כותרות TheMarker >
    ';

    סיזיפוס

    תמיד ניסית? תמיד נכשלת? אין דבר, נסה/נסי שוב, היכשל/י שוב, הכשלי יותר טוב (סמואל בקט).

    Ever tried? Ever failed? No Matter, try again, fail again, Fail better.


    מחכים/ות לאמת
    מחפשי/ות האמת לא נגמרים/ות, אבל חיים/ות בזבל.

    0

    מחסה לפושע מלחמה מטבח כפר קאסם

    9 תגובות   יום שלישי, 2/11/10, 15:46



                54 שנים חלפו מאז הטבח הנורא בכפר קאסם (29.10.1956)  ביום הראשון למלחמת סיני-סואץ נגד מצרים בה פתחה ישראל ואליה הצטרפו עד מהרה שותפיה לקנוניה: בריטניה וצרפת. מאחר ובממסד הישראלי קיימת מגמה של השכחה, חובה להזכיר, להמשיך לחקור, ולחשוף. נזכור מה שכתבה תמר טרבלסי-חדד ב-10.10.1999: "כפר קאסם? אף פעם לא שמעתי על זה".

               השנה, הנושא עלה מחדש בצורה מרתיחה בתכניתו של משה טימור "שישי אישי" ברשת ב'  של קול ישראל ב-23.10.2010. לשידור עלה גד שימרון, עיתונאי ואיש מוסד לשעבר והתגאה כי הוא חיפה, ועדיין מחפה על אחד ממבצעי הטבח המרכזיים: סגן גבריאל דהאן וזאת אפילו מבלי להזכיר את השם המפורש, אך עם מספיק פרטים מזהים. כן אותו דהאן שפיקד על המחלקה שפעלה בכפר קאסם וקיים כלשונה את הפקודה שניתנה לו, להבדיל ממקומות אחרים. התוצאה: חייליו עצרו את הכפריים שחזרו לכפר מעבודתם ברגל או ברכב, ירו למוות ב-49 מתושבי הכפר, בהם 9 נשים ו-17 ילדים ונערים, ופצעו 13 נוספים.  

    על מקצת מה שעבר על תושבי כפר קאסם ביום הטבח קראו את העדויות של כמה מביניהם בערב זיכרון שהתקיים בכפר קאסם ב-24.10.2009.

     

    11 חיילים וקצינים שהיו מעורבים בטבח בכפר קאסם הועמדו לדין. שמונה מהנאשמים ובתוכם גבריאל דהאן הורשעו ונדונו לתקופות מאסר ממושכות של 7 עד 17 שנים. דהאן עצמו נדון  ל-15 שנות מאסר. אך כמו שאר המורשעים גם הוא לא ריצה את מלוא תקופת מאסרו, רחוק מזה. חודשיים לאחר גזר הדין, הקל בית המשפט הצבאי לערעורים, שבהרכבו ישב גם מאיר פעיל, בעונשם של הרוצחים. תקופת מאסרו של דהאן הופחתה לעשר שנים.  במאי 1959 הפחית הרמטכ"ל מעונשו שנתיים נוספות. עד תום שנת 1959 שוחררו כל הנידונים מהמאסר בזכות חנינה שהוענקה להם על-ידי נשיא המדינה, יצחק בן צבי. את "המאסר" - לפני, במהלכו ולאחר המשפט - העבירו המורשעים בתנאים נוחים למדי ולא באיזה בית כלא מעופש.

     

    בכתבת תחקיר שפרסמה העיתונאית דליה קרפל 30 שנה אחרי הטבח תחת הכותרת: אנחנו מאותו הכפר: מה עלה בגורלם של רוצחי כפר קאסם ( העיר, 10.10.1986), גילה טר"ש שלום עופר, אחד מנידוני משפט הטבח בכפר קאסם, "בשנלר [מחנה צבאי בירושלים, ש"ע] עשינו חיים משוגעים, היינו יוצאים להצגות יומיות בליווי שוטר. הלכנו לשוק, עשינו ארוחות נהדרות. היה לנו כל מה שרצינו. יצאנו עם חיילות מהבסיס, לבשנו מדים וקיבלנו משכורת. אם מישהו היה פוגע בנו, מלינקי (המג"ד, נאשם מס' 1 במשפט) היה כותב מכתב לבן גוריון והעניין היה מוסדר. חיים בן דוד, עוזרו הצבאי של בן גוריון, היה איש הקשר שלנו".

     באותו כתבה מ-1986 קרפל ציינה עוד,  "גם היום עופר בטוח שההוראות שקיבל אז הגיעו מלמעלה", וציטטה אותו אומר, "במהלך המשפט היה ברור שאם תעשה חקירה ממשית, יגיעו למפקד פיקוד מרכז אלוף צבי צור, לרמטכ"ל משה דיין ולשר הביטחון דוד בן גוריון. אחרי המשפט הוחתמנו על טופסי סודיות. מי שידבר צפוי ל-15 שנות מאסר". לאחר המשפט, עופר גילה עוד: "ישבנו שנה בתל-מונד. התנאים היו טובים. גרנו יחד ואכלנו במטבח של הסוהרים. קיבלנו כל מה שרצינו".  

    עופר שלא התחרט על המעשים הנפשעים שהוא וחבריו ביצעו, התוודה בפני קרפל שכתבה, "30 שנה לאחר שפקד על חייליו 'לקצור אותם' אומר שלום עופר ביובש מחריד ומזעזע: 'היינו כמו הגרמנים. הם עצרו משאיות, הורידו את היהודים וירו בהם. כך אנחנו, אין הבדל. מילאנו פקודה כמו שחייל גרמני מילא פקודה בזמן המלחמה, כשהורו לו לטבוח ביהודים'".

     נראה  שגד שימרון לא התכוון/מתכוון להפחית מחומרת הפשע בכפר קאסם, אלא שהוא נקט/נוקט בשיקולים עיתונאים ומוסריים מוטעים. הוא סיפר שב-1996 מערכת "מעריב" רצתה שהוא יאתר את דהאן  ששינה בינתיים את שמו ויראיין אותו שכן הגיע מידע שהלה עובד עבור ארגון ממשלתי.  באמצעות קשריו הצליח שימרון למצוא את שמו החדש של דהאן, אך הוא הקפיד לא לחשוף אותו, ואת מקום מגוריו. שיחה איתו שכנעה את העיתונאי באופן לא מובן שהאיש לכאורה שילם כבר את חובו לחברה ושהוא באותו זמן היה איש פרטי שאין בו עניין ציבורי. בנוסף טוען שימרון שלא מצא הוכחות לכך שהלה עבד עבור מוסד ממשלתי כלשהו. למרות לחץ כבד מצד המערכת העיתונאי החליט בכל זאת לא לפרסם את הסיפור כדי לא לפגוע לשווא באיש פרטי ועל כך הוא גאה עד עצם היום הזה.

     הגנה זו על פושע מלחמה מובהק שבוודאי לא ריצה את העונש שהוא היה ראוי לו ולא קיבל סליחה וכפרה מקרובי הקורבנות - היא יותר מתמוהה.   אם ללכת בעקבות שלום עופר, יש לשאול את שימרון אם היה מעלה טיעון דומה לגבי פושע נאצי. חובה לזכור שאחד מסרבני אותה פקודה בלתי חוקית בעליל שהובילה לטבח בכפר קאסם, נמרוד למפרט, אמר בראיון שהתפרסם בהארץ שדהאן היה מאוד קיצוני וגם בזמן המשפט [דהאן] האשים אותו שהוא "לא גבר" מכיוון שלא ירה. מלבד זאת במשך שנתיים לאחר המשפט קיבל איומים על חייו. למפרט אמנם לא נקב בשמות המאיימים, אך מציין שמדובר באנשים שנפגעו (מהמשפט).

