כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (26)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      9/11/10 18:36:

    צטט: .האחת. 2010-11-06 00:20:52

    אתה ממשיך לרתק...

    מחכה לספר...

    *******

    שבת שלום

    .

    גם אני ממתין ראשית להשלמת התרגום,

    ולאחר מכן לפנייה להוצאות לאור.

    המון תודות האחת.

      6/11/10 00:20:

    אתה ממשיך לרתק...

    מחכה לספר...

    *******

    שבת שלום

      5/11/10 19:48:

    צטט: anaatti 2010-11-05 08:56:40

    פרק ,בהחלט לא פשוט..
    ואנחנו בארץ למודת קרבות ומלחמות, יכולים להיזדהות עם התחושות והחששות של ניק,,
    למרות שלא ממש הייתי בשדה קרב,,
    יכולתי לחוש את הפחרדות וחוסר הוודאות של ניק,,
    בתופת הקרבות וההפצצות..
    בהחלט חזק ואמיתי...*

    בהחלט ענתי את צודקת, אנחנו עם למוד מלחמות.

    שנכפו עלינו. המון עבור הרשמים שמעודדים אותי

    כל כך, למרות הסצינה הלא כל כך נעימה.

    שבת שלום ענתי מרובה בהשראה. 

      5/11/10 19:46:

    צטט: דיוטימה 2010-11-05 08:21:18


    מתייחסת לציור המיוחד הזה בו בחרת כאילוסטראציה לפרק.
    תוהה על מקור ההשראה...
    הגולגולת הכרוכה במעין צעיף, ממנו נמשך ענף שנראה כענף של זית - אולי מרמז על היונה ששבה לתיבת נוח ובפיה הבשורה שכלו המים - מה שהפך אותה לסמל השלום.
    אפשר לכנות את הציור "מלחמה ושלום".
    אולי חבויה כאן הבטחה שהכל יסתדר לטובה, למרות הסוף המדאיג של הפרק...

    .

    הרישום הזה צויר בשנת 93 אני פשוט לא האמנתי

    באותו הסכם, אני לא רוצה לעסוק בפוליטיקה, מכל

    הרישום הזה מתאים לקטע. אני מניח שהכל אכן

    יסתיים לטובה כמו שאת מצפה דיוטימה, לאחר הכל

    לניק יש עוד למעלה מעשרה פרקים בדרך.

    המון דיוטימה ושבת שלום.

      5/11/10 19:44:

    צטט: ron294 2010-11-04 17:00:24

    הייתי במלחמת יום הכיפורים עד להפצצות מאסיביות על כוחותינו, ואני קורא ורועד, איך ניתן לשכוח? קטע חזק תיארת פה, נראה כל כך אמיתי ומצמרר.
    תודה

    .

    אני מאמין שלכולנו יש ניסיון דומה וחוויות לא נעימות דומות.

    המון תודות רון עבור ההזדהות ועבור השבחים המחמיאים.

    שבת שלום מלאת השראה רון וכל טוב. 

      5/11/10 08:56:
    פרק ,בהחלט לא פשוט..
    ואנחנו בארץ למודת קרבות ומלחמות, יכולים להיזדהות עם התחושות והחששות של ניק,,
    למרות שלא ממש הייתי בשדה קרב,,
    יכולתי לחוש את הפחרדות וחוסר הוודאות של ניק,,
    בתופת הקרבות וההפצצות..
    בהחלט חזק ואמיתי...*
      5/11/10 08:21:


    מתייחסת לציור המיוחד הזה בו בחרת כאילוסטראציה לפרק.
    תוהה על מקור ההשראה...
    הגולגולת הכרוכה במעין צעיף, ממנו נמשך ענף שנראה כענף של זית - אולי מרמז על היונה ששבה לתיבת נוח ובפיה הבשורה שכלו המים - מה שהפך אותה לסמל השלום.
    אפשר לכנות את הציור "מלחמה ושלום".
    אולי חבויה כאן הבטחה שהכל יסתדר לטובה, למרות הסוף המדאיג של הפרק...

