10.11.2010 בדרך הביתה, באוטובוס (לראשונה זה שנים) החלטתי לכתוב בלוג. זה יעזור לי לסדר את הדברים בראש, אני מקווה. אז נעשה את זה מסודר:
לפני שעה סיימתי להחזיר את הכל, אחרונים היו האוטו והטלפון. חשבתי שההיזדכות על האוטו (C4 Picasso) תהיה קשה יותר, מכל הבחינות (גם רגשית ירדתי לחדר האוכל בפעם האחרונה וכשראיתי שאין אף אחד מהקבוצה (בטח כולם בישיבות) לקחתי סנדוויץ, העברתי את את כרטיס העובד בקופה בפעם האחרונה ויצאתי החוצה.
אמרו לי שזה יכה בי פתאום, ההרגשה של "מה עשיתי? השתגעתי!". ההיסטריה. אבל זה לא קורה, בינתיים. האוטובוס עובר בעיר התחתית מימין הבאהיים – מדהימים!. הייתי עובר כאן כל יום בנסיעה אבל לא שם לב, בד"כ הייתי כבר מדבר בטלפון. באוטובוס מספיקים לראות יותר. יכוח להיות שאני כבר מחפש יתרונות במצב החדש? כאילו כבר להוכיח לעצמי שצדקתי (אולי זה מה שמחליף את ההיסטריה)?
ההתחלה ,כמובן,לא היתה היום – לפני שלושה חודשים במהלך חופשה מהעבודה יצאתי להליכה של שבוע בשביל ישראל. לבדי. ההרגשה היתה מדהימה – מין היפוך גמור של כל מה שאתה מכיר ורגיל אליו. טבע במקום חדרי ישיבות, קצב שמוכתב רק על ידי הרצונות שלך ובעיקר היכולת להעביר ימים שלמים ולהתעסק רק בעצמך. בצרכים הבסיסיים שלך (אוכל , מים, שינה וכ"ו) ולא של אף אחד אחר. והמון זמן לחשוב! כבר במהלך הדרך הבנתי שאני חייב לעשות שינוי. כשחזרתי לעבודה הודעתי שאני רוצה לעזוב, לחפש כיוון חדש.
ההתחלה לא היתה ב"שביל ישראל" – בשנתיים\שלוש האחרונות הלכה והתגברה בי ההרגשה שמיציתי את עצמי בתחום שבחרתי לעסוק בו לפני עשרים שנה. ברור לי שיש לי עוד הרבה מה ללמוד ולאן להתפתח בתחום אבל איפשהו בדרך אבדה לי ההתלהבות. פעם התלהבתי מכל פרוייקט חדש ומכל תפקיד חדש ועכשיו כמעט שלא. פשוט נגמר לי.
גם אורח החיים הזה וההתמסרות הטוטאלית הזאת לפרוייקט ולעבודה – גם זה התאים לי פעם והיום עם משפחה ו-3 ילדים (צעירים עדיין) משאיר אותי עם ההרגשה שהחיים האמיתיים עוברים בלעדיי. לא נשאר לי כמעט אף תחום עניין אישי מחוץ לעבודה ולמשפחה וגם את תפקידיי במישפחה אני ממלא בעיקר כדי להתפנות כמה שיותר מהר שוב לעבודה – לישיבה עם ארה"ב בלילה או סתם לצמצם את הפערים שהולכים ונצברים באי-מייל.
שבועיים אחר כך: עכשיו כבר יש שקט מוחלט – הדין-דון החלש של ה outlook שמודיע על מייל נוסף שנכנס לתיבה נעלם לחלוטין. הצילצול שמתריע על ישיבה עוד 15 דקות איננו. ה task list ריק לחלוטין (טוב, יש לי פתקה של סידורים כל בוקר מההנהלה החדשה הכל מרגיש אחרת – לקפה יש טעם אחר, אני חושב שאני אפילו נושם אחרת (עמוק יותר) אבל אולי אני מדמיין.
אני יושב בבית בבוקר ומרגיש קצת כמו ילד חולה בבית (חבל שאין טלוויזיה לימודית) - מנסה לתכנן את השנה הקרובה:
- איך מוצאים מחדש את הדברים שאוהבים לעשות אחרי שמזניחים אותם כל כך הרבה שנים. - איך מוצאים מקצוע חדש בגיל 43, כזה שיצליח לקיים משפחה, להוות מקור סיפוק ולא ישתלט על החיים - איך מארגנים מחדש את תקציב המשפחה כשההכנסות עומדות לקטון משמעותית? (ועוד שאלות כלכליות אחרות)
אם יהיו לי תשובות (או שאלות) אכתוב בבלוג.
|
תגובות (68)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רותי,
המדריך נשמע מאוד מעניין (ורלוונטי). הוא קיים גם כקובץ להורדה או רק בוידאו?
תודה רותי,
המדריך נשמע מאוד מעניין (ורלוונטי). הוא קיים גם כקובץ להורדה או רק בוידאו?
הי רותי,
זה נשמע מאוד מעניין ורלוונטי, אני בדיוק מחפש את האפשרויות להורדת הוצאות וכ"ו
המדריך רק בפורמט וידאו או שהוא קיים גם במסמך או מצגת?
תודה!
נתקלתי במקרה בפוסט שלך וזה החזיר אותי שנתיים אחורה. דוד, בן זוגי, איבד את מקום עבודתו בהיי טק. ואני - יועצת לכלכלת המשפחה. בעקבות כך, נרתמנו למשימה, ועל סמך הניסיון המקצועי והאישי שלנו, הכנתי מדריך השרדות כלכלי למובטל היי טק 2009:
http://www.ruthsharon.co.il/45654/financial_guide
שיהיה בהצלחה!
תודה!!
אני קוראת עכשיו ספר שמזכיר את השלב הזה שלך
לחם ושושנים של מירה מגן
שווה לך לקרוא.
לצערי עוד אין לי תשובה. החלטתי להתעלם (כמה שאפשר) מהנושא בהתחלה עד שהכיוונים יהיו ברורים, אח"כ נראה איך מסתדרים (גם הורדת הוצאות). אין מה לעשות - בהתחלה חיים גם מחסכונות (עבדתי הרבה שנים בהייטק)....
מחר הייתי עוזבת..
אין כמו לחזור להיות יכול לנשום עמוק ולהריח את הפרחים
זאת בדיוק מלאכת ההרכבה העדינה שאני מנסה לעשות עכשיו. העניין הכלכלי עדיין רחוק מלהיות פטור....
זאת בדיוק מלאכת ההרכבה העדינה שאני מנסה לעשות עכשיו. העניין הכלכלי עדיין רחוק מלהיות פטור....
אורן, קבל עוד לייק ועוד חיבוק עידוד לדרך הזאת שבחרת. לי אין ספק שזו דרך נכונה. כמו כל העדויות שכאן, גם אצלי, כשעשיתי את הסטופ שלי ונתתי לעצמי את ה"פרי פול" הזה, המחיר הכי קשה היה המחיר הכלכלי. או אתה יודע מה, במחשבה שנייה, זה היה המחיר היחידי. בכל שאר המישורים רק הרווחתי. וכמו שמולי אמר שם למטה, גם אני חושבת (וזה לא מתואם מראש :) - זה תהליך שיש רק מה להרוויח ממנו.
אני בטוחה שבעוד שנה תסתכל אחורה ויהיה לך וואו גדול בלב.
בי גוד...
לפי כל ה"סימפטומים" אתה עובר עכשיו תהליך גרושין - אמנם לא מאישה , אלא מעבודה - אבל יש הרבה קווי דמיון בינהם....לא קל בכל מקרה.
בקפה תקבל המון פירגון , חום ואהבה , כמו שקיבלת כבר בפוסט הזה הראשון, במקביל לחשיפה שאולי תתן לך רעיונות להמשך הדרך והכרות עם אנשים שכבר חוו ויתרמו לך טיפים אישיים.
בהצלחה !
2. נהדר שהעזת..חיים פעם אחת וכדאי לעשות את זה טוב.
3. אם לא עוזבים את האי - לא מגיעים ליבשת חדשה...
4. המון הצלחה. (אני בטוחה שתצליח ותפרח).
תהנה בינתיים מחופשת הלידה:),
בהצלחה..
3>
כל הכבוד על האומץ - להודות שמשהו השתנה, להחליט לעשות שינוי, לעשות את השינוי. על האומץ לעזוב משהו "בטוח" לטובת הלא ידוע.
אבל אני יכולה להבטיח לך שאתה תמצא את מה שיעשה לך טוב !! ויש לך עוד 20 שנה לפחות להנות מכך.
אני רואה סביבי כל כך הרבה אנשים שתקועים באותו מקצוע שבחרו, לא אוהבים את זה וחיים חיי תסכול ואכזבה. בעיני זה הכי עצוב.
בהצלחה !!!
הרגש טוב עם העשייה החדשה ובכלל. דרך צלחה.
אורן, כתבת מרגש מאד.
אמשיך ללוות את התהליך שאתה עובר גם במדיום הזה. נראה שיהיה מעניין (לאור ההדים שכבר יצרת).
אני מצטרפת בחום לכל האחולים ומילות העדוד.
שיהיה לך בהצלחה, ונסה להעזר באנשי היי-טק שעשו את השינוי. יש הרבה.
בהצלחה
בהצלחה רבה !
אבל התחלה חדשה היא תמיד מקום להתחדשות ולחוויות חדשות.
אין לי ספק שתמצא את עצמך מהר מאד עושה את מה שיאשיר אותך, ותאמר לעצמך - איך לא עשיתי את זה קודם?
בהצלחה
התבוננות מאירה, הכרות מתחדשת .
מאחלת שתנשום ותבחין , תהייה.
ימים מבורכים
פרנסה כזו או אחרת תבוא. לא יהיה קל ליקיריך בסביבה צנועה יותר כלכלית אבל עם הזמן כולכם תרוו נחת גדולה.
אני יודע.
ודע שזוגתך חווה חוויה מורכבת מאד אבל מגיע לך לעשות מה שאתה רוצה בדיוק כפי שעשית עד היום מה שנחשב לנורמה ואף עמדת בה בכבוד.
השליש הראשון בחייך כנראה מוצה ומעתה חייך יהיו שונים בתכלית. אני מאחל לך שתהיה עם היכולת להנות ללא התחשבות בנורמות חברתיות רק ביקיריך.
תהנו.
לך על זה.
אשמח לראות התייחסות שלך בהמשך לסוגיות הנ"ל...
בכל מקרה קח את התחושות וההתלבטויות שלך כסוג של חווייה. ונראה לי שאתה תצליח בכל מה שתבר..כשתבחר..
בהצלחה.
מאחלת לך בהצלחה הדרך .
כמובן שתצטרך באיזשהו שלב לבקש לעצמך משהו וזה האתגר האמיתי.
בנתיים תהנה
אל תבהל ... רק קום כל בוקר התלבש וצא ... החוצה כי שם החופש... ונשאר חצי זמן בערך לנצל את כל היופי
סוף מעשה במחשבה תחילה
אם אשתך עובדת
ואתה יכול להרשות לעצמך כך לקום וללכת
דיינו
אחרת גם החלפת מקצוע הינו תהליך שיש לבצעו, לצורך העניין כמו פרויקט בהייטק
ראשיתו בהבנה שאתה באמת רוצה ....
המשכו בהבנה מה באמת אתה לא רוצה, ומה באמת אתה כן רוצה
זה שלב שלעיתים קשה לאדם לעשותו לבד
"אימון תוצאתי" מסייע לחלק מהאנשים לגלות את הדברים הנוספים שיש בהם
ולנסות לכוון אותם לאיזורים בהם המימוש העצמי מתקיים
ולא רק הצורך להתפרנס
וגם פרנסה היא צורך
ואחרי שביררת מה אתה ? מי אתה ? ולאן אתה רוצה ללכת, ומה אתה רוצה לעשות
אז אולי, אתה יכול לקום וללכת
ולהתחיל בדרך חדשה
גם אני קמתי והלכתי, אבל בגיל 59
אבל עשיתי את זה אחרי שעשיתי חשבון שאני יכול
וגם קיבלתי החלטה שאני מוכן אפילו לרדת באופן משמעותי ברמת החיים
בתמורה לחופש
אבל עשיתי חשבון
וכמובן קיבלתי את ברכת הדרך של זוגתי היקרה
והילדים פירגנו
ובכל מקרה שיהיה לך הצלחה
ואם תרצה להתיעץ
אל תהסס
כבר ליוויתי / אימנתי מספר אנשים שהיו בשלב דומה לשלב שלך
אני מסכים עם הכותבים האחרים
ועל סמך ניסיוני האישי
זה תהליך מרתק ולא קל
מצבך נשמע לא פשוט, ומחייב את תמיכת בת זוגך לתהליך אותו אתה עובר.
השנים האלו סביב הארבעים מביאים את כולנו לראורגניזציה מחשבתית. מה אני רוצה באמת לעומת איפה אני נמצא.
מזדהה. בהצלחה
מזל טוב על היציאה מעבדות לחירות.
גם בני ישראל נאלצו ללכת ארבעים שנה במדבר על מנת להגיע לארץ המובטחת.
זה שלב מעבר...
הארץ המובטחת מחכה שם.