     לאחר שחרורו מהכלא חזר דהאן לרמלה בה התגוררה משפחתו והעירייה מינתה אותו לממונה לתפקידים ביטחוניים מיוחדים, כולל טיפול בתושבי העיר הערבים. רק מחאה של חברים במועצת העירייה הביאה לביטול המינוי. זמן קצר אח"כ עבר לאירופה ולדברי המשפחה התחיל לעבוד כגזרן בבית מלאכה לבגדי גברים,לא קיבל שום סיוע מישראל ורק בכוחות עצמו התעשר ונעשה איש חשוב. סנגורו של דהאן במשפט, השופט בדימוס, יצחק אורן, פגש אותו בסביבות 1971 וסיפר לקרפל: "במסגרת תפקידו הכיר אנשים שבחלום הכי ורוד שלו לא חלם שיזכה ללחוץ את ידם. הייתי בקבלת פנים שערך לאחד היהודים העשירים בעולם במלון מפואר. גם פנחס ספיר היה שם, לבוש חליפה שחורה ונעליים חומות. גבריאל דהאן התנהג כאילו היה שליח מיוחד של המדינה. זו התדמית שביקש לעצמו".

     

    עיתונאים כמו דליה קרפל, רוביק רוזנטל ותום שגב לא היו שותפים לגישתו  של גד שימרון והם כולם חשפו  שדהאן שינה את שמו, חי בפאריס ועבד שם לכאורה עבור מפעל הבונדס, ארגון המוֹכר מאז 1951 אגרות חוב ליהודי העולם במטרה לסייע במימון תקציבה של מדינת ישראל. יוסי ביילין סגן שר האוצר לשעבר גורס: "זה ארגון עם משכורות מטורפות ולא רציונאליות". מכיוון שהמינויים הונחו מישראל מן הסתם, עד כמה שהמידע מדויק, הרי היתה "נשמה טובה" בממסד שדאגה לפושע המלחמה דהאן ושערורייה זו לא נחקרה עד תומה עד עצם היום הזה.

     שגב שלא כאחרים, נקב בשמו החדש של דהאן המתגורר בפאריס, דגן. קרפל שדיברה בטלפון עם האיש בחרה שלא לציין את שמו החדש.  במאמרה משנת 1986 ב"העיר" ושצוטט לעיל, היא כתבה:

    "גבריאל דהאן חי והוא מנהל הבונדס באחת מבירות אירופה. הוא היחיד מבין מבצעי הטבח בכפר קאסם ששינה את שם משפחתו. אחותו הצעירה גרסיה מתגוררת היום במושב במרכז הארץ. כמו יתר בני המשפחה, גם היא מבקשת שזהותה לא תיחשף. בתחילת השיחה הראתה נכונות מלאה לספר על הצלחותיו של אחיה באירופה. היא לא הספיקה לומר הרבה. בעלה התפרץ בזעם מן החדר השני ופקד עליה בצרפתית לדבר על הכל, רק לא על גבריאל. לפני כן עוד הצליחה לומר: "דוד בן גוריון לחץ את ידו של אחי ואמר לו 'הייתם הקורבן של המדינה'. גם מנחם בגין עשה לו כבוד, ועוד הרבה אנשים חשובים".

    עוד ציינה קרפל: "כמה מנאשמי משפט כפר קאסם זוכרים, כי ביום מתן פסק הדין התפרצו בני משפחתו של דהאן בבית המשפט עד שהיה צריך להחזיק בהם. אחיותיו ואמו בכו וצעקו וקיללו את השופט בנימין הלוי, וקרעו לגזרים את תעודות הזהות שלהן לאות מחאה."

     לדעת קרפל, קשה לקבוע כיצד הגיע דהאן למעמדו בבונדס. דוברת הארגון בישראל סירבה להגיב ואילו הסמנכ"ל דאז, ציון מזרחי, לא הכחיש כמסתבר את העסקת פושע המלחמה אלא אמר לעיתונאית: "העניין רגיש מאוד. את יודעת שבמשך שנים היה הסיפור הזה של כפר קאסם. זה עושה את הנושא עדין מאוד ועלול גם לפגוע בביטחונו של האיש".

    בשיחה שקיימה קרפל עם דהאן הוא לא הביע חרטה וניסה להציג את עצמו כקורבן:

    "זה עניין שכואב לי מאוד, ... אני חושב ששילמתי מחיר גבוה מאוד. (...)  את חושבת שמישהו מאתנו עשה משהו כדי להרע במתכוון? הגורל שלנו הביא אותנו למקום הזה. כואב לי ויכאב עד יומי האחרון , הזמן לא יכול להפיג את הכאב".