      4/11/10 17:00:
    הייתי במלחמת יום הכיפורים עד להפצצות מאסיביות על כוחותינו, ואני קורא ורועד, איך ניתן לשכוח? קטע חזק תיארת פה, נראה כל כך אמיתי ומצמרר.
    תודה
      4/11/10 06:45:

    צטט: סאלינה 2010-11-04 06:41:28

    חיים יקר,
    התיאורים שלך מרתקים ומחזירים אותי להפצצות
    של מלחמת עולם ה-2 כשחיכינו דרוכים ומבוהלים
    לצפירת הרגיעה ולשקט....
    אמנם בביתנו ולא בג'ונגל כמו ניק המסכן והמבולבל
    שלא יודע אם לצאת מהמחבוא או לא....
    הרגשה נוראית...של מה עושים עכשיו....
    תודה חיים וסופ"ש נעים וטוב !!
    סאלינה

    .

    סופשבוע נעים ומהנה סאלינה.

    אני מניח שיימצא פיתרון לבעיה

    שלו במוקדם או במאוחר...

    המון תודות סאלינה. 

      4/11/10 06:43:

    צטט: סאלינה 2010-11-04 06:41:28

    חיים יקר,
    התיאורים שלך מרתקים ומחזירים אותי להפצצות
    של מלחמת עולם ה-2 כשחיכינו דרוכים ומבוהלים
    לצפירת הרגיעה ולשקט....
    אמנם בביתנו ולא בג'ונגל כמו ניק המסכן והמבולבל
    שלא יודע אם לצאת מהמחבוא או לא....
    הרגשה נוראית...של מה עושים עכשיו....
    תודה חיים וסופ"ש נעים וטוב !!
    סאלינה

     

      4/11/10 06:26:

    צטט: צילום בזמן אמת 2010-11-04 00:27:04


    הסקרנות.....

    .

    גם אותי מסקרנת התגובה התמציתית שלך,

    אני מבין שהיא חיובית.. תודה צ.ב.א 

      4/11/10 06:25:

    צטט: א ח א ב 2010-11-03 22:46:07

    אקשן !!
    טוב מאד !!!!
    אפשר לשמוע את רעש המסוקים

    .

    לשמוע את זה ממך אחאב...

    מחמאה לא רגילה. תודה,

    המון תודות אחאב. 

      4/11/10 00:27:

    הסקרנות.....
      3/11/10 22:46:
    אקשן !!
    טוב מאד !!!!
    אפשר לשמוע את רעש המסוקים
      3/11/10 22:45:

    צטט: ניקיטה10 2010-11-03 22:16:31

    ***

     .

    אני שמח להיווכח שוב אודי שאתה

    נהנה מתכניי. ותודה מקרב לב.

      3/11/10 22:44:

    צטט: debie30 2010-11-03 22:14:14

    חיים,
    הרישום בראש הפרק,
    הולם את האווירה - של אין סיכוי לשרוד
    דבי
    .

    הרישום הזה בוצע ב- 93... עלי הזית

    מרמזים על טיבו. ושוב תודה דבי.

     

      3/11/10 22:43:

    צטט: debie30 2010-11-03 22:12:38

    חיים,
    רעב והשפלה מחלישים את ניק פיזית ורגשית,
    ועכשיו המפגש עם אש,
    מי יחסל אותו - "הטובים" או "הרעים"
    מצב של חרדה ואי וודאות..
    והג'ונגל סוגר עליו.

    חיים
    מקווה שתוציא את ניק בשלום מהמלחמה הזאת ( :
    תודה על הפרק המרתק
    דבי

    (עדיין לא ניתן לככב - אשוב)

    .

    אני מבטיח להשתדל מאוד דבי,

    לניק יש עוד 10 פרקים למשוך...

    המון תודות דבי. 

      3/11/10 22:42:

    צטט: משורר בתקוה 2010-11-03 22:06:59

    סיפור מהסרטים
    תודה אלי.*

    .

    לך התודה עבור ההתעניינות והשבחים.

      3/11/10 22:16:
    ***
      3/11/10 22:14:
    חיים,
    הרישום בראש הפרק,
    הולם את האווירה - של אין סיכוי לשרוד
    דבי

      3/11/10 22:12:

    חיים,
    רעב והשפלה מחלישים את ניק פיזית ורגשית,
    ועכשיו המפגש עם אש,
    מי יחסל אותו - "הטובים" או "הרעים"
    מצב של חרדה ואי וודאות..
    והג'ונגל סוגר עליו.

    חיים
    מקווה שתוציא את ניק בשלום מהמלחמה הזאת ( :
    תודה על הפרק המרתק
    דבי

    (עדיין לא ניתן לככב - אשוב)

      3/11/10 22:06:
    סיפור מהסרטים
    תודה אלי.*
      3/11/10 21:50:

    צטט: גרבו 2010-11-03 21:46:38

    חיים יקר,
    איזה תאורים מרתקים,
    על לבטיו של ניק,המסע בג'נגל
    וההפצצה,,,ואווו מזל שניצלתי:))
    תודה וערב נעים
    גרטה*

    .

    המון תודות גרטה אני שמח שנהנית

    וערב נפלא. 

      3/11/10 21:46:

    חיים יקר,
    איזה תאורים מרתקים,
    על לבטיו של ניק,המסע בג'נגל
    וההפצצה,,,ואווו מזל שניצלתי:))
    תודה וערב נעים
    גרטה*

      3/11/10 21:28:

    צטט: בטי 2000 2010-11-03 21:10:35

    חיים..אני כאן...מסתתרת עם ניק....

    עד שניקול תופיע....

    בטי

    .

    הוא זקוק לעידוד הוא היה מודה לך ללא ספק.

    וגם ניקול תגיע בשלב מסוים, היא לא תצנח

    לצידו או תרחף מעליו במצנח רחיפה... זה

    ייקח קצת זמן, סבלנות בטי והמון תודות. 

      3/11/10 21:10:

    חיים..אני כאן...מסתתרת עם ניק....

    עד שניקול תופיע....

    בטי

    0

    התופת – 'משימה בשלט רחוק' – קטע

    26 תגובות   יום רביעי, 3/11/10, 20:31

     

    http://cafe.themarker.com/image/1207759/

    כחודש ימים נמשך מסע שרידי השיירה עד ההגעה ליעד, כפר סמוך לגבול בדרום מזרח לאוס. עם רדת הלילה פורק המטען מהמשאיות ששרדו את המסע המסוכן, מטענן אוחסן במערות ובבונקרים חבויים; לפני חלוקתו או לקבוצות הווייטקונג הסמוכות לגבול לאוס, או להשטתו בסירות על נהר המקונג עד לסייגון עצמה וחלוקתו במסתרים בחשכת הלילה לקבוצות הווייטקונג שהתגוררו בסייגון במחתרת.

    סוף המסע שם גם קץ להצקות וההטרדות שניק סבל מהן, מאותו לילה ואילך היחס אליו השתנה באופן פתאומי שהפתיעו. הוא נותר על המשאית וסייע בפריקת המטען כאחד מאנשי הצוות, ללא הטקסים הרגילים של ההשפלות, המהלומות והקללות שליווהו לאורך המסע.

    כשעה מאוחר יותר עם תום העבודה, הוא התבקש בתנועות יד ובתקיפות בשפתם להצטרך לסעודת הלילה בעודו נדחף והושב בקרב חוגם בחופזה.

    מיד לאחר מכן הוא הועלה על אחת המשאיות עם קבוצה של כתריסר לוחמי ווייטקונג, אשר המתינו בכפר לבואה של השיירה. המשאית הבודדת פנתה היישר מזרחה לווייטנאם ונעה בפנסים כבויים כמגששת במישור עביר יחסית בין שיחים ועצים בודדים. מלה לא נהגתה במהלך הנסיעה ורק נהמת המנוע מלאה את חלל האוויר, וגברה על רעש הרמשים האופייני ללילה.

    לאחר כמחצית השעה המשאית החלה להאט במידה ניכרת, דומה היה שהנהג מחפש את מקום העצירה המתאים, הם היו קרובים מאוד ליעדם. לאן מועדות היו פניהם או מה הם כבר הותירו מאחוריהם, לניק כמובן לא היה מושג; הוא גם לא יכול היה להבין מה מטרת הנסיעה, השינוי מן הקצה אל הקצה ביחסם אליו הדהים אותו ואף העסיק את מחשבותיו. הוא היה עדיין המום ולא מסוגל היה להבין מדוע, ומה יכולות להיות כוונותיהם הנסתרות ממנו.

    יעזור לי אלוהים אם אני יודע מה הם הולכים לעשות אתי?

    למרות שהוא היה מאושש ושבע לאחר הארוחה ההגונה הראשונה מזה חודש ימים כמעט, ומעובדה שהוא חדל לעניין אותם לפתע, אולם הוא היה עייף נפשית ופיזית עדיין ולא היה מסוגל לנסות להבין מה הסיבה לחידה הזו – לשינוי הפתאומי ביחסם אליו. הוא העדיף לחשוב על אוכל, הוא יכול היה לאכול עוד מנה גדושה של אורז ונתחי בשר. הם ידעו טוב מאוד עד כמה הוא היה רעב, ולא הניחו לו לגדוש את מעיו ביותר מדי מזון – כדי לא לסכן את בריאותו. אך זמן רב להוסיף לחלום על המנות האהובות עליו לא נותר לו. המשאית עצרה, פרקה את מטענה האנושי, ביצעה סיבוב פרסה מותירה אותם בחשכת הלילה – עושה דרכה באיטיות לכפר הלאוסי בצידו השני של הגבול. הדבר היחידי שהיה ברור לניק ללא ספק, היא העובדה שהם נמצאים בדרום ווייטנאם.

    בצעדה מהירה בה נעה פלגת מלוויו וניק בתווך, בעודו מתאמץ במלוא כוחותיו לא לפגר, הם הגיעו לבסוף לכפר בפאתי הג'ונגל. כפר רפאים נטוש, ובין הריסותיו הם העבירו את הלילה.

    קולותיהם הרמים בשפתם הגרונית העירוהו עם שחר. כל הקבוצה ישבה במעגל סביב מנהיגם, מאזינים ומגיבים להוראותיו, הוא תדרך אותם ככל הנראה.

    בלב הולם ניק התיישב מאזין לקולותיהם בחרטה רבה, צר היה לו שלא למד אף מלה אחת בשפתם. בעודו מסתגל לקרירות שעות הבוקר מותח מעט את אבריו, נגש אליו אחד מהם והרחיק עמו לצד, מניח לניק להתפנות לצרכיו תחת השגחתו. כאשר החזירו אותו לוחם ווייטקונג הניח לניק לשתות מעט מים, בעוד כל השאר קמו בחיפזון ממקומותיהם יצרו שתי שורות מקבילות עם ניק בתווך. ניק לא המתין לפקודה מלווה בחבטת קת רובה, אלא חיקה אותם והיה מוכן לתנועה כרובוט.

    הם צעדו שוב מותירים את הכפר ההרוס מאחוריהם, פונים דרומה לשולי הג'ונגל. מתחת לעץ נישא וקבוצת שיחים, לפני השטח הפתוח המכוסה בעשב גבוה בגובה ברך אדם, הם עצרו וקרסו שוב ממתינים להוראות מנהיגם. האחרון ניצב מאחור מוכן לשלח את אנשיו לפנים לשטח הפתוח, ולפקוח עין על התקדמותם מהעמדה שבחר לעצמו.

    קולות עמומים של קרבות הגיעו לאוזניהם, ממרחק רב, מיילים רבים מהם והלאה. השקשוק הסדיר והטיפוסי שלא ניתן לטעות בו של מנועי הליקופטרים, נשמע ממרחק.

    ניק נתקף בהתרגשות רבה, פחדים וחשדות לפתו את לבו, דחף פתאומי תקף אותו לברוח להציל את חייו...! אך הם יקצרו אותי מיד, כל אחד ואחד מהם! זו הסיבה שהם הביאו לדרום, אני מובל אל מותי! התגלית המהירה הזו זיעזעה אותו, הוא לא חדל להעיף מבטים סביב בזהירות, חושש שמא פניו יסגירו את רגשותיו ופחדיו. אולי הם הולכים להחליף אותי במישהו מאנשיהם? מישהו שעצור באחד הבסיסים שלנו, או שבויי מלחמה שאנו לכדנו...?

    ברגע זה הופיעו צמד הליקופטרים בצד מערב, טסים צפונה נמוך מעל שדות האורז מוצפי המים, אך מיד כשהם התמזגו בשולי הג'ונגל הם לא הוסיפו לראותם – רק שקשוק מנועיהם נשמע אך הלך ודעך.

    האם הם הולכים להשתמש בי למטרות שלהם באיזו דרך שהיא? ניק לא חדל לתמוה. להצעיד אותי על שדה מוקשים או להשכיב אותי על גדרות תייל...? ישו המושיע!!! האם לא כדאי שאנסה לברוח כעת... מאוחר מדי... מאוחר מדי... מוטב לחכות אולי... המחשבות רדפו זו את זו במוחו בטירוף, כבמחול שדים.

    קול פקודה רמה נשמע מאחור, היה זה מנהיגם. הם קמו על רגליהם שוב, התאימו את החגור סיימו את הכנותיהם; ולפני שניק הגיע לידי החלטה כלשהי הם צעדו שוב לפנים לשטח הפתוח עם ניק באמצע בין שתי שורותיהם.

    השמים התבהרו והקרניים הראשונות של השמש העולה ליטפו בעדינות את פניהם, ופזרו את ערפילי הבוקר.

    הם הרחיקו בקושי חמישים ירדים בשטח הפתוח כאשר...

    הגיח הליקופטר בטיסה נמוכה כמו חרק מפלצתי ענק! היישר מול פניהם הוא טס, ואחד נוסף לשמאלו טס מעט גבוה יותר מאחור. הווייטקונגים נתקפו בפניקה, החלו לצעוק בהתרגשות משני צדדיו, דילגו לאחור ורצו מהר ככל האפשר לעבר הג'ונגל לתפוס מחסה באפלוליתו. ניק שעיניו היו נעוצות בהליקופטר המתקרב מעד ונפל לפנים, עוד בטרם נגעו ידיו בעשב הוא שמע מספר צרורות ארוכים של רובה אוטומטי, מאחוריו. כדורים זמזמו באוויר מעל ומתחת ולפתע ההליקופטר הצטרף לאש, בתותחי השלושים מילימטר שלו – יורקים להבות אש! הוא ראה את תותחי  ההליקופטר רוטטים, טיל נשלח מגופה הסגלגל והמבריק של מכונת המלחמה דמוית החרק המפלצתי, והתפוצץ ברעש מחריש אוזניים בשולי הג'ונגל. ההליקופטר השני צלל לעברם ותותחיו יורקים אש תופת, פגזי שלושים המילימטרים הנפיצים שורקים באוויר פוגעים בקרקע ומתנפצים סביבו ברעש מחריד. אך מיד לאחר מכן ובמפתיע השתררה דממה, ההליקופטרים נסקו מעל צמרות העצים ונעלמו באותה המהירות כפי שהם הופיעו. קולות השקשוק של מנועיהם הלכו והתרחקו ודממה בלתי צפויה השתררה מותירה את ניק המום.

    בעודו נתמך על זרועותיו הרים ניק את ראשו והעיף מבטים מצד אל צד, הוא לא ראה אף אחד מלוחמי הוויטקונג שליווהו ואף לא את מנהיגם.

    דממה מוזרה שררה והוא היה מסוגל לחוש בהלמות לבבו כמו רעם תופי קרב פנימי, המדהד בעמימות בחזהו, ברקותיו, מאלצו לפעול כאחוז תזזית.

    חרקים קטעו את הדממה ברחש אופייני והאוויר החל להתחמם.

    באיטיות זהירה ניק עבר למצב קריסה בעשב הגבוה, מאמץ את עיניו, מתרכז במבט נוקב באותה קבוצת שיחים בצילו של העץ הענף, מתחתיו הסתתר מנהיג הקבוצה. לא זיע ולא רחש אף לא סימן קל משולי הג'ונגל, רק ענפים חרוכים, מסך של עשן לבן וריח קורדיט של חומרי נפץ שהפכו לאדים.

     

    © חיים קדמן 1991 – כל הזכויות שמורות.

     

    דרג את התוכן: