אפשר היה לראות שלידיה היתה יפה כשהיתה נערה, היו לה עיניים ירוקות וגדולות, אבל כשהכרתי אותה זה היה אחרי שנים של מכות מהבעל השיכור שלה, שעיקם לה את האף באגרוף וגם שבר לה את השיניים. עד גיל שלושים חייה הלכו והסתבכו בדירת שיכון בפרברי ורשה. קודם גדלה עם הורים מרי נפש ואחות, וכשמת האב ממחלת כבד, תפס את מקומו בעל ביריון, וגם התוסף תינוק. בלילות שבהם הצליח למצוא את הדרך הביתה, זה היה סימן שנשאר בו עוד קצת כוח להרביץ ללידיה לפני שהתמוטט. עברו כמה שנים עד שהחליטה שנמאס לה. ולא ברור למה זה לא קרה קודם, אבל לילה אחד כשהוא היה כבר חסר הכרה, לקחו אותו שלוש הנשים במונית לתחנת הרכבת, העלו והושיבו אותו בקרון, לא בלי צידה: נקניק קיובסה ומספיק וודקה להמשך הדרך. הם תקעו בידו כרטיס לכיוון אחד, לחלם, עיר שנמצאת על גבול המזרח. ולא שמעו ממנו יותר.

לידיה באה לישראל כדי לעשות כסף ולתמוך במשפחה. היה לה גוף סקסי ורגלים יפות והיא אהבה מאוד ללכת לטייל כל יום באלנבי, בנחלת בנימין, ברמב"ם, לקנות נעלי עקב עבור עצמה ודברים קיטשיים וזולים עבור אמא שלה, אחותה והבן שלה שהיה כבר בן ארבע עשרה. אבל כמו שיש אנשים שתמיד אוספים חתולים ברחוב, לידיה היתה מביאה אלינו מדי פעם ילדים שברחו מהבית. היה לה חוש מיוחד לקלוט אותם כשישבו במדרחוב, אבודים, אולי בפעם הראשונה בחייהם בעיר הגדולה.

אחד מהם היה אצלנו שבועיים. קראו לו סער. הוא הגיע מעיירה או קריה כלשהי. אצלנו בבית הזונות ממוצע הגילאים של הלקוחות היה די גבוה, אז ברור שנער בן חמש עשרה היה אטרקציה. לידיה הביאה אותו למטבח כשמימי בדיוק החליטה להכין לכולנו ארוחת צהרים. העיניים של מימי נדלקו. "תשב," אמרה לידיה לבחור. אוקסנה ואני ישבנו לשולחן ועישנו בעיניים מצומצמות. הוא היה נבוך ונשאר לעמוד עם התרמיל שלו. מימי התקרבה קצת. "איפה מצאת את ההיידי בת ההרים הזה?" "היום הוא ישן איתי." "ומחר?" שאלה מימי. אבל אוקסנה זרקה עליה מאפרה. לידיה לקחה ביד את סער לחדר שלה, ואנחנו אכלנו את ארוחת הצהרים שמימי הכינה ושמענו את הקולות והאנחות מעבר למסדרון.

אוקסנה קמה ברעש, לקחה את הסיגריות והמצית שלה ויצאה מהבית. מימי לא יכלה לוותר על ההזדמנות לחנוך לנער, נכנסה לחדר של לידיה, והצטרפה למלאכה. בין לידיה למימי, הבחור זכה במורות מצוינות. זה היה ניכר כבר אחרי כמה ימים כשעשיתי לו בוחן פתע.

אחרי שבועיים, העלתה אותו לידיה לאוטובוס שיחזור הביתה. כמי שהיא אמא לנער מתבגר בעצמה, היא נזכרה פתאום שההורים שלו בטח מתים מדאגה.