זה מאוד מרגש לגלות שאנשים אוהבים אותך ורוצים בטובתך. היום איחרתי לפגישה שלי עם הפסיכולוג שלי. אבל מה זה איחרתי- איחרתי בטירוף. יצאתי בשעה סבירה למדי בבוקר למרות שהיה לי נורא קשה לקום, ובכל זאת קמתי- יצאתי החוצה עם תקווה אמיתית להגיע לפגישה, אבל הפקקים בדרכים טרפדו הכל. כשאני אומרת 'פקקים' אני מתכוונת לכאלה פקקים שאין לכם מושג. היו פקקים במהלך הדרך לאור תאונת דרכים ואחרי שהצלחתי להתחמק מהפקקים האלה היום פקקים לאור צינור מים שהתפוצץ באחד המחלפים. ואני- כמו איזו מוגבלת שכלית או משהו- לא קלטתי שכדאי שאני אמשיך למחלף הבא על מנת להמנע מכל הפקקים האלה. עמדתי בפקק שנמשך מעל לשעה. כמובן שאחרתי את הפגישה לפסיכולוג ואפילו יותר מזה. אני לא יודעת איך אתם בפקקים אבל זה משהו שלא מהעולם הזה- אתה כמו ילד טוב עומד בפקק ואז כל מיני אנשים עם נימוסים קלוקלים חותכים אותך ומבצעים המון עבירות תנועה כמו גם עבירות נימוסין- הלוואי והיתה שם משטרה היום על מנת שהיו נותנים להם דו"חות משטרה . התחלתי דווקא מהסוף- הגעתי בסוף לקליניקה של הפסיכולוג שלי- ואמנם הוא בדיוק נכנס לישיבה אבל מאחר ושמע בחדשות שיש בעיה עם צינור מים שהתפוצץ באזור הוא אמר לה שאם אני יכולה לחכות שלושת רבעי שעה הוא יוכל לקבל אותי כשייצא מהישיבה. וכך היה. חיכיתי לו ובהמשך קיימנו את הפגישה. והיתה פגישה מוצלחת שהפקתי ממנה הרבה לקחים לגבי ההתמודדות שלי עם הפקקים- והחיים בכלל.