כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    תגיות

    "אני חייבת אייפון!" אמרה המפלצת

    26 תגובות   יום חמישי, 4/11/10, 22:35

    נולדתי בתוך צדף יפהפה מתוך ים של סבלנות. נהגתי בנימוס בכל מי שרצה לנשוף גלים לתוך בטני, וברקים של אושר קרצו מתוך עיניי בכל פעם שפגשתי אדם חדש ואז, אז הגיע פייסבוק. ברוכים הבאים לעוד כתב עמדה על האופנים בהם הפייסבוק הורס את מוחי(נו).

     

    -ניתוק-

     

    אני מנהלת חיים כפולים בעולמות מקבילים כאשר כל מה שמפריד ביניהם אלו נקודות חמות. פורטלים דרכם אני מזגזגת בין וירטואל לריטואל על יבשה. במשך תקופה ארוכה האמנתי בתמימות ש"לא משפיע עלי החרא הזה", אולי רק מונע ממני מנוחה של שעמום, אך ככל שהימים עוברים אני מתוודעת יותר ויותר להשפעות המפרקות של חוסר המיקוד הזה. אין לי כוונה לפרוץ בנאום דמגוגי על השלכותיה הקטלניות של הקידמה על ההון החברתי, רק להתלונן קצת על עצמי ומה שהפכתי להיות.

     

    רפרפתי באיזה מאמר ברשת -ניתוק- בו נטען שהאינסטינקט הפרימיטיבי שלנו כבני אדם הוא אינו להתרכז בבעיה גדולה אלא כל הזמן להיות ערים לסביבתנו. מבחינה זו, הספרים מהווים אתגר למוח, הם מכריחים אותנו לכבות את כל רעשי הרקע ולהתמקד בהנעת העיניים על מסילות של שורות. המדיה הדיגיטלית לעומת זאת, מתחברת דווקא לאותה תכונה פרימיטיבית המיוחסת לציידים ומלקטים, לפיה איננו יכולים להתעמק מאחר ואנו עסוקים במרדף אחר הדברים "המופלאים" שאולי מתרחשים כעת במקום אחר.

     

    -ניתוק-

     

    אורח חיי, בו אני בוחרת גם ברגעים אלו ממש, כופה עלי להצטרף לתנועת הניידים ולאמץ תכונות שלא קודדו בחומר התורשתי לו זכיתי. הביטוי הארור ביותר של התופעה היא הופעתה של הפרעת קצב וריכוז. תנו לי יותר מהכול והרבה יותר מהר. שום דבר אינו בעל ערך, אם הוא אינו זוכה להתייחסות מידית. לעזאזל! אפילו את הפעולה הפשוטה ביותר, לצפות בסרט, איני יכולה לעשות אלא באולם חשוך בו תאורת הסלולארי היא אות מצוקה של מכורים.

     

    פעם לא שגיתי בכתב –ניתוק- ידעתי מה ההבדל בין תפל וטפל ולא הייתי מתבלבלת באיות כאשר רציתי לבחור באחד מהם, היום לעומת זאת אין לי סבלנות למשוך אפילו את זנבה של ת' וכתב היד שלי נראה כמו אותיות שנגרסו מעל דף נייר. –ניתוק- אני מאיצה את אצבעותיי לריצת מרתון על המקלדת, ומעודדת את פיתוחה של דיסקלדתציה חמורה. כולם כבר למדו להמיר פיסוק באותיות, ואיש אינו טורח להעיר לי אם איחלתי "בהלחצה" או "בהצלחה" בסופה של תכתובת מיילים. המשמעות ברורה אז למה להיות קטנוניים?

     

    חוסר הסבלנות גולש גם לדיאלוגים "אמיתיים", כאלו שנדרש לגייס למענם את המנגנון המתוחכם של פה ואוזניים. גם כאן כבר אין מקום לפרוזה, בטח לא לשירה. תוך כדי שיחת נפש עם דניאלה אני מפעילה את מגע הזהב של האינטרנט הסלולארי וכל דבר בו אני נוגעת נהיה מקוון. היא מספרת לי על חלום שערער אותה ואני בודקת נוטיפיקיישנס. חטאי ברור, איבדתי את צניעותי, אך העונש רחוק ודניאלה כבר התרגלה.

