בליינד ווילי ווקר
אחד הגיטריסטים האקוסטים האהובים עלי ביותר, גאון הגיטרה ווילי ווקר. למרבה הצער הוא אנונימי, אך אין זה מפחית במאומה מגדולתו, הסיבה לאלמוניות נובעת ממיעוט הקלטות, 2 יצירות מופת לגיטרה שנוגנו בדואט גיטרות, אחת מהן בת 2 טייקים South Carolina Rag שאני אכתוב קצת בהמשך הפוסט.
ראשית קצת אודות ווקר, ולא ידוע יותר מידי, ישנם 2 ספרים של ברוס באסטין שם יש מידע יותר מפורט. ווילי ווקר נולד עיוור בדרום-קרוליינה, לימים כונה "בליינד" ווילי ווקר כמו מוזיקאים עיוורים אחרים שרבים מהם דבק בהם כינוי זה. המוזיקאי "בליינד" גארי דייויס זכר את ווקר מלהקה משותפת בה שניהם ניגנו החל משנת 1911.
המוזיקאי ג'וש וויט היה המלווה שלו מעט לאחר מכן וטען שווקר הוא הגיטריסט הכי טוב שהוא ראה, אפילו טוב יותר מבליינד בלייק. גם גארי דייויס שבדרך כלל היה מאוד ביקורתי לגבי גיטריסטים אחרים, שיבח את ווקר. גם המוזיקאי ג'ון ג'קסון זכר כיצד התפעל בצעירותו מווקר.
ווקר ושותפו סאם ברוקס החלו לעבוד יחדיו באותה התקופה והיו לצמד, כשברוקס מלווה בגיטרה שניה, עד למותו של ווקר בשנת 1933. באמצע הספיקו לבצע מספר הקלטות שמהן שרדו 3 שמוכיחות את יכולתו של ווקר.
הקטע הבא נקרא South Carolina Rag Take 1 הוקלט בשנת 1930 על ידי ווקר מלווה בסאם ברוקס. (ביו טיוב החליפו בין הטייקים). כבר בתחילת הקטע פותח ווקר בנגינה המדוייקת והאלגנטית שלו. רמת התחכום שלו היא כשל טובי נגני הג'אז כג'אנגו ריינהארדט, אדי לאנג ולוני ג'ונסון.
הסולואים שלו שונים אחד מהשני לחלוטין, למשל הסולו 1:28-1:39 והראשון מבין שני הסולואים ברציפות 2:14-2:25 שני סולואים שונים לחלוטין שכדאי להקשיב להם בתשומת לב. בשאר הקטע מפוזרים עשרות (ספור ובדוק) ליקים המבוצעים באופן שונה זה מזה.
טייק 2 (הטייק הראשון יותר עדיף בעיני מבחינת גיטרה הטייק השני מבחינת השירה והסאונד) כדאי לעקוב אחרי השירה של ווקר, למשל השורה שמהווה את הפאנץ' ליין "that's no way to do" משפט שחוזר על עצמו פעמים רבות, ומושר באופן שונה. באמצעות השירה נוצרת מבניות חדשה לקטע, הקטע שמבוסס על 8 בתים בעלי מבנה הרמוני זהה החוזרים על עצמם כשכל פעם האלתור מחודש מקובצים לקבוצות באמצעות השירה של שורה זו שציינתי שמבוצעת בצורה שגורמת לצורך ב-8 בתים נוספים בשביל לסגור מעגל.
למשל, 2:09-2:10 בקטע שהוא שר שוב את השורה הזו מסתיימת במילים "to do" שמושרות הפעם באופן יחיד בפאלסטו שאפשר לומר שבאופן פסיכולוגי זה הפאלסטו שמאזין הבלוז מחכה לו ועצביו נמתחים בציפייה לכל אורך השיר. בפעם הבאה שמגיע המשפט הזה לא עולה לפאלסטו אלא השירה יורדת, מסכמת את הקיבוץ. בצורה כזו משתעשע ווקר עם מבניות הקטע, וכל זאת באמצעות שתילת משפט שמאולתר בשירה בכל פעם בצורה אחרת.
כדאי לשים לב לכל מיני טורנארואנדס כמו זה 2:30-2:33 דברים כאלו שווקר משלב בקטע בקלילות בלתי מובנת, דבר שהוא מחליט לעשות אותו פעם אחת בחייו ולא עוד, סוג של גאונות אלתור בלתי מובנת שמעטים זכו לאחוז בה. ווקר אמנם לא מוכר ולא מפורסם, בעת שהקליט כבר החל המשבר הכלכלי הגדול והארוך שהתחיל בשנת 1929 כך שסיכוייו להצליח היו קטנים, לא היה לאנשים כסף לקנות תקליט כזה (שעבור שחורים בדרום מחירו היה שקול למחיר של יום וחצי עבודה קשה בשדות, ובאותה התקופה היה לעיתים קשה להשיג גם יום אחד של עבודה).
אבל ווקר הותיר משהו ברור, נסיים בשירו דופרי בלוז, בלדה ואני מוסיף את המילים מתחת:
 Betty told Dupree, I want me a diamond ring Betty told Dupree, I want me a diamond ring Now listen, mama, your daddy will bring you most anything
he had to kill a policeman and he wounded a detective too Killed a detective, wounded a policeman too See him mama, what you caused me to do
Hired 'em a texi, that can to drive me back to Maine And he hired him a texi, to carry me back to Maine "I have done", hang head and cried, "and I don't ever feel ashame"
Standing there wondering what a matchbox hold my clothes Standing there wondering what a matchbox hold my clothes Said the trunk was too big, don't be bothered all that road
They sent for Dupree, placed him in the jail They sent for Dupree, placed him in the jail He had a mean old judge, he refused to sign him any bail
Wrote a letter to Betty, and this is the way the letter ends He wrote a letter to Betty, and this is the way the letter ends "come home to daddy I'm almost dead"
Betty went to the jailer, crying "mr. jailer please" Betty went to the jailer, crying "jailer please" "Please Mr. Jailer, let me see my used to be" |