זה נכון שגם שקד מהגן החדש שלי אומרת את זה על אבא שלה, וגם עופרי ונטע, ובכלל בגן שלי יש הרבה אבות עסוקים, עד שהבנתי שכנראה שלהיות עסוק זה משהו שאבות נולדים איתו.

כמו שתינוקות נולדים חמודים (את זה אני יודעת כי גם אחות של שקד וגם אח של עופרי נולדו חמודים, לפחות ככה הם סיפרו לי, אז הבנתי שתמיד תינוקות נולדים חמודים) אז אולי בעצם אבות נולדים עסוקים?? 

אבל בכל זאת, אצל אבא שלי זה שונה, כי אבא שלי הוא אבא מיוחד, וגם את זה אני יודעת מהגן, כי אצל כל החברים שלי יש דברים שתמיד אמא עושה ודברים שתמיד אבא עושה ואצלי במשפחה אבא עושה גם דברים של אבות וגם של אמהות.

למשל, אמא של עופרי תמיד לוקחת אותה לחוג יצירה אחר-הצהריים וגם עושה לה ארוחת ערב וגם מקלחת ואז אבא שלה חוזר מהעבודה ומספר לה סיפור לפני השינה. ואמא של שקד יורדת איתו לגן משחקים וקונה לו ארטיק באוטו גלידה ואבא שלו לוקח אותו בבוקר לגן. ואבא שלי, הוא יודע לעשות הכל כמעט – גם לקחת אותי לגן, גם לעשות לי אוכל, גם לספר לי סיפור לפני השינה וגם לשמור עלי כשאני מתנדנדת בגן משחקים. אז באמת "אבא שלי אבא עסוק" (אפילו שהרבה פעמים סבתא עוזרת לו). 

בלהכין עוגות הוא דווקא לא משהו. אבל אל תגידו לו את זה, כי כשהוא ניסה לאפות לי עוגה בשנה שעברה, כשהייתי בת שלוש, אמרתי לו שזה טעים, כי ראיתי כמה הוא השתדל ולא רציתי לאכזב אותו. אבל אחר-כך, כשסבתא באה וטעמה מהעוגה צחקנו, כי לרגע חשבנו שאולי במקום סוכר הוא שם מלח. אז נתנו את העוגה לחתול הג'ינג'י של השכנים (שלו זה דווקא היה מאד טעים) וכשאבא חזר הביתה אמרנו לו שאכלנו הכל, כי העוגה היתה כל-כך טעימה.

אני חושבת שהוא ידע את האמת (כי הוא נורא חכם אבא שלי) אבל הוא רק חייך את החיוך המקסים שלו (הגננת נחמה אומרת שיש לנו בדיוק אותו חיוך) ונתן לי חיבוק ענקי, כמו שהוא עושה תמיד, שמוחץ אותי לגמרי עד שאני נקרעת מצחוק ושנינו מתגלגלים על הריצפה ואז סבתא אומרת לנו שחורף וקר וזה לא טוב להתגלגל ככה על הריצפה ואז אבא מרים אותי גבוה וזורק אותי באוויר ותופס אותי וזה אפילו עוד יותר מצחיק.  

מאז לא היה לו הרבה זמן להכין עוגות. אולי זה בגלל שהוא הבין שאת עניין העוגות עדיף להשאיר לסבתא, ואולי זה בגלל שהוא כל-כך עסוק שכשהוא מתפנה אלי הדבר האחרון שהוא חושב עליו זה להכין עוגות.מבחינתי זה בסדר, אני מעדיפה שנבלה יחד את הזמן בלרקוד או לשיר, שזה מה שאני הכי אוהבת לעשות, כמו שעשינו אתמול בחתונה, שזו מסיבה כזו, קצת כמו יום-הולדת, רק בלי הפתעות וליצן.

זו היתה הפעם הראשונה שהלכתי עם אבא לחתונה, וכששאלתי אותו למה אין הפתעות וליצן הוא אמר שזה בגלל שזו מסיבה של מבוגרים. לא ממש הבנתי למה זה קשור, כי כולם אוהבים הפתעות, מה זה משנה אם הם מבוגרים?? אז אמרתי לו שאני מוכנה שלא יהיה לי ליצן בחתונה, אבל על ההפתעות אני לא מוותרת. היו שם המון אנשים, וכל שתי דקות מישהו נעצר ליד אבא שלי ודיבר איתו קצת. כמובן שכולם נורא התלהבו ממני ואבא שלי לא הפסיק להשוויץ בי (לפעמים הוא נורא שוויצר אבא שלי, אבל כשאני קצת משוויצה עם איזה משחק חדש שהוא קנה לי הוא אומר שזה לא יפה, וזה לא פייר שלו מותר ולי אסור).אחר-כך גם אכלנו כל מיני דברים, שנראו כמו אוכל לתינוקות לפי הגודל, למרות שכל המבוגרים אכלו אותם, שזה בכלל הצחיק אותי – הפתעות לא אבל אוכל בגודל של תינוקות כן, לא מבינה את המבוגרים האלה לפעמים.וכל פעם שאבא שלי דיבר עם מישהו הוא נתן לו כרטיס כזה ששייך לעבודה שלו (נראה לי שהוא נתן המון כרטיסים) וכולם התעניינו מה הוא עושה (אם הם היו שואלים אותי הייתי מסבירה להם שהוא מדבר עם אנשים ועושה קסם כזה שפתאום הם יותר מחייכים ושמחים ויש להם יותר כסף, ככה הוא הסביר לי פעם), אבל אף אחד לא שאל אותי עליו, רק עלי (בת כמה אני ואיך קוראים לי ומה אני אוהבת לעשות וכל מיני שאלות של מבוגרים).

