ראשיתה של אמנות האיסלאם

בתקופתו של מוחמד לא הייתה לערבים אמנות משל עצמם, שכן ערב שלפני האסלאם הייתה עקרה מבחינה אומנותית. עם כיבוש סוריה, מסופוטמיה, מצרים ואיראן הם ירשו את האמנות שרווחה בארצות הללו.
סגנון אסלאמי מובהק ומגובש התפתח בהדרגה על בסיס שני מקורות השראה העיקריים: מחד המסורת האומנותית הקלאסית המאוחרת (נוצרית - ביזאנטית) ומאידך המסורת הפרסית סאסנית.

מן האמנות הפרסית סאסנית  ירשו המוסלמים את חיבתם לתיאורי חיות ועופות כמו גריפונים ודרקונים, ציפורים וטווסים, אריות, דישונים, צבאים, כלבי ציד ויצורים דמיוניים מורכבים, שלפעמים עברו את גבול התמהוני.

כוס לשתיית יין עם פרופיל של חתול פראי.

מתוארכת למאה הראשונה לספירה, מהתקופה הפרטנית, איראן.

כסף וזהב. גובה 27.5 ס"מ.

מוטיבים מעולם הצומח, מוטיב הכנפיים, אשר באמנות הסאסנית סימלו מלכות, אף הוא נכנס ישירות לאמנות האסלאמית. האמנות הסאסנית, שהצטיינה בסגנון מופשט ובעיטור פסדו פרחוני, ואשר בו בולטת החזרה הריתמית והסימטרייה כעקרונות ראשיים מתקבלת לתוך אמנות האסלאם. יש כמעט המשכיות ורצף בהתפתחות האמנותית מהתקופה הסאסנית לאסלאם.

צלחת עם סצנת צייד.

מתוארכת למאה חמישית לספירה, מהתקופה הסאסנית, איראן.

כסף עם עיטורי זהב, גובה 20.1 ס"מ.

התפתחותו של סגנון העיטור האסלאמי הושפע רבות מן האומניות של הנומדים (נוודים), התורכים והאיראנים ממזרח איראן וממרכז אסיה. טכניקות ועיטורים רבים וחדשים שולבו ומוזגו לתוך אמנות האסלאם (דגמים שלא היו מוכרים באמנות הסאסנית והנוצרית מזרחית).

אם נסכם פרק זה של ראשית התפתחותה של אמנות האסלאם, נוכל לומר בביטחון שאמנות האסלאם, אקלקטית בטבעה, ספגה וקלטה את המוטיבים האמנותיים, הסגנון והטכניקות של התרבויות שבהן נתקלה תוך כיבוש ארצות המזרח, ואמצה אותן תוך כדי התאמתן לאופייה ולמהותה.

השושלת האומיית

כאמור, השושלת הראשונה ששלטה באימפריה המוסלמית היא בית אומיה

האמנות בתקופת השושלת האומיית ביקשה ליצור שפה חזותית שתשרת את צורכי השלטון, ולשם כך אימצה דפוסים ומושגים מהתרבויות שנפגשה עמן במהלך הכיבוש: תרבות המערב הרומי - ביזנטי מצד אחד ותרבות המזרח הסאסאני והמרכז האסיאני מצד אחר. לתרבויות אלו היו מסורות אמנותיות וטקסיות עתיקות יומין, ששימשו את השליטים וחצרותיהם. זיקתם של האומיים לתרבויות אלו הייתה דו ערכית, זיקה של קבלה ודחייה. הם קיבלו מהן צורות ותכנים המתייחסים למלכות ולשלטון, אך נמנעו מאימות כוללני של תפיסות ודפוסים, בעיקר מפני שהיו טעונים תכנים פגאניים או נוצריים.

ארכיטקטורה

כיפת הסלע, ירושלים

כיפת הסלע הינה המבנה המוסלמי העתיק ביותר, שנשתמר ללא שינויים מהותיים, ונחשבת למופת אדריכלי ואמנותי. היא איננה משמשת כמסגד ואין נערכות בה תפילות בציבור, אלא היא חלק ממתחם מסגד אל-אקצא.

היסטוריה

על פי המסורת היהודית, נבנה המבנה מעל אבן השתייה, הסלע שממנו הושתת ונברא העולם. על פי המסורת, כאן התרחשה עקידת יצחק. על אבן השתיה היא ארון הקודש. המוסלמים רואים באבן השתיה את המקום ממנו עלה הנביא מוחמד השמיימה במסעו הלילי. עלפי המסורת המוסלמית גם נשתמרו במבנה שתי שערות מזקנו של הנביא מוחמד.

בגג כיפת הסלא מצויה כתובת המתארכת את בניית הכיפה לשנת 72 להג'רה (שנת 691-2 לספירת הנוצרים) שנת שלטונו של הח'ליף עבד אל מלכ, מבית אומיה. נטען כי הח'ליף בנה את כיפת הסלע על מנת שישמש תחליף לכעבה.

אדריכלות

מבנה מתומן, שבמרכזו כיפה, בנוי במפלס העליון של הר הבית. למבנה אין כיוון מסוים אלא הוא בנוי בקונצנטריות סביב העצם המקודם במרכזו.

תוכנית הקרקע של כיפת הסלע

פנים המבנה

במרכזו של המבנה מצוייה אבן השתיה (הצחרה).

בפינתו הדרום מזרחית של הסלע מדרגות המובילות אל מערה הנמצאת מתחתיו.

מעל סלע מתנוססת הכיפה שמורכבת משתי מסגרות עץ. קוטרה הפנימי של הכיפה הוא 20.3 מטר, וגובהה מעל פני הקרקע 20.48 מטר. נתונים אלו דומים מאוד לאלה של כיפת כנסיית הקבר, כנראה שלא במקרה.

פנים הכיפה עשוי סטוקו וערבסקות שצורתם מדליונים המכילים אלפי עיטורים של צמחים ופרחים. מתחת לכיפה, מצוי התוף המעוטר בפסיפס המתאר דגמים צמחיים ועושר רב של תכשיטים שונים. הפסיפס עשוי לבני זכוכית זעירות, רבות מהן בעלות ציפוי זהב. בין הפסיפסים, בחלקו העליון של התוף, ממוקים 16 חלונות זכוכית צבעונית, המפיצים אור מוזהב על אבן השתייה. מרביתם של החלונות חדשים יחסית ומתוארכים למאות ה-18 וה-19, בעוד חלקם מתוארכים למאה ה-15.

פנים הכיפה

בתחתית הפסיפס כתובת אדירת מימדים הנמשכת משני עברו של הקיר ובעלת אורך כולל של 240 מטר ובה כתובת ההקדשה: "בנה את הכיפה הזאת עבד האל, עבדאללה האמאם אל מאמון בשנת שבעים ושתיים (להיג'רה). מי יתן והאל ייעתר לתפילותיו ויהיה שבע רצון ממנו. אמן, ריבון העולמים, השבח לאל" וכן פסוקים מהקוראן.

את המבנה נושאות שתי סדרות עמודים ערוכות במעגל: העמודים הפנימיים הנושאים את הכיפה העגולה (12 עמודי שיש מעוגלים ו-4 עמודי גרניט), בעוד הסדרה החיצונית נושאת את תקרת אגפי הבניין המתומן (8 עמודי שיש ו-16 עמודי גרניט צבעוניים). הכותרות שבראש עמודי הגרניט מקורם כנראה בשרידי מקדש הורדוס או בהריסות כנסיית הקבר.

המבנה החיצוני

חלקן התחתון של הקירות החיצוניים מחופה שיש, ומעליו אריחי קרמיקה מסוגננים. לבניין 4 שערי כניסה, כאשר הדרומי שבהם, זה הפונה לעבר מכה, הוא המפואר ביותר. על השערים המשקופים המפתנים והקירות של המבנה חקוקות וחרותות כתובות המציינות שינויים ותיקונים שנעשו במבנה ע"י שליטים מוסלמיים שונים.

הפסיפס החיצוני

פסיפס

חלון שריג

למתעניינים להעמיק, מחקר על העיטורים

מבנה אומיי נוסף ראוי לציון הוא המסגד הגדול בדמשק

ראו סרטון:

http://www.youtube.com/watch?v=9vu6GB0Xvig

אמנות שימושית

רק מעט הגיע לידינו מהאומנויות השימושיות של התקופה. בתקופה זו לא יוצרו כלי החרס בכמות ניכרת, וקומץ כלי הזכוכית ששרדו בסוריה ובמצרים הם המשך סגנוני ישיר של הזכוכית הרומית. כלי המתכת הספורים ששרדו, כגון קנקנים, כלי שתייה וצלחות כסף, נעשו לפי מיטב המסורת הסאסאנית. המסורות הגרקו - רומיות והסאסאניות באו לידי ביטוי גם באמנות גילופי העץ והשנהב, שלימים התפתחה בכיוון חדש ומקורי. ההשפעה הגרקו רומית הבולטת ביותר היא בעיטורי לוחות העץ האומאיים ממסגד אל אקצא בירושלים. לוחות אלו מגולפים במוטיבים של קיסוס ושריגי גפן.

כד מים