"בסוף שבו הדרורים" גם שחזרו השאירו סימני שאלה
ב-"הינומת כאבים עזים".שיר טעון מרובד .

היה לי העונג...

תודה.

.

בלוז

wahid feel kalam azaab

ככה בדיוק ככה כותבים הזדהות עם כאב , עד כדי שהכאב חולף מהחולה וזה שלצידו מתחיל לכאוב בעצמו...
בבוקר עפו הדרורים ...........מהקן.


*
שבת נעימה
מלב
קירקוש.

רק עכשיו התפניתי לקרוא את השיר הזה
שפתו - שפת קסם מצועפת...
והוא נפלא בעיניי.
נהניתי מאוד.

שיר שמקפל בתוכו הרבה כאב של דוברת המוצאת נחמה רבה אצל נמענת, פזית ונפשית. אהבתי גם את לשון השיר והשדות הסמנטיים שלו השאובים מעולם האמונה. רן יגיל

יפה יפה

שב שלום.

בבוקר שבו הדרורים והשתובבו גם הנחליאלי כבר כאן מקשקש בזנבו
והכאב
גם הוא כאן אף פעם לא עוזב *

את בכית
וציעפת בתוכי הינומת כאבים
עזים

בבוקר שבו הדרורים
~
כל המוסיף גורע

שבת שלום ידידי
}{

דומה מדובר בליל כלולות, אלא שאם בדרך-כלל ליל כלולות מאופיין כלילה שמח בעיקרו, בשירך הוא מאופיין כחסר מנוח, רווי בכאב שקשה להצפינו, בדאגה ובשיכרון שנועד לשכך כאב.

"בסוף שבו הדרורים" - בסוף, כך נדמה, באה הנחמה, אם כי משפט זה באחרית השיר יכול להתפרש גם לכיוונים אחרים ושונים.

נהניתי לקרוא,
סופשבוע נעים,
אורורה

כתיבה מדהימה ביופיה ובדימוייה...

וציעפת בתוכי הינומת כאבים *

עם הכאב יש במשפט משהו מרוכך ומרפרף,,
ואחר כך באו הדרורים,,
וצייצו גווני נחמה

אוהבת כתיבתך .

"בבוקר שבו הדרורים"
שורת נחמה חותמת יסורים.
שיר נפלא.
דפנה.

חזק!

לגמת את הכאב איתה
מתוכה
אך הבוקר זרח שוב.
מענג.

ליל כלולות

וכאב...

מסתור הינומה וכסות טלית

שאינם משככים...

מבט ציפור עצובה בלילה

שבבוקרו שבו הדרורים...

 

הכתיבה שלך אחרת

כאובה ומכאיבה

וזה עולם הדימויים שלך

והרצף האסוציאטיבי (שנדמה שכבר כתבתי עליו לך)

שיוצרים שירה ייחודית כל כך

מופלאה.

 

 

 

ממש שבעת צעיפי שחרזדה...או שבעצם הי יותר.
:)

ועולם כמנהגו נוהג
ובבוקר שבו הדרורים....

עיניי צועפו
ליבי חש
המילים שלך
כנשימות עולות
כהינומה רכה

כתיבה יפה ומרגשת..

והדרורים תמיד באים עם יום חדש ...

ושוב כמו לפני
אתה פורש כאן רסיסים רוויים כאבים ותום -
איך לא ישובו הדרורים
שזיהו את הבוקר.................
כמעט בכיתי.
מירה

סגולותיו של הלילה
סגולותיך שלך.

שורות קשות שבסופן הגיעו הדרורים, סימן לחופש, האם גם הנשמה נוטלת לעצמה כמה טיפות של חופש לאושר מחודש?

אדם יקר

דימויים נפלאים בשיריך -
תודה על עוד שיר

את בכית
וציעפת בתוכי הינומת כאבים
עזים

בבוקר שבו הדרורים


סופשבוע נעים

מה זה הינומת כאבים? כי אם לדבר הזה יש משמעות, הרי חרבה קדושת האפריון. חשתי בין השורות עדיין ריח החורבן, סדקים קשים בלב ובנשמה, מילים המנסות להרגיע את עצמם ולטשטש את צלקותיהן. ויש פה לגימות כפויות של יין מר וצורב שרק שירה יודעת להעצים.

איזה דימוי עצוב ויפה - "הינומת כאבים".
הנפש האהובה עלינו סובלת, ואנו עוטים את ההינומה, ושותים מכוס המרורים עד הטיפה האחרונה.

שירת הלב...
יפהפייה !!!

קסום עד מאוד, ארוג דק דק ..
כמה יפה ונוגע המגע המרפרף של המילים.

ביחסים שבינו לבינה היטב העברת את הרגשות
את בכית
וציעפת בתוכי הינומת כאבים
עזים

ושבת וציעפת
וראיתי משככת נפשך עצב כאבים
לגמתי עד תום בלילה אתך
את פעימת המפרקים
כתיבה ייחודית מאוד! אהבתי!

מרגש!*

יפה ומעציבה שירתך,
ונטף המראה מפתיל הציצית.
כל כך ציורי.

אדם,
העצב מלווה את כל שורות השיר,
זה עצב שחודר ומחלחל לנפש המתבונן.

 
את בכית
וציעפת בתוכי הינומת כאבים
עזים

בבוקר שבו הדרורים

תודה

דבי

הכתיבה שלך במקרה הזה כמו של יינן הטועם לפני מתן חוות הדעת .

כתיבה משובחת .

דומה שיותר מכל גילגול הזקן הוא סימפטום לתהיה ללא ניסוי , סירקולציה פנימית בטרם גזרה על פי הנאמר ...

מ כ ו ש ף!!!!
מהמם. אין לי מילים.

אחח...השירים שלך..
כמה כאב בהם..
ולמרות זאת מאוד אוהבת לקרוא
את מה שאתה מוציא
מן הלב..אל המקלדת..

כתיבה משובחת לך..
והביטוים גם כן.

יפה מאוד..!
מבט.. מצועף.. כאב .. לגימות .. טעמים..

לילה.. הוא.. היא.. כרוכים זה בזה..

איך לא.. ישובו הדרורים... :-)

נהדר..!

לאה