רגע של משמעות
"אושרו האמיתי של אדם
תלוי הבפעלה חסרת מעצורים
של כשרונותיו"
(אריסטו)
פוסטים פופולאריים
-
סוסים לא מדברים עברית
5/1/08 | 2456 צפיות
-
פגישה עיוורת עם פלוטו - מס. 2
29/11/07 | 1609 צפיות
-
אני חוזרת הביתה
9/5/08 | 1766 צפיות
-
פגישה עיוורת עם "פלוטו" -מס. 1
9/11/07 | 1171 צפיות
-
רגע של משמעות
22/10/07 | 1106 צפיות
-
רגע של משמעות=רגע של שפיות
13/10/07 | 879 צפיות
פוסטים אחרונים
- אני חוזרת הביתה 9/5/08
- סוסים לא מדברים עברית 5/1/08
- פגישה עיוורת עם פלוטו - מס. 2 29/11/07
- פגישה עיוורת עם "פלוטו" -מס. 1 9/11/07
- רגע של משמעות 22/10/07
- רגע של משמעות=רגע של שפיות 13/10/07
רגע של משמעות
ירושלים (העיר בה נולדתי) היתה בשבילי מאז ומתמיד סיר לחץ אנרגתי. עוד כילדה משהו בתחושות האנרגתיות הבלתי מוסברות של העיר הזאת הציקו לי... ובחיפושי אחר אלוהים, לא החילוניים ולא הדתיים בעיר הזאת הצליחו לתת לי מענה לאין סוף השאלות והתשובות הבלתי מספקות וכל שבקשה נפשי היה לעזוב ולהתאוורר מן העיר הזאת כמה שיותר מהר... וכך היה! בגיל 18 ודקה נטשתי בשמחה את \"עיר הזהב, של נחושת ושל אור\". את \"אויר ההרים הצלול כיין\" החלפתי במי הירקון הנשפכים אל הים... מידי פעם הוא התגלה לי ונתן לי תשובות אבל לא לאורך זמן, כאילו לא רצה לקבע אותי באיזו תשובה וודאית קבועה, כאילו נתן לי להבין שהוא רוצה שאמשיך לחפש אותו... אמשיך לחזר אחריו... אמשיך להתאמץ בשבילו... כמו איזה מאהב למוד נסיון היודע שברגע שיתן לי את כל כולו כבר אאבד בו עיניין ולכן החליט לשחק את הבילתי מושג!
חלפו למעלה מ-20 שנה מאז נטשתי את עיר הזהב השנויה במחלוקת לטובת המחלוקת השנויה בתוכי...
ביום רביעי בבוקר (ערב שימחת תורה) אני בתל-השומר - מחלקת יולדות- מבקרת לקוחה שילדה. אני יושבת איתה ועם הפעוט בן ה- 24 שעות, קשובה בהתרגשות לסיפורי הצירים ולחווית הלידה ומרגישה לרגע ששוב פגשתי את אלוהים בשיא הדרו, כשלפתע אני מקבלת טלפון בהול מאבי שמודיע לי: \" אמא לא מרגישה טוב, אני לוקח אותה בדחיפות לחדר המיון!\" ...את חוויותיי מחדר המיון אחסוך מכם למעט העובדה שאימי פירכסה ואיבדה את ההכרה פעמיים מול עיניי (חוויה מזעזעת!) ורק לאחר שדרשתי בתקיפות היא הובלה בדחיפות לקומה מס. 8 - היחידה לטיפול נמרץ! אני ממתינה ליד מיטתה כבר שעות אין סוף... חלפו שעות ספורות בלבד מאז אלוהים התגלה לי הבוקר בשיא הדרו במח' יולדות בתל-השומר ועד לרגע זה. ברגע זה הוא מפגיש אותי בשיא תעוזתו! איך הוא מעז! למען השם! איך הוא מעז!
לחולים - יש תפקיד חשוב בחיינו: הם עוזרים לנו לברור בין עיקר לטפל ומבקשים מאיתנו לראות את החיים בפרופורציה הראויה.
דלת המעלית נפתחת בקומת הכניסה, המוסלמים והדתיים נפרדים בברכת שלום זו מזו. לי כבר אין צורך להתאוורר בחוץ, כוחותיי כבר מתחדשים מעצמם. אני מחליטה להשאר במעלית וממתינה שתסגר ותחל שוב במסעה קומה אחר קומה כלפי מעלה... |
תגובות אחרונות
-
rov
בתגובה על "פגישה עיוורת עם פלוטו"
-
סיגלית דויד
בתגובה על אני חוזרת הביתה
-
סיגלית דויד
בתגובה על
-
hamania
בתגובה על
-
אורי אשכנזי
בתגובה על פגישה עיוורת עם פלוטו - מס. 2
-
rov
בתגובה על
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
רוב
אל תמתין לו הוא כבר כאן!
בכיף סיגלית, אני אמתין לו שיבוא ואולי עוד נשחק יחד שש-בש ונעשה על האש גם, מי יודע :)
ושמתי לי שהיו המון שגיאות כתיב בפוסט הקודם (אוףף מה יהיה עם החיפזון השטני...)
בטח הייתי שיכור בזמן הכתיבה
כשאתה כותב כאן:
...בעיצומה של לידה מרגשת נגלה לך האלוהים בכבודו ובעצמו
(מעניין שאצלי טרם הגיע - אה. אני והוא לא מסתדרים ממש....
ואח"כ:
מכל מקום, אני אמתין לאלוהים שיבוא לבקר אותי פעם, אם בכלל
אין מה להמתין, הוא נמצא כל הזמן...כל עוד גם אתה נמצא כל הזמן....
צריך לפתןח אליו את הדלת מבפנים...
הסימנים והרמזים שאנו מקבלים על כל צעד ושעל בחיינו,
אותם סימנים גלויים או חבויים הם הם שפת התקשורת ביננו לבין אלהים...
ואם אתה תוהה אם אתה מבין אותם נכון? כל עוד אתה מבין אותם בדרכך שלך
זה נכון, ומעצם הבנתך תראה שדברים חדשים בחייך מקבלים תפנית, הארה,
לידה או תובנה חדשה.... לא צריך יותר מזה....
ובכל מקרה תודה על התגובה המעניינת ומושקעת
ממש אפשר לבנות סיפור נחמד מהפוסט המרגש שלך.
בגיל שמונה עשרה ודקה (יפה שמדדת את הגיל המדוייק ולא שניה פחות) עזבת את עיר הקודש ועברת לעיר החטאים
במטרה לחפש אחר המשמעות, משמעות החיים.
במשך עשרים שנה חקררת את הוויתך החיצונית והפנימית במטרה להגיע להארה מסויימת שאיו לה שם,
מעניין שלא שמעת על בודהה בזמנו (דע את עצמך), וזה נמשך כבר עשרים שנה.
מעניין, כמו סיפור חיי בערך. עזבת את העיר השנויה במחלוקת במטרה למצוא פתרון למחלקות השנויה בתוככי תוכך.
יום אחד, הפלא ופלא! בבית החולים בעיצומה של לידה מרגשת נגלה לך האלוהים בכבודו ובעצמו (מעניין שאצלי טרם הגיע - אה. אני והוא לא מסתדרים ממש. בגלל זה אולי)
ולפתע טלפון בהול מאביך, אמך לא חשבה בטוב. באותה עת נשמתך נעצרה למראה הדרו של אלוהים - בחיי נשמע כמו מעמד הר סיני "ציפור לא צייץ, עוף לא פרח..."
סדרכך לבית החולים הדתי את תוהה מדוע אביך לקח דווקא לשם את אמך כי אתם חילונים גמורים לגמרי. וכולך נרגשת ונסערת מה יהיה עם אמך והאם תחזיק מעמד עד הבוקר.
אבל את יודעת שאלוהים איתך ויגן עלייך, יציל את אמך. משפחה דתית המברכת לשלום, פגישה עם משפחה מוסלמית...
טרטור מעלית שבת עד לרגע בו הטלפון מצלצל, ומשיח בדמות רופא תורך מבשר לך,
שערי הצדק נפתחו! - גן העדן ימתין לתורו... אמך התעוררה!
ה ל ל ו י ה! שמחה וצהלה, כי ריגשת!!!
הרגשתי כאילו אני בתוך הסיפור ומספר את הקורות אותך.
וסיגלית, אני מאוד שמח ומאושר בשבילך על החווויה הרוחנית, ומאחל לך ולאמך ולכל יקירייך רק בריאות ואהבה רוחנית ובכלל.
מכל מקום, אני אמתין לאלוהים שיבוא לבקר אותי פעם, אם בכלל. אולי אז אני והוא נהיה חברים. אולי.
ואין זה גורע מהפוסט שלך שאהבתי מאוד לקרוא ולשקוע עמוק בתוכו.
תודה וימים טובים תמיד
רוב
יש, יש,
איך הינו מסתדרים כאן לגמרי לבד?!
כתבת ממש יפה !!! סחטיקה עלייך...
חוששילינגגגג איך נלחצתי...נאלצתי לקרוא עד הסוףףף (הטוףףף....ברוך השם...מי אמר שאין אלוהים ? :-)))))
גיל-גל
איזה מקסים אתה! תודה על ההזדהות והאמפתיה
חיבוקים
וואווו, צמרמורת.
ממש הייתי שם במעלית!
את, את משהו את...
*
הנה קיבלת את הכוכב הראשון בחייך
כתבתי קודם תגובה ארוכה ומלומדת, אבל היא כנראה עפה לה
אז רק אגיד, שכתוב מצויין,
וסיפור רע
תמשיכי לכתוב לנו,
מקווה שיהיו סיפורים משמחים מעכשיו,
ובעצם גם זה בסופו של דבר משמח, רק באמצע ממש מלחיץ
אוהבת אותך