אתה תמצא אותה
אין לי ספק
:)
בהצלחה
מוכרים כל כך
איך...
איך...
איך באמת?
מחכה לתשובות שלך - למרות שיש לי כבר כמה משלי
:-))
אני חושב שהצעד שעשית מעניין גם אחרים המתלבטים כמוך ולכן אנא המשך לעדכן.
וקנה לעצמו חופש ואולי אף את חייו.
ב ה צ ל ח ה ג ד ו ל ה.
אב לשלושה ואיש אמיץ, העצירה באמצע הדרך על מנת לבדוק, ראויה לשבח, אין שום סיבה להמשיך לחיות רק מכוח האנרציה. מגיע לך איש יקר למצוא דרך אחרת שתגרום לך לחייך בכל בקר, מחזיקה אצבעות.
נכון כלכלית זה קשה אבל אני מאמין שחייבים להנות גם מעבודה מספקת וגם מחיי משפחה וגם מהגשמה עצמית...צריך רק לוותר על סמלי סטטוס ואגו נפוח (קידום בעבודה) המון הצלחה
השארתי את ההוראה (2 משרות אקדמיות להוראת סטטיסטיקה).בשביל הפרנסה. אני אמא חד הורית. צמצמתי עד כדי כמעט כלום משרד לייעוץ סטטיסטי. משרד שהפעלתי בקומה התחתונה של הבית. במרחב של המשרד הקמתי את "מקומי" -המקום שלי למטרות שלך. "מקומי" משמש עכשיו כאכסניא למפגשי למידה , חוויה ושיח (ובמילים פשוטות סטודיו להשכרה לי שעה). מתקיימים שם מפגשים מדהימים. שפותחים לי חלונות לעולמות תוכן שמעולם לא נחשפתי אליהם. יש לי מתנ"ס פרטי בבית... איכות חיי עלתה מאוד. עדיין ההכנסה היא צנועה ביותר. אבל המקום שוקק חיים (ראה: http://cafe.themarker.com/post/1861640/).
אם אתה חושב שמשהו מהניסיון שלי יעזור לך צור קשר. בהצלחה .
רותי
כמו שאתה יודע, אני עשיתי את הדרך באותו כיוון (ממחשבים להוראת דרך), אבל היום, לצערי, אני עושה את הדרך בכיוון ההפוך, מנסה לחזור למחשבים, בשל סיבות כלכליות.
הסיבה שאני כותב את זה איננה כדי לרפות את ידיך, ממש לא. הסיבה היא כי גם היום, כאשר ברור לי שמבחינה כלכלית ההסבה המקצועית היתה משגה, אני עדין שמח שניסיתי להחליף עיסוק. בראש ובראשונה, מכל בחינה אחרת, פרט לנושא הכלכלי, הנסיון העשיר אותי. פסק הזמן הזה פתח לי צוהר לתחומי עניין ונושאים שלא הכרתי. בנוסף, היום כאשר אני מגיע למשרד, אין לי את תחושת ההחמצה שלוותה אותי לפני שעזבתי את התחום. היום אני יודע שניסיתי, ובמכלול השיקולים השונים, העדפתי לחזור למחשבים. במילים אחרות, אני הרבה יותר שלם עם עצמי.
אורן, אני מאחל לך שבניגוד אלי, את הדרך הזאת תעשה בכיוון אחד בלבד, הכיון בו אתה מעוניין, מתחום המחשבים והלאה. אבל גם אם בסוף תחזור לתחום המחשבים, אני מניח שממש כמוני, תהיה יותר שלם עם עצמך. מבחינה זו, הקלישאה "כל שינוי לטובה" עלולה להתגלות כנכונה.
הלוואי והכל יסתדר....
לך את ההצעה הטובה ביותר...
(~:
בהצלחה!
כי עכשיו אתה בודק את האופציה הזו, מקסימום תצליח.
מי שמחפש בסוף מוצא.
ישר כח, ואיחולי הצלחה מכל הלב!
בהצלחה.
הכל לטובה ....מנסיון
גם אני התחלתי לכתוב את הבלוג שלי מנקודת מפנה כזאת
"מה עושים בלי כרטיס ביקור" קראתי לפוסט הראשון שלי
ומאז אני פשוט כותבת
בהצלחה
זה לא רק האומץ זו גם היכולת להרים ראש ולראות מה חשוב באמת והשאר, אולי יהיה קשה יותר, אבל יבוא
שתמצא את כל שאתה מחפש וגם תהנה מהחיפוש!
ההנהלה.