     

    צייד וליקוט –ניתוק- אני תרה אחר גירויים שמחפשים את תגובתי. שלט חוצות שנראה לי אירוני נלכד בעדשת 2 מגה פיקסל ומשוגר לחלל, משפט שקראתי בספר של שלו הופך לסטטוס האישי שלי. –ניתוק- זו אינה רק אוננות לשמה, זה משנה לי את הכימיה והפיזיולוגיה. בחיי, אני יכולה להישבע שלפעמים אני שומעת בלילות את הנוירונים אורזים חפצים ועוברים לאזורים אחרים של המוח, אלה שיותר קרובים לגזע.

     

    כוונות לייזר מוחדרות לרשתית עיניי ומחפשות משהו להגיב עליו. לו הריאקציות הללו היו קוגנטיביות גרידא, הייתי אומרת שאני הופכת לרובוקופ מחשבתי, -ניתוק- אבל לצערי, גם קשת הרגשות מגויסת למאבק הקומנטים הבלתי נדלה –ניתוק- והדפוסים שסיימו לכבוש את מרחבי המחשבה, מכוונים את כוחותיהם לכיוון הלב. השבוע נעלבתי יותר ממה שנעלבתי כל החודש, החודש יותר מכל החיים.

     

    אלה הם תולדות קיצור הפיוז. אין לי שום כוונה לירוק לבאר ממנה אני שוטה, אלא רק לעצור רגע ולבדוק איך אני יכולה לעכב את תהליך הזדקנות השלווה. אני יכולה לקוות, שכשם שאני נוטה לנטוש כל דבר שירדתי לעומקו, כך גם לא אשמור אמונים לאינטרנט. אך איך בדיוק אצליח לרדת לעומקו של עולם נטול גבולות?

     

    *ואם שאלתם את עצמכם לפשר הניתוקים: הם מסמנים את כל הפעמים בהן נטשתי את הוורד לטובת הוול. אם זה הפריע לכם לקרוא, רק תחשבו כמה זה הפריע לי לחשוב.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (26)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/10/12 16:53:
      כל כך פשוט וכל כך חכם. אני מתלבט כמה אני בור... הכתיבה שלך פשוט יוצאת דופן. מצטרף לממליצים להסב את הכתיבה לפרנסה.
        29/3/11 09:51:
      מקסים !!! את תמיד מצליחה גם לשמור עוד הפתעה לסוף (הסבר על ניתוק) ולהפוך את כל מה שכתב לעוצמתי עוד יותר. אלופה את בכתיבה. מסכימה מאוד עם מה שאמרת, אני משתדלת לחשוף עצמי למדיה, מידע וכל השאר כשאני מחליטה, אבל בהחלט הרבה פעמים מגלה שזה לא ממש בשליטתי. נהניתי, מצטערת, אין לי כוכבים
        26/3/11 01:20:
      למרות שאני לא מסכים עם אף מילה, זה עדיין אחד הפוסטים הטובים שקראתי. לייק! ואיך אין עדיין אפליקציה באייפון של קפה דהמרקר? :)
        22/11/10 16:05:
      מהפה שלך לחשבון הבנק שלי
        22/11/10 14:59:

      "הבנתי שאין לי את סוג החשיבה שצריך למחקרים אקדמיים, כזו שמתמקדת בנקודה אחת ומעמיקה בה, אלא תמיד התעניינתי בהמון דברים ברמה הרבה יותר שטחית. זה לא נתק, ויטה, זה פשוט מה שאני קוראת "סקרנות רוחבית". להבדיל מסקרנות ממוקדת מטרה, מה יותר טוב? לא יודעת. אבל זה גם לא משנה. (אני יודעת, בטח זה נחשב במקומות מסוימים כסוג של הפרעת קשב, סו בי איט)"

       

      וואו, מסכימה ומזדהה, גם איתך ויטה וגם עם נעמית מהתגובה הנ"ל

      חוץ מזה, זה כתוב מעולה, ואני תוהה- האם אפשר מיכולת כתיבה כה משובחת גם להרוויח כסף? ככה מהצד..להשלמת הכנסה.

      (סתם מחשבה, יכול להיות שניסית את זה וכול להיות שזה בכלל לא מעניין אותך)

        20/11/10 11:14:
      כתבת נהדר.

      קיימים איים נוספים של שפיות פרט לספרים, אני חושב שמציאה של מספיק עוגנים כאלו בחיי היום יום, ותכזורת אחת לכמה שבועות, שאפשר בלי להיות מחוברים, שומרת על איזון.

