כותרות TheMarker >
    ';

    בחנו את עצמכם: האם גם אתם תורמים לחגיגות יגאל עמיר?

    0 תגובות   יום שלישי, 23/10/07, 02:03

    כולם יודעים מי היה חיים ארלוזוב. אף אחד לא מתעניין בגורלם של אברהם סטבסקי וצבי רוזנבלט.

    כולם מכירים את סיפורו של ישראל קסטנר, אבל שמותיהם של דן שמר, יוסף מנקס, וזאב אקשטיין לא אומרים כלום לאף אחד .

    תשאלו כל הודי מי היה רג’יב גנדי, והוא יענה ישר שמדובר בראש ממשלתם האהוב שנרצח. תשאלו מי רצח אותו, ואף אחד לא יזכור שזו הייתה תֶנְמוּלי רַגַ’רַטְנאם.

    טנוס שרתוני? מכירים? גם לא הלבנונים. אפילו שהוא רצח את באשיר ג’ומייל, האיש שיכל לשנות את לבנון ב1982 למדינה מערבית ולעשות שלום עם ישראל ולמנוע את הבוץ הלבנוני.

    שמו של חאליד איסלאמבולי, רוצחו של אנואר סעאדת, לא נודע בכלל עד 2001. השם עלה לכותרות כשאיראן החליטה לקרוא ברחוב על שמו ועוררה זעם אדיר במצרים. המצרים זעמו גם על ההנצחה, וגם על אזכור שמו כגיבור.

    כשסקר אמריקאי ניסה לגלות בין מגוון אמריקאים מי היה ג’יימס ארל ריי, רובם השיבו שהוא היה הרוצח של לינקולן. זה נורא חבל, משום שהוא היה רוצחו של מרטין לותר קינג. את לינקולין רצח דווקא ג’ון וילקס בות’. אגב, אם תרצו לקבל את שמותיהם של רוצחיו של מלקולם X, תצטרכו לעבוד קשה. למרות שהשלושה הורשעו ונתלו, התקשורת האמריקאית, וגם לא מאגרי המידע לא עוזרים לאתר את שמם.

    גם לפני 50 שנים אף אחד לא התעניין בשאלה מי היה לאוניד ניקולייב, למרות שהוא היה זה שביצע, בשליחותו של סטאלין, את הרצח הפוליטי הפנים-קומוניסטי הראשון בברית המועצות, כשירה בסרגיי קירוב (מזכיר המפלגה הקומוניסטית הכל יכול בכבודו ובעצמו)

    פבל גורגולוף? האחראי על הרצח הפוליטי היחידי של מנהיג צרפתי (פול דומר- נשיאה של צרפת ב1931)? אין סיכוי ששום צרפתי יזכור את שמו.

     *     *      *

    רוב האירועים הללו קרו כשמנהיגים גדולים שיכלו לעשות שינוי נרצחו על ידי בני עמם ויצרו שבר עמוק אצל הציבור אותו ייצגו. שמותיהם של האישים הללו נחרטו בתודעה של אותו הציבור כסמלים עד היום. שמותיהם של הרוצחים, למעט במקרים חריגים, נשכחו והתנדפו מעל דפי ההיסטוריה וההתעניינות.

    אז למה לעזאזל יש אצלנו כל שנה יום “זכור מי הוא יגאל עמיר”? למה שמו מופיע פי כמה משמו של יצחק רבין ז”ל? מדוע כל עברו, פועלו, מעשיו, ודיוקנו של רבין מתנקז כל פעם בשנה להתעסקות משועממת ומבחילה במעלליו הקטנים והאומללים של רוצח שפל בשם יגאל עמיר? אין לי מושג.

    הייתי מסביר ומרחיב את דעתי ואומר מדוע אין לי שום בעיה שיתחתן, שיביא ילדים, ושיעשה קעקוע של דודידו על המצח. הוא רוצח, רוצח מסוכן ושפל שמקומו להרקב בכלא עד יומו האחרון. זכויות כמו חובותיו הן זכויותיו של רוצח. אבל בידיוק כאן אני אחטיא למטרה שאותה אני מנסה לומר:

    בעיניי, תפקיד החברה, התקשורת, מערכת החינוך, ושאר מעצבי ההיסטוריה והאתוס הישראלי הוא להנציח את יצחק רבין, ולא להחיות כל פעם מחדש את הרוצח. כל פובליציסט, עיתונאי, עורך חדשות, מחנך או כל איש תקשורת עם מעט תחושת אחריות, צריך להשכיח את זכרונו של האחרון, ולנצל את מעט זמן המסך או הטקסט בשביל לפאר את עשייתו המוצדקת של רוה”מ המנוח יצחק רבין.

    דיי להתעסקות ביגאל עמיר. נקודה. הוא רוצח. ותו לא. אני לא רוצה למלא את ראשי בשום פרט נוסף על חייו, חבר מרעיו, האישה שהרתה לו, או משפחתו ההזויה. לא על אחיו, לא על אביו, ולא על תנאיו. לא רוצה לשמוע על זרע שהעביר או לאו. אני רוצה לפנות את כל תאי האפורים שמכילים כל פרט מידע שציינתי מאז תחילת הפסקה הזו ולדעת שהוא כלוא כמו רוצח ומרצה את עונשו עד הדקה האחרונה, ואת שאר המקום שיתפנה בראשי אשמח למלא במידע אודות יצחק רבין.

    cc-by-sa cambera oscumbra

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      אפי פוקס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין