בחודש הקודם, קבלתי החלטה סופית - כזו שאין ממנה יותר שום דרך חזרה.
אני עושה זאת - ויהי מה.
זו לא החלטה הקשורה רק לאהבה דווקא, אלא קשורה לעשיית סדר בחיים, ארגון מחדש ולקיחת שליטה מוחלטת על העתיד שלי ושל משפחתי.
העניין הוא, שהתחלתי בעבר לעשות משהו - ולא סיימתי אותו.
היתי עייפה.
היה לי נח להקשיב לנאומים החסודים שנשאו בפני. אהבתי אותם. רציתי להאמין - והאמנתי גם, בכל ליבי - שאכן הם צודקים. שיכול להיות אצלי אחרת.
כל כך רציתי לשנות. "הפכתי את עורי" , אפילו הפכתי לחתולה מבוייתת לפעמים ... ניסיתי לשנות את המצב. להיות כמו כולם ...
כמובן, שללא הצלחה. התוצאה העגומה היא, שהכל קרס.
בחודש הקודם התעוררתי סוף סוף. (החיים העירו אותי, יותר נכון).
הבנתי כי הכל - כמו בפתגמים הידועים,
"המתחיל במצווה - אומרים לו גמור" ו "אם אין אני לי - מי לי"
תלוי רק בקבלת החלטה סופית, אמיצה, שאין ממנה שום דרך חזרה.
כפי שנאמר בפרקי אבות (א' פסוק יג) אם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי? וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי? וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתַי?
כלומר, אם אני לא אדאג לעצמי - מי יעשה זאת במקומי? אבל כשאני דואג רק לעצמי ולא לטובת אחרים – מה עֶרְכִּי? ואם איני עושה את חובתי עכשיו - מתי אעשה אותה? אין לדחות דברים.
קבלתי החלטה. החלטתי, בדרך שלי, לעשות סדר בחיים, לארגן מחדש ולקחת ולקבל שליטה מוחלטת על העתיד שלי ושל משפחתי.
חזרתי להיות חתולת אשפתות קשוחה :-)
אני סומכת ועכשיו רק על עצמי ועל ההשגחה שלמעלה.
אני סוגרת אזניים, עוצמת עיניים ועושה את מה שאני יודעת הכי טוב לעשות.
הכל בעצמי. הכל רק בעצמי.
You'll See - Madonna
http://www.youtube.com/watch?v=PijJsCZU-Xg
|