אז כשהוא דיבר עם האנשים האלה הסתכלתי מסביב ולפעמים גם הקשבתי לשיחות שלהם. זה לא תמיד מעניין אותי, השיחות האלה של המבוגרים, אבל היתה שם אישה אחת שדיברה עם אבא ונראתה לי קצת עצובה.

ישבתי ליד אבא בכיסא גבוה כזה, גם האישה ישבה לידינו ומדי פעם הסתכלתי עליה, אבל רק קצת, שלא תשים לב (כי אני יודעת שאנשים עצובים לא אוהבים שרואים שהם כאלה) ועשיתי את עצמי עסוקה עם הכרטיסים של אבא, כי הבנתי שזו שיחה של מבוגרים.

אבא שלי שאל אותה "אז מה חדש?" (אחר-כך הוא סיפר לי שכשהם היו ילדים הם למדו באותה הכיתה והרבה זמן הוא לא פגש אותה) והיא אמרה משהו שלא ממש הבנתי. היא אמרה לו "שום דבר מיוחד, אתה יודע, כמו בסדרה "היפים והאמיצים", גם אם פיספסת פרק זה לא ממש משנה, כי שום דבר לא קורה". לא הבנתי למה היא התכוונה, האישה הזאת, ומי אלה היפים והאמיצים שהיא מדברת עליהם, רק הרגשתי שקצת קר לה, למרות שהיה ממש חם, ושהיא עוד מעט מתחילה לבכות. היא לא אמרה את זה, אבל הרגשתי, כמו שאני מרגישה מתי אבא שלי שמח ומתי הוא עצוב ומתי הוא רגוע ומתי הוא לחוץ.

אבא אמר לי פעם שזו תכונה של ילדים, להרגיש מישהו אחר בלי שהוא מדבר, ושהרבה מבוגרים מאבדים אותה, אז הבטחתי לו שאני תמיד אזכור איפה שמתי את התכונה הזו ושאף פעם לא אאבד אותה, והוא צחק וככה אבא המשיך לדבר איתה, במילים הנעימות האלה שהוא אומר לי כשאני חוזרת עצובה לפעמים, כי מישהו העליב אותי בגן, והאשה הקשיבה לו ולאט לאט היא נראתה לי קצת יותר שמחה, עד שבאיזשהו שלב היא אפילו צחקה ממשהו שהוא אמר ואז גם אני צחקתי, כי היה לה צחוק מצחיק כזה, ושניהם הסתכלו עלי ופתאום כולנו צחקנו וכבר שכחתי שלפני כמה דקות האישה הזו היתה קצת עצובה.בסוף הוא נתן גם לה את הכרטיס הזה שלו ואמר לה שמישהי תתקשר אליה לגבי אימון אישי, וחשבתי שאולי הוא דיבר על דורית, המורה שלי להתעמלות, שעושה לנו אימונים בגן, אז אמרתי לה שצריך לבוא עם נעלי ספורט לאימון ושניהם הסתכלו עלי ושוב צחקו משום מה, למרות שאמרתי את זה דווקא ברצינות, כי נורא קשה לעשות אימון עם נעליים אחרות.אחר-כך רקדנו המון, בדיוק כמו שאנחנו עושים בבית כל ערב, לפני שאני הולכת לישון, ובדרך הביתה, כשכבר כמעט נרדמתי, אמרתי לאבא שהיה מאד כייף, אפילו שלא היה ליצן.

שניה לפני שנרדמתי שמעתי שאבא כבר מדבר בטלפון של האוטו עם מישהו חשוב (אני יודעת את זה לפי המילים המסובכות שהוא משתמש בהן בשיחות האלה, כמו טאקטיקה ואסטרטגיה) וחשבתי לעצמי שזה נורא מוזר שאף פעם לא נגמרת לאבא שלי העבודה, אפילו בלילה, כשלפעמים אני מתעוררת כי אני צמאה או צריכה פיפי ואני רואה שיש אור בחדר עבודה שלו ושומעת את התיקתוקים האלה שהוא עושה על המחשב. והיום בבוקר, כשהוא בא להעיר אותי לגן, לא רציתי עדיין לקום, כי היה לי מאד כייף מתחת לשמיכה, אז הוא התיישב לידי על המיטה ושאלתי אותו על מה הוא חלם בלילה, אבל הוא לא זכר... 

ואז הוא אומר לי שצריך לקום, כי כבר מאוחר, ואני אומרת "אבל אבא, קודם אני רוצה להגיד לך סוד" ואז הוא שואל אותי מה הסוד ואני אומרת שהוא צריך להתקרב אלי כדי שאלחש לו באוזן, כי זה סוד. והוא אומר לי "אבל ליה, אין אף  אחד בבית, זה רק שנינו, את יכולה פשוט להגיד, לא צריך ללחוש". ואני חושבת לעצמי איזה מצחיק אבא שלי, כאילו שאני לא יודעת שרק שנינו פה, זה בכלל לא משנה אם יש או אין מישהו בבית, זה משחק שאנחנו משחקים ולא תמיד צריך להיות כאלה רציניים, ועושה לו פרצוף כזה כמו שהגננת נחמה עושה לנו כשהיא רוצה שנעשה מה שהיא אומרת, עד שהוא מקרב את האוזן שלו אלי ואני אומרת לו כמו בכל בוקר "אבא" אני לוחשת לו בשקט בשקט...

"אני אוהבת אותך ומתה עליך ומטורפת עליך". 

 בוקר טוב נסיכה שלי