התעוררתי הבוקר, איך לומר, על שתי רגליים שמאליות.

קצת הנגאובר מהאלכוהול והמגולגלת של אתמול

החוקי לא התעורר לעבודה בזמן והעיר אותי בצעקות והטלת אשמה

למה אני צריכה לספוג את הפאקינג קפריזות שלו?

לא סיפרתי עדיין אבל רק בקיצקוץ......

אני עם החוקי כבר 11 שנה. כן כן, אני רואה את העיניים נפערות. הכרתי אותו בגיל 14 ומאז אנחנו יחד.

האמת היא שלא תמיד הייתי "נאמנה" אבל בקטנה. שום דבר מעבר לנשיקה.

התחתנו לפני ארבע שנים ויש לנו ילד מקסים בן שנתיים וקצת.

הבעיה העיקרית היא שאני כבר לא אוהבת אותו. כבר לא יכולה שייגע בי. לא יכולה שייגע בי מאז שהחטיף לי סטירה והשפיל אותי עד עפר.

טוב... עזבו אתכם על הבוקר.

יהיה טוב. אין ספק. הרי מתים בסוף......

שיהיה לכולכם יום קסום ומענג