כשהזמן יפסיק להיות יחידת מידה

מאת יצחק קובליו

 כמה זמן עבר? יום, חודש, שנה? מה זה משנה? הרי הזמן יפסיק להיות יחידת מידה והחיים כבר לא יימדדו בשנים. את הגיל האמיתי אף אחד כבר לא יידע להעריך. זה כבר לא יהיה מעניין לומר כי גילו של אדם הינו  40 או 50 או 60, היות וזוהי תקופת הזמן שחלפה מאז שהוא נולד.

כשהזמן יפסיק להיות יחידת מידה, כיצד נאמוד את גילם של האנשים? אז יהיה הרבה יותר פשוט: נפנה אל איש כזה או אחר נשאל אותו בדבר גילו והתשובה שלו תיראה לנו, כבני תמותה אשר חונכנו לערכים גשמיים,...לא הגיונית: "גילי החל להימדד מאז שפגשתי את אהבתי הראשונה".  ואז נשלוף בטבעיות את השאלה הבאה: "או קיי, אך כמה זמן עבר מאז ?" ושוב נקבל מין תשובה מנוסחת ביחידת מידה בלתי מובנת לפי תפיסתנו: "שלושה לילות של אהבה, 250 נשיקות חמות, הר געש של תקוות שפרץ מתוך תרדמת שנראית נצחית אל תוך התעוררות פתאומית למציאות לא אמיתית שבכול זאת ניתן למשש אותה".

 ושוב נישאר מבולבלים וללא מענה לשאלה כה פשוטה והאיש העומד מולנו עם תמימות של ילד טהור יענה לנו שוב בצורה עוד יותר לא מובנת עבורנו כבני תמותה אשר חונכנו לערכים גשמיים: "למעשה נולדתי מספר פעמים. פעם אחת נולדתי כשהתאהבתי לראשונה, לאחר מכן נולדתי שוב כשנולד בני הבכור, לאחר מכן כשהשגתי את תואר ה-MASTER ופעם נוספת כשנולד בני השני."

 "אלוהים שבשמיים, מה רוצה הבן אדם הזה? שאלתי אותו רק מה גילו. מה יותר פשוט מזה? מדוע הוא מסבך אותי בתשובות שאיני מסוגל לפרשן? מדוע הוא אינו משיב לי בפשטות 40 או 50 או 24? זה כל כך קשה? ואז האיש שעומד מולי, בניסיון נואש להסביר לי את פשר דבריו אומר: "ידידי, דבריי הם כה פשוטים, אם רק תבין כי החיים מתחילים ומסתיימים מספר פעמים".

עכשיו בכלל אני לא מבין מאומה, אני חש בלבול, מבוכה, והיני מלא שאלות שאותן איני מעז לנסח מחשש שמא אקבל תשובות עוד יותר מבלבלות. ואז האיש שעומד מולי מנסה להוציאני מהמבוך שאליו הוא עצמו הנכיס אותי: "החיים הם שרשרת של אירועים בלתי מוגדרים בזמן. יש להם התחלה, אך אין להם סוף. הם משתלבים בתוך שרשרת של אבני חן ומתרחשים במהירות מסחררת שקשה לעקוב אחריהם. לעיתים הם ממלאים את נשמתך ולעיתים הם מרוקנים אותה, אך אף פעם אינם נגמרים אלא נסוגים על מנת לפנות את הבימה לאירועים אחרים, ללידות אחרות, כאלה שיעברו חלק וכאלה שיעבר בכאב רב.

 והינה שבפעם הראשונה יש לי את התחושה שאני סוף,סוף מבין את הבן אדם. הינה שאני מוצא את עצמי מנסה לשחזר אירועים מהחיים ומגיע למסקנה שאני מסוגל להבין שגם אני חייתי יותר מפעם אחת. אני מתחיל להיזכר כי לא פעם ולא פעמיים הרגשתי "גמור", אך אף פעם לא חשבתי שלמעשה, משמעות התחושה היא מוות, יהיה זה מוות וירטואלי גם אם לא מוות ביולוגי. אני, פתאום, מסוגל לתחום את מספר הפעמים בהם חייתי, מספר הפעמים בהם נולדתי. אני מתחיל לתפוס את הזמן כמשהו וירטואלי שלא יכול להוות יחידת מידה. למדתי מהבן אדם הזה שהחיים נמדדים בהישגים, ברגשות, באהבות ולא בשנים.

האם ייתכן כי שלב זה של מסוגלות אינטלקטואלית אליו הביאני איש זה מהווה התחלה חדשה, חיים חדשים?