כדור הארץ נותר בפועל באותו הגודל, אבל העולם הולך ומצטמצם. קיימת מגמה של התקרבות חובקת כל, הקרויה גלובליזציה, והשפעתה על חיינו עצומה.

צרוב בתודעתי ביקור במזרח אירופה בשנות ה90. כמה נחרדתי אז לגלות תמרור מקדונלד'ס אדום-צהוב שצץ בבוטות לא קשורה מבין צריחיה וערפיליה השלווים של העיר האירופית.

 האדום שם מאחור, המבנה שמארח "מקדונלד'ס בבודפשט

בימים ההם, בכל פעם שרציתי לבצע את הקפיצה הקטנה ביותר לחו"ל, עוד הייתי תלוי בסוכנת הנסיעות האישית שלי בכל שלב, החל מכך שעדכנה אותי טלפונית בדילים, וכלה בהזמנת כרטיס הטיסה. קבלו רטרו בריטי מצחיק לתקשורת מודרנית בנוסח שנות ה-80.

כל שלב, היה "עסק בפני עצמו", אם ניסיתי לטפל בו באופן עצמאי. במובן הזה, גם המפגש עם ארץ אחרת היה סיפור בפני עצמו. באותן השנים, סה"כ לא רחוק כ"כ מהיום, ומצד שני נדמה שעבר המון זמן מאז, השם "ארץ זרה"- הבטיח וקיים.

זו באמת היתה ארץ זרה, ארץ עם מנהגים ייחודיים, שונים משלנו, שניכרו בבתים ברחובות, ובשפה.

כשאתה מחשיב את עצמך "מגלה ארצות" חובב, קשה לא להתגעגע לחיים כאלה, מורכבים ומלאי הפתעות. עם זאת, מדוע אני חושב שהאלטרנטיבה של ימינו אנו אינה מפחיתה את איכות חייו של חובב המסעות הממוצע?

בעיקר בגלל התהליך. לא היתה שום דרך שבה יכולתי להיות אדון לזמן ולכסף שלי, ובה בעת לדעת מהן כל אופציות החו"ל שלי- ויש כל כך הרבה- הטיסה, הרכב, המלונות, וכדומה. לסוכנות הנסיעות יש אינטרסים , שכר לפי מספר שירותים, ודמי תיווך.

לצורך תכנון עצמאי של טיול, הייתי נסחב שבועות עם ספר מסלולים עב כרס. קשה היה לאתר שותפים לטיול, והכי בסיסי- הטיסות. הטיסות היו נדירות, יקרות ותלויות עונה.

מכל הסיבות האלה ועוד, היום אני מרגיש בר מזל. מצד אחד, זכיתי לראות משהו טיפה אחר, עולם של טרום גלובליזציה,

ומצד שני, כעת אני זוכה להגיע לכל מקום ב"לחיצת כפתור". כי היום, אין עוד יעד בעולם שאינו נגיש.

על כל פנים, גם מצבם של הילדים לא כל כך נורא. בגלל הקלות הבלתי נסבלת הזאת, מסות של צעירים, מיטב בנינו ובנותינו, משתחררים מהצבא וממירים את הסטטוס "חייל" בסטטוס המכובד "טייל".

נכון, הם כבר לא יזכו להצטלם על רקע חומת ברלין, או לסייר ביער גשם זה או אחר (שנכרת מאז לטובת חומר למדפסות).

החומה

אבל להגיע לשם בטיסה עם מחיר שפעם לא הייתי חולם עליו, ולאתר אחרי השוואת מחירים אכסניה\מלון שווה לכל כיס, הם יוכלו גם יוכלו. בכל תקופה בשנה.

בברלין אמנם אין חומה, אבל מה קל להיכנס לאתר של "אייר ברלין", להקליד יעד כלשהו בגרמניה, טווח זמן, ולקבל הצעות משכנעות כל כך במחיר, שמסקרנות רגעית זה הופך להיות נופש של עשרה ימים עיר פלוס בקתה שוויצרית...

בשעה טובה, החלו גם חברות תעופה כחול לבן להתעורר. בשנים האחרונות, המחירים  האטרקטיביים ביותר של טיסות לחו"ל נגעו לטיסות בשיטת ה"רגע האחרון".

זו שיטה שמסתמכת על הספונטניות, המזל, והגמישות שלך. כך, אפשר ליפול במזל על טיסה זולה ליעד רצוי, ואפשר לבחור ב"יעד פשרה" אם התאריך הוא מה שחשוב. החיסרון הוא שאי אפשר לבנות על זה ולתכנן את הדברים מראש. בשיטה הזו תמיד יהיו הפתעות, לטובה ולרעה.

רק ממש לאחרונה ניחתה עלינו לטובה עוד שיטה. קישור לאתר שמבטיח בפרסומות טיסות לחו"ל ב"מחירים מיוחדים" יחסוך בהתקשקשות, מאחר שלא התנסיתי בשיטה זו מהארץ ואיני בקיא בפרטיה.

בגדול, השירות כחול-לבן הוא של חברת ארקיע, נקרא שירות אקספרס, ומחקה את מה שקורה בחברות כמו אייר ברלין שהזכרתי קודם וכמו איזי- ג'ט הידועה בבריטניה. לטוב ולרע אפשר להוסיף על כך מתוך כתבות באתרי צרכנות כמו דה מארקר.

השיטה מתבססת על תכנון לטווח רחוק, כביכול. הסיבה שאני כותב "כביכול", היא משום שלדעתי להזמין כרטיס כשלושה חודשים מראש זה סביר מאד.

באירופה, אם תרצו, ספונטניות ממש אינה משתלמת, והמחיר הזול של קפיצה לחו"ל "ברגע האחרון" עלול להסתכם בכרטיס הטיסה. בהתחשב בזה שצריך גם ללון איפה שהוא.

אני בעד התנסות בכל השיטות האפשריות להוזלת מחירים, כי יש לי קילומטראז' לא קטן.

עם זאת, כפי שציינתי, את שיטת האקספרס מהארץ טרם ניסיתי. אם מי מכם התנסה, ויש לו תיקונים ועדכונים, או שיש לו חוויות אישיות וגלובליות מועילות אחרות לחלוק, ברוכים הבאים. 

עם קצת תכנון מקדים תוכל למצוא את עצמך כאן, ביקתה טיפוסית