמעט מהעיסוק האקדמי-מדעי, מעט מדי, מוקדש לדברים חיוביים המכוונים לרווחתו האמיתית של האדם וסביבתו. אך למול מקטרג אנונימי אחד ויחיד מתוך הישיבות כביכול, שהוצג בידי העיתונות ביום הגנוסיה שלה בשבוע החולף, יש בידינו כמובן להביא גדודים של בעלי תשובה בעלי רקע אקדמי, המעמידים את האמת בפרופורציה הנכונה. עוד יתירה מזאת. מסתבר, שדווקא תעמולת הכזב בדבר ה"חרדים הנבערים", היא שגרמה להם למהפך, עם פגישתם הראשונה בבן ישיבה. אמנם, גם מתוכן גיבובי הדברים עצמם, שחלקם נאמרו מפי אנשים בעלי מעמד באקדמיה, ניתן ללמוד, מיהם אלה המדברים בשם השכלתנות והמודרנה. הללו - כמו למשל פרופ' מהולל שמאוד היה רוצה להנהיג את מפלגת "העבודה" - לא בושו לסלף נתונים אמיתיים; לא נרתעו מלהסתיר עובדות כמו זו, שאילולא הבג"ץ הפתאומי בהשראת הרפורמים, היו הקצבאות משולמות כמו בשלושים השנה האחרונות, ולהוסיף ולהציג את דרישת החרדים להמשכן הסדיר, בתור דרישה סחטנית חדשה, העלולה, אבוי, לרושש את המדינה. שלל המספרים שיצאו מפיהם לחלל העולם, היה מבדח לכשעצמו, כמו גם ההשוואות שלהם בין אחוז מועט של משפחות זכאים מתוך סך כל האברכים, לשלוש מאות אלף הסטודנטים כאחד. האם בכלל קיים אצל טיפוסים אלו מושג בשם "אתיקה"? ואם תוכן דבריהם כל כך כוזב, כשהתקווה החבויה בהם גורסת כלפי עצמם ובשרם, ש"עוילם גוילם", היכן הם באמת הסטודנטים המהוללים שלהם, תקוותה של מדינת ישראל, בתמונה הזאת? האם באמת ניתן למכור להם כל לוקש? ומדוע שיאמינו להם, בבשורה האמיתית המסתתרת ככלות הכל אחרי העמדות הפנים שלהם, לאמור, שדווקא העוסקים בתורה, הם הנבערים (עפ"ל)? במצעד האיוולת הזה בלט מאמר של אחד, בן כספית, שבד בבד עם שאר ירקות אנטישמיים, עוד הגדיל לקבוע, שאנחנו החרדים, כביכול, עומדים "לגנוב להם את המדינה". והנה, מעבר להכרזה מפוצצת זאת, שנאמרה ללא בושה מעל גבי עיתון, שבעליו כמו גם בעליהם של המתחרים לו, הינם קבוצת משפחות השולטות במדינת ישראל שלטון עריץ ללא עוררין - יש להסיר את הלוט מהכרזה מרחיקת לכת זו ולומר: הציבור החרדי אינו עוסק ח"ו בגניבת מדינות או בהשתלטויות ציבוריות כאלו ואחרות. נהפוך הוא. כל כולו של השלטון החילוני על היהודים בארץ ישראל, נוצר באופן של שוד כלפי הרוב המוחלט של שומרי התורה, שהרכיב אז את הישוב. וכאז כן כיום, אין ספק בדבר, שבשעת מבחן, ממשיכיהם של שתלטנים אלו יעשו את מעשיהם כמנהג אבותיהם. סנונית ראשונה בבחינת רמז למה שעלול לקרות, יש לראות במסע הרדיפה התקשורתי, המכוון אל מול אלו מהד"לים, שבאמת חושבים לקחת חלק במדינת ישראל בצלמה כדמותה. זאת בצורת שרשרת כתבות ומאמרים, המזהירים את החילוניים על כך, שכבר כעשרים אחוז מצוערי קורס קצינים, הם חובשי כיפות לא עליהם. אכן ככל שהדברים אמורים באנשי התורה כנתינתה מסיני, יש לסלק את חששותיו של אותו בן-כספית, שאגב, גם הוא מדופלם כד"ר למשהו, ולומר: מדינת ישראל אינה נחשבת אצלנו כמציאה כל כך גדולה, שמעוררת בקרבנו איזשהו רצון להשתלט עליה. לא לכך נשאנו את פנינו אלפיים שנה. הדבר נכון, לא רק כדחייה למהותה הכפרנית או למידת תאימותה לחיי תורה ומצוות. גם מהבחינה הפראקטית, בשום פרמטר בו ייבחנו מעשיה (כדוגמת חינוך, רווחה, מדיניות, ביטחון וכדו'), אין בשורה מצודדת לב. ושוב, זאת לא רק בקנה מידה תורני, אלא גם בכל כלי מדידה אחר המקובל בקרב אומות העולם. המדהים בכל זה, שמעשה יום ביומו, למעט ימים המוקדשים בלעדית לתקיפת החרדים, דווקא בן כספית וחבריו, הם המעמידים את התמונה הכל כך עגומה הזו של מדינת ישראל, בעמודים הראשונים של ביטאוניהם. אם יש בהם מי שחושב, שמשאת נפשם של החרדים או כל אדם נורמאלי הוא, לקבל לידיהם את האחריות לג'ונגל האנושי שהם אחראים לדמותו יותר מכל, יש בידינו להרגיע אותם: שום דבר לא ימנע אותם מלהמשיך ולהרוס ביד אחת מה שבנו בשנייה; לסכן את עצמם ואת הציבור כולו למען "זכות הציבור לדעת" וכאלה; או לשדוד את קופת הציבור והמדינה כנפשם שבעם. הפלא הוא, שלנוכח מחזה זה, עוד ישנם רפי רוח חרדים, המוצאים בו מושא לחיקוי בשבועונים שלהם. שאיפתו של הציבור החרדי, אינה אלא לעבוד את ד' ברננה, ולקיים את עצמו ככל הניתן, בקרב הרודפים הסובבים אותו. רק התעוררות פנימית מתוך התפקחות של ההמון הישראלי, עשויה לאיים על שלטון הרשע. כרגע לדאבון לב, קשה לראות סימנים לכזו יקיצה. עם זאת, בנימה אופטימית, יש לזכור, שגם לנחור, בתואל ולבן, היו צאצאים טובים... ועוד חזון למועד.
|