     

    "דהאן ראה במו עיניו שהחוזרים לכפר, שהוא ציווה להמיתם, אינם לוחמים", צוין בפסק הדין נגדו, "אלא אזרחים שלווים, בלתי מזוינים ובלתי מוגנים. לפי עצם הפקודה שציוותה להרוג גברים, נשים וילדים כאחד, לא היה מקום לספק כי לא פקודה צבאית או מלחמתית, אלא פקודת רצח יש כאן ... המעשים שהוא ציווה לבצעם , השתתף בביצועם וראה את ביצועם, הראו לו בעליל כי מה שהוא מבצע , בצייתו לפקודת המג"ד, הוא רצח פשוטו כמשמעו. רצח אכזרי ושיטתי של קורבנות חסרי ישע וחדלי אונים".

     

    לפי דו"ח של מאגר מידע כלכלי צרפתי מנהל דהאן/דגן חברה העוסקת בעתיקות ובקישוט, ושמה: Antiquité et Décoration.

     

    האם ניתן לבטל את החנינה שהוענקה?

     

    על מקצת התחקירים בנושא הטבח בכפר קאסם, ראו: 

    - מאיר וילנר ותופיק טובי, מלחמת סיני וטבח כפר קאסם.

    - דליה קרפל, כן, אנחנו מאותו הכפר, מה עלה בגורלם של רוצחי כפר קאסם, העיר, 10 באוקטובר 1986.

    - רוביק רוזנטל (עורך), כפר קאסם: אירועים ומיתוס, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2000.

    - יחיעם ויץ, לכל איש יש שם, סקירה של: רוביק רוזנטל (עורך) כפר קאסם: אירועים ומיתוס, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2000.

    - תום שגבבחזרה לכפר קאסם, הארץ, 27 באוקטובר 2006.

    - יחיעם ויץ, ‏‏חבל שביטלנו את עונש המוות, הארץ, 31.12.2007.

    - דליה קרפל, ‏הטבח בכפר קאסם: אנחנו לא ירינו, עדויות סרבני הפקודה שנכחו בטבח, הארץ, 8 באוקטובר 2008.

    - גדי אלגזי, טבח כפר קאסם, 1956: תוכנית חפרפרת, טבח כפר קאסם היה חלק מתוכנית מדינית כוללת לגירוש ערביי המשולש לירדן (24.10.2009).

     

     

    גירסא אנגלית:

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/11/10 11:44:

      אני נגד כל רצח ובכלל לא משנה מהי הסיבה לכך אבל,
      1. אני לא מרחמת על הרוצחים והגנבים הערבים. הם אויב וכל זמן שהם כאלה ושואפים להשמיד את העם היהודי בריש גלי-כל מה שקורה להם לא מעניין אותי.
      כשבוגד מסוגו של יוסי ביילין אומר על הבונדס "
      אירגון כעל משכורות מטורפות" צריך לשאול אותו מאיפה הוא מקבל את המשכורת שלו, התמיכות, והמענקים.
      3. שאלה דומה יש להפנות לקאפו היהודי מסוגם של זאב שטרנהל, אורי אבנרי, יריב אופנהיימר, תנועת בצלם וכ"ו.

        4/11/10 22:54:
      איני מאמין שאתם דנים בענינים שערבים עצמם שכחו
        4/11/10 17:27:

      צטט: מודרניסט 2010-11-04 17:26:04

      היתה לנו מדינה בלבד.

       

      התכוונתי "היתה להם מדינה מזמן"... (: הזכרתי כבר פעם שגם את פרויד אני לא סובל?

        4/11/10 17:26:

      לכל עם יש מחלות. חלינו פעם במחלת האצ"ל והלח"י, שתסמיניה פשעי מלחמה נגד אזרחים. נרפאנו מהמחלה בברוטאליות, לרבות הסגרת מחבלים לבריטים והטבעת ספינות נשק. אם הפלסטינים היו פועלים כמונו נגד החמאס ומשת"פיו, היתה לנו מדינה בלבד. אבל הם כולם לח"י וימינה... ברוך מרזלים בכאפיות.

