0

25 תגובות   יום רביעי, 3/11/10, 12:56

עברתי דירה.

עם הבית שלי בדיוק כמו שהוא נראה.

הייתה לי חצר גדולה. מגודרת מאחור.

הבית נראה שונה נורא, אבל ידעתי שהוא אותו הבית בדיוק.

המון בעלי חיים ניסו להיכנס מהדלת הלא נכונה.

סחבתי המוני חבילות והם הפריעו, ניסיתי להסביר להם, ללא הצלחה, שאין מקום לכולם ויש להם גינה גדולה.

ואז ראיתי אנשים בגינה.

 

היה שם מישהו שלא הכרתי שבלי שביקשתי בא להגן עלי מפני פולשים. אני לא ראיתי פולשים בכלל. הוא קלט אותם. הראיתי לו ולהם את הגדר, באופן מוזר הם חדרו אותה, כמו בסרטי מדע בדיוני ישנים והוא העיף אותם. הוא נראה כמו איש קומנדו. הם המשיכו לנסות ולבוא.

 

משום מקום ראיתי את הכלב שהיה לאבא שלי כשהייתי ילדה. הוא מת מזמן והוא חזר, מעט עייף, אבל גדול ויפה כמו שהוא היה כשהיה בחיים, כשהוא חי הוא לא אהב חתולים. פתחתי לו את הדלת שהייתה בסוף גרם מדרגות וניסיתי לעזור לו לעלות, הוא התקשה לעשות את הדרך לבד.

 

ובאו אורחים. והייתי עסוקה ובזווית העין ראיתי שהכלב שהיה של אבא שלי, נשכב על הגב ועשה את עצמו מת לגמרי.

הפסקנו הכל והלכנו לחדר השני לראות מה שלומו, הפנים שלו השתנו ברגע אחד, הוא לא היה הוא, אבל ידעתי שהוא אותו אחד בדיוק. והגיעו עוד חיות. והאיש מחנות החיות שפעם הייתי קונה אצלם מזון וצעצועים גם היה שם פתאום והודיע לי שהוא עובד בפיקוח ועשה פרצוף רציני כאילו אנחנו לא מכירים. קראתי לו בשמו והוא העיף בי עוד מבט והודיע שהוא מתנצל שלא זיהה, מיקום הבית בלבל אותו.

 

ראיתי עוד אנשים. הם הגיעו בלי הזמנה, יצאתי לגרש אותם ולבדוק איך ומדוע הם הגיעו דווקא לבית שלי.

לא הייתה להם תשובה.

הם היו חצי נינוחים וחצי חצופים כאילו זה הדבר הכי טבעי לבוא להתנחל במקום שהוא לא שלהם בכלל, אצל אנשים שהם לא מכירים.

האיש מהקומנדו מייד יצא להגן ולפרק להם את הצורה, ביקשתי שיעזוב אותם ואני אעשה את המלאכה במילים. הייתי בטוחה שהם יבינו, הם מצידם רק התווכחו שהם נמצאים בגינה וגינה היא שטח ציבורי ובכלל לא שלי. הראתי להם את הגדר – הם נעלמו.

 

 

עליתי חזרה לחדר ולאורחים שהתחלפו בינתיים.

היו שם אנשים ובעיקר נשים מהעבודה. באותו רגע נודעה לי חדשה חשובה, דבר שידעתי כבר מזמן והחלטתי לא לעשות איתו דבר. האנשים והנשים בפרט התנהגו כאילו הכל תקין. הכל היה לא תקין בכלל.

הם נגעו בדברים שלי. הסתובבו בחדר האמבטיה שלי והתאפרו והתבשמו במוצרים שלי.

וחייכו אלי כאילו זה היה הדבר הכי טבעי בעולם.

 

 

 

* * *

 

 

יש ימים שמה שמטריד ביום ובעבודה מסתדר בחלומות בלילה.

יש לילות שמראים מה חשוב באמת.

אפשר למצוא המון הגיון ואפשר שלא.

אני מנסה להתעורר ולהחליט שכל מה שיש בחלום הזה הוא דבר אחד בלבד.

לא בית חדש. לא עבודה חדשה. רק שאני פשוט חייבת כלב. נקודה,

 

.

דרג את התוכן: