איזה כייף לאנשים שמעשנים... בעיקר ברגעים שצריך להחליט החלטה מהירה, ואז אפשר- להוציא את הקופסה מהתיק, לפתוח אותה (רצוי כשהיא עדיין באריזתה) לשמוע את הרעש העדין של הקרטון המתקפל, לשלוף סגריה אחת להניח אותה בין השפתיים באיטיות ואז להצית אותה ולנשום את העשן המנחם כל כך. אם יש גם מרפסת פתוחה וכסא נוח, זה מגביר את האפקט, בעיקר בשעות הערב. הכל נראה אפשרי ופתוח בדקות האלה, שמתארכות להן לזמן אינסופי של מחשבות. ויש גם את הרגעים/שיחות הטלפון שמקבלים בהם בשורה משמחת מאוד, או עצובה, או כל סוג של משהו שחייבים לעכל, ומפלט הסגריה הוא כל כך זמין ועוטף, היא תמיד שם, מוכנה לשליפה, לחברות הקרובה שהיא מספקת. לא משנה מה שמעתי, קיבלתי כמה דקות של חסד עם עצמי, בלי צורך להסביר. איזה כייף להם, לאלה שמעשנים, בלי שום אחריות לבריאותם, בלי שום אכפתיות לסביבה, לאסטתיקה- כלום. אבל עם האפשרות הזו, הכל כך ממכרת, למשוך את הזמן, עוד טיפ טיפה. ובטיפה הזו, המחשבה מרוכזת, הרצון ממוקד והגוף כולו עסוק בפעולה השגורה. איזו פריבילגיה מתוקה, אליה אני מתגעגעת יותר מכל. אני לא מעשנת כבר יותר מעשור, זה כל כך מסריח שאי אפשר להבין, כשנמצאים בפנים. זה כל כך מזיק, שרק ממרחק הזמן ניתן לקלוט. אבל לפעמים אני נזכרת ברגעים האלה, הקטנים, של הוצאת הסגריה מתוך הקופסה החדשה, על כסא נוח, במרפסת פתוחה בשעות הערב ויודעת, שאין להם תחליף.
איזה כייף לאנשים שיש להם כלב (והם מעשנים...) שלא אכפת להם בכלל מכל השערות שלו בכל הבית והם גם לא אלרגיים אליהן. הכלב המתוק הזה מקבל אותם בשמחה תמיד, בליקוק, בזינוק. מתכרבל בחיקם על הספה או/ו קופץ על רגליהם בלילות קרים, עת הם נמים את שנתם. כלב קטן, או גדול, שתמיד נדמה שהוא כבר מבין כמה מילים, ויודע להביט בראש הצידה באנושיות מדהימה. הכי כייף, זה לרדת לטייל עם הכלב למטה, בעיקר כשצריך לארגן את המחשבות, לתכנן תכניות, לנקות את הלב מארועי היום. כלב הוא תירוץ מצויין להתהלך ברחובות באיטיות, לפעמים אפילו לשרוק, כן כן.. מתי שרקתם לאחרונה ברחוב? כנראה שאין לכם כלב.... |
Dolce Vita
בתגובה על אז הוא עף
תגובות (38)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לא התכוונתי להגניב
הצחקת אותי עכשיו ((: הזכרת לי את הבת שלי , היא בת 5 ולא יודעת לשרוק, אז היא עושה עיגול עם השפתיים כמו שלימדתי אותה ואז אומרת "שווווו"
גם עם כלב וגם שורק? אבל לא מעשן! נכון?
...ויש לי כלב גם. אבל ממש לא יודעת לשרוק. אפשר שיעור פרטי?...:) בוקר טוב. אירית
סיגריות טבעיות....
גם העניין הזה כבר לא נכנס לראותיי, אוף אולי התבגרתי?...
תודה לך, ועלתה לי מחשבה וזכרון מעורפל, כשהגשם הסוער ברקע מטלטל את העצים מסביב..
