התחלתי לכתוב לך כבר כמה פעמים וכל פעם הפסקתי. חשוב לי שתדע מראש שהמניעים שלי אנוכיים לחלוטין, למרות שאני אצהיר אחרת בשלל הזדמנויות. אני לא מבקשת ממך שום דבר, אני רק בוחרת לשלוח אלייך היות ואני יודעת שאתה תקרא, סקרנות, היא תנצח אותך, היא ניצחה כבר טובים ממך, לא שיש כאלה.
אני מבקשת לכתוב לך כדי שתדע, כדי שאני אדע, תמיד כשאני מנסה להבין מה קורה אצלי בפנים, אני כותבת לאחרים ואז אני מבינה מה לכל הרוחות אני רוצה. אני יודעת שאני רוצה לחיות באידיליה, אני יודעת שהיו לי לא אחת הזדמנויות לקבל את כל מה שאני רק רוצה . עכשיו אני חייבת לסתור את עצמי כי אני לא באמת יודעת מה אני רוצה, אני יודעת מה אחרים מצפים ממני לרצות. אני מאמינה שאני מרגישה את הרצון האמיתי שלי רק באותם רגעים שאני פשוט רוצה להיעלם ולא להתמודד יותר. אני בורחת מהזירה לכמה רגעים ומשום מה תמיד חוזרת לעוד חבטה.
אני אכתוב כאן מהר את המטרה של המכתב הזה, לפני שאני אסחף לעניינים ברומו של עולם ואשכח בכלל למה אני פונה אלייך. חשוב לי לסגור עניינים כמו שצריך , אני חושבת שלא סיימנו דברים יפה וחבל. אז אני כותבת כדי לומר לך ששמחתי להכיר אותך, אני חושבת שאתה אדם מאוד מיוחד וכייף לדעת שאתה קיים בעולם.
עכשיו אחרי שאמרתי את מה שרציתי אני יכולה להתחיל להיות נבזית ואתה יכול להפסיק לקרוא, למרות שאני רואה שאתה ממשיך לקרוא. בוא נשחק, נראה אם אני אצליח לששכנע אותך להפסיק לקרוא. אני מצהירה מראש שאין בדברי כל מידע חשוב לבטחון המדינה, בעל ערך כלכלי או פתרונות למצוקת האנושות. ידעתי שזה לא מה שישכנע אותך, המשכת לקרוא.
הידעת כי בזה הרגע חולפים רגעים יקרים מחייך, אתה לא תחיה לנצח ואתה מבזבז את זמנך בקריאה מיותרת לחלוטין, אני שוב אסתור את עצמי, אני לא יכולה לומר עלי שאני מיותרת. אני יכולה לומר שאין כאן רווח, בסופו של דבר אתה רק תרגיש מנוצל. מצד שני תוכל להרגיש התרוממות רוח כי אני כבר מרגישה הרבה יותר משועשעת מהרגע שבו התחלתי לכתוב לך.
אתה סוג של שבוי, שבוי בין השורות, ממשיך לקרוא הלאה והלאה, נותן לי לשלוט קצת, הרגע הזה שחלף בחייך היה שלי, גזלתי אותו ממך. אתה אמור להיות אדון לעצמך בעולם, האדם נועד לשלוט ובכל זאת אתה שייך כל יום לכל כך הרבה אנשים, מרצון ולא מרצון. הכל מתחלק ואתה מחלק לפה ולשם, מה נשאר בשבילך, מה נשאר לך מעצמך אחרי כל הסאגות של החיים.
אין לי כאן אמירה של ממש אני מחפשת את חוף המבטחים שלי. היום אני יודעת שאני צריכה לשחות אליו בעצמי. אף פעם לא הייתי שחיינית טובה, אני נבהלת כשאני לא יכולה להרגיש את הקרקע יציבה מתחת לרגליי, אני אפילו לא נועלת נעליים עם עקבים היות וזה מפחיד אותי. מידע מיותר לחלוטין בשבילך, אותי זה מצחיק ואני אנוכית לחלוטין היום ובהמון הזדמנויות אחרות.
אני מרגישה צורך לסכם, להתנצל ולהסביר למה, למרות שנראה לי שתמצא את זה משעשע, גזלתי בדיוק 5 דקות מחייך וזה אחרי שקראת כבר פעמיים. אני בטוחה שאתה מתורגל בקריאה מהירה. בהתחלה ובסוף אני חוזרת לעצמי וחוזרת להתנצל, אני נוטה להתנצל הרבה. אני לא מבקשת שום דבר, רק רציתי שמישהו יקרא בלי לשפוט אותי, רציתי לספר בלי לקבל בחזרה דברי תוכחה. אני יודעת שהחיים שלי הם מה שאני עשיתי מהם, יחד עם זאת לפעמים אני רוצה לצעוק לכולכם שהחיים הם לא מה שהבטיחו לי. ואז אני נזכרת בקטע יפה מספר שקראתי שקירה אומרת לאנדריי האם הוא הרגיש אי פעם שזה לא מה שהובטח לו בילדותו, האם הוא לא חשב מעולם שיש בחיים יותר . אז אנדריי ענה שמעולם לא הובטח לו דבר בחייו, הוא מעולם לא קיווה לדבר. אני זוכרת שחשבתי אז האם עדיף לקוות ולהתאכזב או לעולם לא להעיז לקוות ולרצות משהו לעצמי.
היום אני לא חושבת שניתן לשלוט בתקוות, פנטזיות וחלומות, המוח האנושי חזק אפילו ממני. טוב, אפשר כמובן לומר שהמוח שלי הוא אני, אז למה אני מנסה להילחם בתת מודע שלי. אולי בגלל שהוא מצפה ממני ליותר מידיי. מצחיק, דווקא תת המודע שלי צריך להכיר אותי טוב יותר מכולם ולדעת מה אני מסוגלת לעשות ואולי הוא מכיר ויודע. אני יכולה להמשיך לנצח או לפחות עד שאני אהיה ממש רעבה. תמונה מעניינת בחורה כתבה עד כלות כוחותיה לאדם זר. לא היום.
קראת עד כאן, גנבתי רגע מזמנך שמעולם לא תקבל בחזרה, שליטה, זה מה שרציתי ולרגע קיבלתי את מבוקשי. אתה יכול להרגיש מנוצל, כי זה מה שאתה.
אני לא מתאפקת ואני אומרת תודה, למרות שזה היה הרבה יותר טוב לסיים עם הפסקה הקודמת שמצהירה שרק ניצלתי אותך. מעניין מי משתי הדמויות היא אני האמיתית. האם אני היא הדמות שניצול מרוממת את רוחה או הדמות שמרגישה צורך להתנצל, להסביר ולתת.
שוברת לבבות קטנה, זה לא כואב להתאהב, זה כואב להיפרד - אהבה זה כואב. |