      שוב - כתבת נהדר.
        10/11/10 21:13:
      תודה!
        10/11/10 21:09:
      פשוט כתוב מעולה.
      לרגע לא היה לי *ניתוק* תוך כדי הקריאה.
        7/11/10 10:37:
      וואווו!!!...
      כתיבה פנטסטית!!
      (כלומר פ–ניתוק- נ–ניתוק- ט–ניתוק- ס–ניתוק- ט–ניתוק- י–ניתוק- ת. או קיי, איפה היינו??? )
        7/11/10 09:10:
      בוקר טוב, תודה על המילים הטובות,
      מולי- רק בשבילך שווה לי לשבת ולהתרכז מול המחשב.
        6/11/10 22:38:
      יפה לך מסרים לא סמויים במשחקי מילים.
        6/11/10 18:32:
      מילותיך ומחשבותיך תענוג צרוף ומחכים...כמעט כמו לקרוא ספר טוב. כנ"ל גם תגובות המאזינים...(-:
        6/11/10 17:58:
      נו. נו. נו.
      נעשינו מהירים מדי.
        6/11/10 17:20:
      אאוצ',
      עושה כואב המראה הזו...
      אילנית :)
        6/11/10 10:39:
      זה היה טוב מאד. ממש.
        5/11/10 20:03:
      נוראית, נוראית הבאר הזו ממנה אנחנו שוטים, ומיטפשים...איפה עושים פה לייק ??
        5/11/10 19:33:
      עילוי !!!
      הפעם התעלית. הפעם גנבת הצגה של דור אינטרנטי שלם (בערך שנה שנתיים). בפוסט הנהדר הזה הצבת חדר של מראות, קעורות וקמורות וישרות ועקומות לכולנו ושמת אותנו לחשוב לפני שהאצבעות מדברות.
      איך את עושה זה?
        5/11/10 19:33:
      עילוי !!!
      הפעם התעלית. הפעם גנבת הצגה של דור אינטרנטי שלם (בערך שנה שנתיים). בפוסט הנהדר הזה הצבת חדר של מראות, קעורות וקמורות וישרות ועקומות לכולנו ושמת אותנו לחשוב לפני שהאצבעות מדברות.
      איך את עושה זה?
        5/11/10 15:43:
      אוחחח! מעולה הפוסט הזה. פשוט מצוין. :-)
      את פשוט מצוינת.
      פשוט ההפך המוחלט מאיזה קישקוש מטופש וארכני שאריאנה מלמד השבלונית כתבה בדיוק באותו נושא לפני כמה זמן.
      וויטה ל-YNET ומיד!

      מה שכן, אני קולט אצלך חצי הסכמה עם כל אלו שטוענים שהמחשבים והתקשורת ופייסבוק גורמים לנזקים נוראים לתרבות האנושית ושהיא נהפכת למשהו שלא כדאי לחיות בו.
      לדעתי כדאי להתעלם מהקשקושים האלו כי הם חסרי ביסוס. אלו פשוט היבבות הרגילות של כל אלו שהתרגלו למשהו אחד ולא מסוגלים לקבל שינוי. הם יודעים לדבר רק ושיבחו של מה שהיה.
      נכון, התרבות האנושית משתנה בעידן מיקרוסופט-גוגל-פייסבוק-אייפון למשהו חדש ושונה שיכול בהחלט להפחיד, אבל שום דבר לא אומר שיגרמו נזקים גדולים לאנשים.

      מי אמר שחשוב לקרוא ספרים? למה זה חשוב? זה יעשה אותי יותר מאושר? ייתן לי משהו?... אם לא אז שידחפו את זה!
      ספרים זו שיטת דוקטוריניזציה ישנה של רעיונות שהופיע במאה ה-15. אחד האפקטים המיידיים של הופעת הדפוס באירופה הייתה ההצלחה של המהפכה של הרפורמה הפרוטסטנטית.
      היא הייתה כל כך מוצלחת שבעקבותיה היו 500 שנים של מלחמות מטורפות ובלתי פוסקות באירופה בין הקתולים לפרוטסטנטים (וזה אחרי שהלותרנים גמרו לרצוח את הקלוויניסטים).... איזה כיף!
      שנמשיך עם הספר האדום הקטן של מאו?