איך זה להוציא כלב לטיול ביום שכזה, כשהוא נרטב כולו, חוזר ומתנער בבית ואח"כ נראה מצחיק, סמור (:
אני ממולל עלים שלו לסיגריה טבעית
עדכונים בהמשך
I hate the hair my doga leaves all over the place, but accept it with love because of everything else you so accurately described :)
קודם כל תרשה לי לברך אותך: אתה הכוכב האלף שלי! כבוד...
וחוץ מזה, נראה לי שהרבה מאוד היו רוצם לגור בכלביה שכזו....(:
מכל עבר, כל יום, כל היום מקיפות אותנו ומטביעות למוות נביחות הכלבים מכל עבר.
אנחנו גרים בכלביה!
וכאילו לאשש זאת בא עכשיו ענן עשן סמיך וחונק אותנו למוותתתתת....
בני
זה נכון, לא נשמע טוב.... Q~:
פחות או יותר רשימת ה-בשום אופן שלי (:
אבל תודה על ביקורך ותגובתך..
שרון
תודה אילנית (:
אילנית
אז בקשר לתירוץ להיות כמה רגעים עם עצמי- תתפלא!
אבל אני יכולה בהחלט לדמיין כלב וסיגריה ומרפסת פתוחה ושריקות ברחוב...אולי בגלל זה יש לי את הכתיבה (:
שבוע טוב שיהיה
אני אוהב לשרוק ברחוב
מילים: נורית זרחי
אני אוהב לשרוק
אוהב לשרוק ברחוב
זה לא יפה אבל זה טוב
ולא אכפת לי מה
אכפת לי מה אומרים
האנשים ששם עוברים
אני שואף את האוויר
בין השיניים חור משאיר
וכך שפתי יצפצפו:
פי פי פי פו פו
אני אוהב לשרוק
אוהב לשרוק ברחוב
זה לא מצליח כל כך טוב
וכל אחד שואל
שואל "ברנש, ברנש,
השיר שלך הוא שיר חדש?"
אם גשם על פני נוטף
אני הולך ומצפצף
על כל טיפטוף שורק צפצוף
פי פי פי פי פו פו...
אז לא שומעים
כוכב כאשר יחלקו מחדש
וגם להרים אחריו
.....
לראות אדם עם כלב, ברגע שאחרי, מתכופף עם שקית ניילון בידו...מעורר רחמים.
אהבה ללא גבולות ותנאים.
מילא השערות והלכלוך והריח הנלווה לזה מתרגלים ומקבלים באהבה.
הבעייה - היום כבר לא נותנים לשחרר אותו .....אז כל יום צריך להוציא אותו החוצה, לפגוש כלבים קשורים ועצובים.
(((: העלית בי חיוך, תודה
חושבת מרחוק...
מקסימה אחת,

הנה הכלבה שלנו האהובה
ואני גדלתי עם כלבים
הם אכן כ - לב והעונג איתם תמידי
ונפלא!
נהדר שהפסקת לעשן לצערי אני לא מצליחה...
מחבקת באהבה לערב נפלא
לילה שלנו שולחת האאאאאאאאאאו
וליזי עם איילה שלי בת 8 חודשים(איילה)
איזה כייף לך שהפסקת לעשן זה יותר מעשור.
הבריאות חשובה.
הכי כיף לשלב בין השניים...
אני לא מעיזה להעמיד את עצמי במבחן ה- סיגריה פעם ב- כי לצערי, נטייתי להתמכרויות ממתינה לי מעבר לכתף, בדיוק לרגע שכזה...
הבת שלי כבר הגיעה לגיל שהיא מתחילה לבקש כלב, זה מדהים, כי כל ילדותי עברה עליי עם כלבים בבית הוריי. אחותי נהגה לאסוף כלבים נטושים ברחוב (וחיות רבות נוספות..) ואני לא זוכרת זמן נטול חיות, היום זה פחות ריאלי, אבל אולי כיגיע הזמן (ואז אשאל את עצמי איך חייתי כל כך הרבה שנים בלי...(:
תודה על ביקורך הנעים כאן שי ...
מבינה אותך שטותש, גם אצלי זה רק לשניה....
אשתדל לזכור לשרוק ברחוב, זו אכן פעילות ראויה