נשארים בגן ומפסידים הרבה כסף

תגובה לכתבה של לואיס בר-ניר,  THE MARKER  02.11.10

הכתבה מתארת מצב של עלייה במספר הילדים הנשארים בגני חובה, עקב אי-בשלות;

מה שמקצץ בהכנסות הרשויות מתשלומי הורים לטרום-חובה.

נכון, לואיס צודק. לגמרי. לרשויות זה עולה יותר. אבל כמה זה עולה בכלל? להורים? לילדים?

כמה עולה להיות לא-בשל, לא-לגמרי-מוכן, מכל בחינה שהיא; קוגניטיבית,רגשית, חברתית?

כמה זה יעלה לנו בהמשך- וייצא מכיס אחר, אולי של משרד החינוך,  התמ"ת, או הבריאות, לקדם, לאבחן, לטפל ולפצות ילד על ה"קידום המהיר" מדיי שלו?

האם בכלל ניתן לפצות, להשלים, להדביק פערים?

או שיש הטבעה עמוקה של פגיעה, שהשיקום שלה הוא רק חלקי, מעקפי.

ומכאן- מה ייקח איתו הילד כשיגדל, לחיים, ליצירה, לעבודה, לבגרות?

תחושת מסוגלות, חוללות, אומניפוטנטיות? או בושה, ספק, דימוי עצמי פגוע?

כוחות רצון ויוזמה לעשייה, או רפיון ידיים והתנהלות לקויה, חסרה?

בקיצור-לרשויות זה עולה יותר, בטווח המיידי, המתוקצב;

אבל יעלה פחות בטווח הרחוק.

ולגבי ההורים הבוחרים בגישה החינוכית ובמקצב ההולם אותם ואת ילדם.

הם גם משלמים. ביוקר.יש למישהו בעיה עם זה?