      ובעניין הציידים-מלקטים, הסיבה שהיה כדאי להם להיות מאוד ערניים וקופצניים ביחס לסביבה היא פחות החיפוש אחרי הדברים המופלאים במקומות אחרים ויותר בגלל המגוון הגדול של החיות שהיו לנשוך אותם בתחת בלי אזהרה.
      כל הסיפור הזה על בני אדם כציידים דגולים זה בתקופה ההיא זה בלבול ביצים של תחילת המאה ה-20. עד היום, אנשים שחיים כמו ציידים מלקטים כמו האינדיאנים באמזונס זזים בג'ונגל מאוד בזהירות ומשתדלים לברוח כמו טיל אם הם רואים בסביבה טורף יותר גדול מחתול, שלא לדבר על חזיר עצבני.
      בשאר הזמן הם עסוקים בלנסות להבין מראש מי מבני האדם האחרים בשבט שלהם או בשבטים בסביבתם ינסה להתקיף אותם או אם שווה לנסות להתקיף אותו.
      (מספר מקרי המוות כתוצאה מרצח ולחימה בשבטים פרימיטיביים הוא 10% - 60% )
      הנקודה היא שכאשר הסביבה משתנה, גם התרבות וההתנהגות האנושית משתנה.

      נקודת מחשבה לסיום:
      הפחד שהדור הבוגר הנוכחי מגיב בו לכל השינויים האלו הוא לדעתי כלום לעומת הפחד שבו הדור הבא יגיב למצב שבו לילדים שלהם יהיו צ'יפים של תקשורת ישירה תקועים בגולגולת והם יבצעו סוג של "תקשורת מחשבות" אלקטרונית ישירה עם אחרים.
      מגיע להם! ;~)
        5/11/10 14:14:
      לפחות נפטרנו מלך כוכב?
        5/11/10 12:29:
      טוב, אחרי זה ראיתי שכתבת על זה, אז כנראה שזה היה מכוון. (ניתוק). לוקחת אחריות על ההפרעת קשב ו(ניתוק) ריכוז שיש לי ושבגללה כתבתי תגובה לפני שגמרתי לקרוא.
      ******************************************
      "אני שומעת בלילות את הנוירונים אורזים חפצים ועוברים לאזורים אחרים של המוח, אלה שיותר קרובים לגזע" - פשוט מעולה.
        5/11/10 12:23:
      אהבתי, וחייכתי למקרא "הבאר ממנה אנחנו שוטים".

      מתנתק.
        5/11/10 12:21:
      אפרופו הפרעת קשב וריכוז...שמת לב שכתבת "הפרעת קצב וריכוז"?
        5/11/10 09:52:
      בשלב כזה או אחר, בתי הבכורה
      אמרה לי שאם אני לא שם, אני לא קיים.
      נבהלתי...
      כי..., אם אני לא קיים, איך הגיעה הדרדקית
      הזאת לאווירו של עולם.
      ההשלכות הותירו בי אימת אין-קץ.
      "התחברתי", כמובן...
      מאז, אני נכנס לשם, פעם בחודש, בערך...
      וזאת בדיוק התדירות הנחוצה כדי להבין
      שאני מעדיף לא להיות קיים, שם...
      (~:
        5/11/10 08:25:
      אני חושבת שזה מולד. באמת. בארבעה בתי ספר לא מצאתי מנוחה, והייתי חייבת לצאת "להתאוורר" כל שעה.גם בקולנוע למרות שאני אוהבת את המדיום אני לא מתאפקת לבדוק את השעה כל חמש דקות בערך. באוניברסיטה כן מצאתי את עצמי, אבל זה רק בגלל שהבנתי שאפשר לדלג בין פקולטות בנושאים שונים, כשהגעתי לתחילת הדוקטורט, החלטתי לפרוש. הבנתי שאין לי את סוג החשיבה שצריך למחקרים אקדמיים, כזו שמתמקדת בנקודה אחת ומעמיקה בה, אלא תמיד התעניינתי בהמון דברים ברמה הרבה יותר שטחית. זה לא נתק, ויטה, זה פשוט מה שאני קוראת "סקרנות רוחבית". להבדיל מסקרנות ממוקדת מטרה, מה יותר טוב? לא יודעת. אבל זה גם לא משנה. (אני יודעת, בטח זה נחשב במקומות מסוימים כסוג של הפרעת קשב, סו בי איט)
        5/11/10 01:02:
      אח...תמצות החיים וזה עוד אחרי "מחוברים - גרסת הבמאי" בו רן שריג מתכתב עם אהובתו, איתה הוא מקיים יחסים במקביל לבקשתו מאשתו להבין ולהשאירו בבית. יחסים דרך הטוויטר שלו.
      סימטריה

      כוסאמק. גם אני רוצה בלוג

      בלוג ממש מעניין. באמת

      ארכיון