לילה...
אנחנו לא יצורים שבנויים להיות נאמנים.... כנראה
פוסטים פופולאריים
-
רק להגיד תודה
6/11/07 | 516 צפיות
-
אנוכיות או פשוט רצון לחיות טוב יותר?!?!
15/1/08 | 681 צפיות
-
שקר לבן... או שמא שחור משחור
21/10/07 | 660 צפיות
-
אני מה שנקרא אינדיפנדנט וומן
22/10/07 | 614 צפיות
-
בישירות לביציות
8/11/07 | 503 צפיות
-
רוצה אותה
14/11/07 | 538 צפיות
פוסטים אחרונים
- חיים בשחור לבן 22/1/08
- אנוכיות או פשוט רצון לחיות טוב יותר?!?! 15/1/08
- שנת התחדשות 30/12/07
- הקפה של אלוהים 27/11/07
- מתחילים... 19/11/07
- רוצה אותה 14/11/07
הנגאובר
התעוררתי הבוקר, איך לומר, על שתי רגליים שמאליות. קצת הנגאובר מהאלכוהול והמגולגלת של אתמול
החוקי לא התעורר לעבודה בזמן והעיר אותי בצעקות והטלת אשמה
למה אני צריכה לספוג את הפאקינג קפריזות שלו?
לא סיפרתי עדיין אבל רק בקיצקוץ...... אני עם החוקי כבר 11 שנה. כן כן, אני רואה את העיניים נפערות. הכרתי אותו בגיל 14 ומאז אנחנו יחד. האמת היא שלא תמיד הייתי "נאמנה" אבל בקטנה. שום דבר מעבר לנשיקה.
התחתנו לפני ארבע שנים ויש לנו ילד מקסים בן שנתיים וקצת.
הבעיה העיקרית היא שאני כבר לא אוהבת אותו. כבר לא יכולה שייגע בי. לא יכולה שייגע בי מאז שהחטיף לי סטירה והשפיל אותי עד עפר.
טוב... עזבו אתכם על הבוקר.
יהיה טוב. אין ספק. הרי מתים בסוף......
שיהיה לכולכם יום קסום ומענג |
תגובות אחרונות
-
הבל
בתגובה על הקפה של אלוהים
-
Ad Man
בתגובה על חיים בשחור לבן
-
אני-גמה
בתגובה על אנוכיות או פשוט רצון לחיות טוב יותר?!?!
-
סי~לית
בתגובה על שנת התחדשות
-
לירזוש
בתגובה על שקר לבן... או שמא שחור משחור
-
21 גרם
בתגובה על מתחילים...
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אם את זועקת כשאת לבד בבית ואח"כ רוחצץ פנים וממשיכה כאילו כלום, אז באמת אף אחד לא ישמע.
את צריכה לפנות למישהו שיכול לשמוע, אם לא מישהו מוכר (משפחה, חברים) אז מישהו שעובד בזה. אפשר גם בחינם. אם את רוצה עוד, את מאד מוזמנת לפנות אליי באישי
אני בטוח שמגיע לך יותר. האם את לא חושבת?
כאשר תפנימי את הדבר הפשוט הזה תוכלי לצאת לדרך.
אני זועקת לעזרה.... אף אחד לא שומע
את הולכת על גשר מתנדנד ושומעת בווק-מן "יהיה בסדר".
יהיה קשה, אבל תחזירי לעצמך את הכוח שלך ותיהי מאושרת - מגיע לך!
ועכשיו תבדקי מי האנשים סביבך שיכולים לעזור ואל תתביישי לבקש עזרה.
קשה יותר לחיות את זה
מעברים חדים מדי.
קשה לעכול.
תודה
ומעל הכל
אי אפשר לפתור בעיות שכאלו ולקבל עצות מתגובות בבלוג.
הכל מתחיל מבפנים ולשם כך יש טיפולים.
שרינק אמיתי יגרום לך ליצר תשובות לעצמך.
זאת הדרך לעשות את הברור האמיתי.
שיהיה בהצלחה
אתה צודק. אבל כל כך קשה לקום וללכת. תמיד צפה איזו מחשבה שאולי עוד אפשר לעשות משהו וזה מה שעוצר בעדי. עד שלא אהיה שלמה עם הכל, לא אוכל ללכת...
שימי לב: הפחד קיים רק בעתיד!!!! הוא מתעורר על ידי המחשבה לגבי דברים שיכולים לקרות בעוד שניה או דקה או שעה או חודש וכך הלאה...... כך שלעולם הוא לא קיים בהווה או בעבר..... לא יודע מה להגיד לך, באמת.......... אני בכלל לא מכיר אותך, אז אני ממש לא יודע!
בגלל המובנת מאליה ובגלל השגרה... כבר לא יכולה לחיות איתו
בגלל הסטירה... כבר לא יכולה שייגע בי יותר
אני פוחדת. לא יודעת מה זה אומר להיות לבד.
והילד..... הוא מרגיש הכל. הכל הכל הכל.
אני חושבת על זה ללא הרף.
תודה....
ברור שאפשר... רק לא מצליחה להבין איך
"פוחדת לעזוב פחד מוות" - מה האלרנטיבות, אה??? אומללות, אומללות שלך, של בעלך והחשוב: של הקטן, כי הרי הקטן מרגיש וחש...... סתם חומר למחשב. ומה העניין מובנת מאליה? הרי זה לא קשור בכלל לרצון של לגעת, להתנשק וכדומה, יש משיכה פיזית מסויימת בין אנשים.......... לא יודע, באמת, אם הייתי יכול לחזור שעה אחורה, לא הייתי מדליק את המחשב ואז לא הייתי פה, בדבר הזה.....
איך הגעתי... לאט לאט ובעדינות.
השגרה, ה"להיות מובנת מאליה"
אני לא מאשימה רק את החוקי. אני אשמה בדיוק כמוהו, אולי אפילו יותר.
אני פשוט פוחדת לעזוב. פחד מוות
ובשבילך.... אני משנה את מרטין
אכן הנגאובר.
יש לי פער בין הגיל לבין ההשקפה.
אם זאת ההשקפה הרי שעוד אפשר לעשות אם זה משהו.