      נשוב לעניין. שנים ספורות לאחר קום המדינה בוצע בכפר קאסם פשע מלחמה מחריד שמבצעיו לא נענשו דיים. עם זאת - עברו חמישים שנה ויותר. טבח האזרחים לא הפך לשיטה. להפך. מדובר באירוע חד פעמי. צה"ל עושה הכל, הרבה יותר מכל צבא אחר בהיסטוריה המודרנית, כדי להמנע מלפגוע באזרחים.
      מי שלא מאמין מוזמן לקרוא את הדיווחים על "עופרת יצוקה" ולבנון השניה (אפילו עתירי השקרים ביותר, נגיד מלאכת הרמיה שביצע גולדסטון הטינופת) ולהשוות אותם להתנהגותם המתועדת של צבאות המערב בעיראק ואפגניסטן.

      אז מה מטרת הפוסט המקושקש הזה, שמביא "מידע טרי" מ1986? פשוט מאוד. להראות ש"גם הישראלים" ביצעו פשעי מלחמה. שכמונו כפלסטינים. אז שוב: אנחנו טיפלנו (גם אם לא בקשיחות הראויה) בפושעי המלחמה. דאגנו שהמעשים לא יחזרו על עצמם. בטח ובטח שלא הפכנו רוצחי אזרחים ומרוצצי ראשי פעוטות אל הסלע לגיבורים לאומיים, לא קראנו על שמם רחובות וכיכרות, לא נשבענו להמשיך בדרכם... בניגוד לשכניה, ישראל אינה ברברית. מה לעשות.

        4/11/10 14:27:
      הטבח בתושבי כפר קאסם הינו רצח ממש! הפושע לא רק שלא נענש אלא אף קיבל תמיכה והגנה.
      השאלה, האם רצח דהאן בשל פקודה או בשל שנאתו לערבים, אאיננה רלוונטית לדעתי.מה שנורא שהרצח בוצע.
      זה דומה לצערי ,לאותו גרמני שמבצע את פקודת הרצח של חסרי ישע. האם הרצח בוצע כפקודה או כשנאה עזה להיהודים?
      עניין הוא, שבמלחמה נותנים רשיון להרוג ולרצוח! פושעי מלחמה צריכים להיענש בדיוק כמו פושעים רגילים.
        4/11/10 13:34:

      צטט: Design4U 2010-11-04 11:24:55

      צטט: אריאל, חיפה 2010-11-04 10:19:51

      בחייך,
      שום מדינה לא הענישה כראוי את המנוולים שלה.
      למה שישראל תהיה שונה?

      זאת אחת האמירות הכי אומללות שקראתי לאחרונה. מצער מאוד...

       

      זו אינה "אמירה".

      זו המציאות.

        4/11/10 11:24:

      צטט: אריאל, חיפה 2010-11-04 10:19:51

      בחייך,
      שום מדינה לא הענישה כראוי את המנוולים שלה.
      למה שישראל תהיה שונה?

      זאת אחת האמירות הכי אומללות שקראתי לאחרונה. מצער מאוד...

        4/11/10 10:19:
      בחייך,
      שום מדינה לא הענישה כראוי את המנוולים שלה.
      למה שישראל תהיה שונה?
        4/11/10 10:17:
      שוטרי משמר הגבול ובראשם סגן גבי דאהן רצחו עשרות מתושבי כפר קאסם באופן שהזכיר סצינה של פקודת חיסול המוני של חסרי ישע בידי נאצים מול קבר אחים. דאהן וחייליו עשו זאת לא מפני שצייתו בלי היסוס לפקודה בלתי חוקית בעליל, אלא בעיקר משום שהמפקד, יליד מרוקו, היה רווי בשנאת ערבים שאותה נשא מארץ הולדתו.
      צה"ל התבגר מאז ומטמיע בלוחמים את היכולת להבחין מהי פקודה שדגל שחור מתנוסס מעליה. 54 שנים לאחר אותו טבח לא התרחשה בשום מקום בשטחים הכבושים רציחה דומה בתושבים פלסטינים כחלק משגרת הכיבוש; גם אירועי אוקטובר 2001 בישובי הערבים בישראל התרחשו ככל הנראה מתוך לחץ ומצוקה ולא כתוצאה משנאה טבועה בלוחמים.

      ארכיון

      פרופיל

      shraga elam
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין