 שלושים ושמונה...קליפות מתקלפות ממני... אף יום לא דומה ליום שלפניו. אף דמעת עצב, אף דמעת שמחה לא דומה לקודמתה המתגלגלת. גם גיל 38 לא דומה לשום גיל אחר בו הייתי. על מה שאני מקבלת היום עמלתי קשה. הזעתי .השקעתי . שעות של חיים. לא אחת כשלתי אך לא הרמתי ידיים. השנה הנוכחית הייתה עבורי מדהימה, עברתי תהפוכות שהכניסו לחיי את השמש הנצחית, התעצמתי והתפתחתי , יצאתי מהשיריון שלי , טפחתי לעצמי על השכם כשהגיע לי- מצאתי את עצמי שמחה וקורנת ומודה על מה שיש לי. כתבתי פוסטים על היותי מיליונרית, על היותי חופשייה ומאושרת על גג העולם הפרטי שלי. בזמן הכי לא צפוי מצאתי אהבה חלומית ואמיתית גם יחד ורק אז למדתי איך זה מרגיש - כשאוהבים אותך ללא תנאי. איך זה מרגיש כשמחבקים אותך הכי קרוב בעומקי הלב. וזה הכי נפלא שבעולם! שם על פסגות ההצלחה והשמחה, הטוהר והשלווה קיבלתי את עצמי נטולת פחד. כי מה כבר יכול לקרות? זה ביני לבין עצמי. יותר לא מפחדת. אני מאמינה שרק כאשר מסירים את הפחד- אפשר להגיע לשלמות עם עצמנו, להיות מאושר, נינוח, בריא, שלו. החכמתי אחרי ששאלתי מיליון שאלות והתחבטתי כדי לקבל תשובות, קיבלתי גם את הטעויות בזרועות פתוחות. הן חלק ממני. גם כך אי אפשר למחוק אותן- אז למה לא חיות איתן בשלום?
 כבר יום הולדת?? שואלת את עצמי , מחייכת. טוב לי. איך שאני. באשר אני. בכל מה שבי. תודה. |