כמה שנים!! לקח לי להשתחרר מרגשות האשמה

מהתסכולים, מעוגמת הנפש וה"מה יגידו"...היחסים שלי עם נקיונות הבית..

עדיין זה לא עובר תמיד בקלות , אך לשמחתי אני מקבלת יותר ויותר את העובדה

שאם נקיון הבית - הוא אך ורק תחום האחריות שלי

אז הנקיון יעשה על פי סדרי העדיפויות שלי

החשקים שלי..

ואלמד את עצמי גם כן

להתעלם מדברים, כפי שבני משפחתי יודעים לעשות מצויין!

נזכרתי בפואמה ששלחה לי חברה מצ"ב פה

לכל הנשים שעוד לא השתחררו

אתן מוזמנות לשנן, לכתוב זאת על האבק בבית

ובעיקר להנות מהחיים :-)

                        פואמה יפיפייה מעוררת השראה
                        שכתבה רוז מיליגן הבריטית ב-1998         
                       המשמשת מאז כהשראה לנשים רבות:
 
"כמה שעות בזבזתי על ניקיונות?
הייתי מבזבזת לפחות 8 שעות בכל סופשבוע,
לוודא שהדברים מושלמים "למקרה שמישהו יבוא לבקר".
ואז יום אחד הבנתי שאף אחד לא מגיע. כולם היו עסוקים בלחיות ולבלות!
 
היום, כשאנשים מבקרים,
אני לא מוצאת צורך להסביר את ה"מצב" של הדירה.
כולם הרבה יותר מתעניינים, בלשמוע על הדברים שעשיתי כשלא הייתי בבית,
חיה את החיים ומבלה.
 
אם עוד לא הגעת למסקנה הזו אנא חשבי על זה:
החיים קצרים. נצלי אותם עד תום!
לאנשים לא איכפת אם הבית שלך מצוחצח,
כל עוד הם מרגישים רצויים במקום
 
הורידי אבק, אם את חייבת, אבל האם זה לא עדיף ומתאים
לצייר ציור, או לכתוב מכתב לחברים ותיקים,
לאפות עוגה או לשתול זרעים
חשבי על ההבדל, בין מה שרוצים למה שצריכים!
 
הורידי אבק אם את חייבת, אבל זכרי שאין מספיק רגעים,
לשחות בכל הנהרות שרצית, לטפס על הרים שראית,
לשמוע מוזיקה, לקרוא ספרים,
חברים להוקיר , ולנהל את החיים כמו שקיווית.
 
הורידי אבק אם את חייבת, אבל דעי תמיד
הזקנה תגיע, והיא לא מעוררת ציפיות לעתיד
וכשתלכי מן העולם, וזה הרי וודאי
את, עצמך, אבק תעלי
זכרי, דירה הופכת לבית, כשאפשר לכתוב עם האצבע
"אני אוהב אותך" על הריהוט!"....

אני עדיין מוצאת צורך להסביר. זה עוזר לי להיגמל מהצורך...

http://www.yeshripuy.co.il