טוב, הנה באתי ותסלחו לי מראש אני זועמת! זועמת זו אולי מילה לא מדויקת, אני המומה, או מאוכזבת ולא ממנו ..שיובא בהמשך, אלא מהתעוזה, החוצפה או סתם מזה שמפחיד אותי לחשוב שבזיון שכזה, עשוי להתפתח לכדי תופעה של ממש.
אז ככה, זה עתה שבתי לביתי (במונית) מדייט אליו הוזמנתי על ידי גברבר חמוד שמזה חודש מחזר ומשוחח, מזמין ומטפח.. לא ממש רציתי, כי זה מכבר נפרדתי מכזה של לא מעט זמן, אבל בסוף נעתרתי ויאללה, דייט. הבחור, ילדון מתבגר עם מראה של בן עשרה בא לאסוף אותי בג'יפ גדול ונוצץ, לבוש במיטב המותגים, מעוטר באיזה נייד משוכלל ובבאופן כללי מדיף כולו ריח של מצליחנות והצלחה. יופי, סואו פאר סואו גוד, אני יורדת (אגב נפגשנו כבר בחתונה של חברה, אני לא זכרתי אותו והוא, ביקש את מספר הטלפון שלי, יופי) נחמד, כימייה נעימה, הבחור נעים וחייכן, אחלה. מגיעים למסעדה יוקרתית ומפוארת (אליה הזמין כמובן מקום מראש וכאלה) הבחור שואל מה תשתי אני עונה יין, הוא מזמין בקבוק, אוכלים מנות יקרות בלי שום הצדקה, ככל שקטנות יותר, כך מופרכת יותר בתימחורן, פסדר... צוחקים, מפטפטים, הוא מבקש לשבת לידי, יופי, שמח.. כורך את ידו סביבי, נעים נעים, באמת. הוא שואל אם ארצה לבוא מחר למסיבה של חברים ומה אני אוהבת לאכול כי הוא בשלן מצוין והכל זורם לנו נהדר. מסתיימת הארוחה, הבחור מזמין חשבון.. 680 שקל, יקר אבל צפוי, אחרי הכל הוא בחר, הזמין ועוד הגדיל לעשות ולהזמין יותר משביקשתי.. אני שואלת בנימוס ודרך ארץ, אם אוכל להשתתף, ולגודל תדהמתי הבחור עונה כן. נו בסדר, אני מניחה כרטיס על השולחן, מגיעה המלצרית והוא, הוא מבקש לחייב את הכרטיס שלי ב 500 ש"ח ואת שלי ביתר כולל טיפ 500 שקלים - אתם קולטים. הוא מחזיר לי את הכרטיס, מתנצל שצריך לשירותים, אני המומה עם פה פעור כנראה..מרימה גבה ואומרת בטח בטח.. הוא עוד רוכן אלי ולוחש לי באוזן "את פשוט מדהימה, יש לי הרגשה מדהימה לגבינו..אני כבר חוזר" והולך לו לשירותים. המומה, זו לא מילה, אולי בשוק טוטאלי קמתי באותו הרגע שגבו נעלם. לקחתי את התיק שלי וברחתי החוצה. הגעתי, שתיתי כוסית וויסקי וכתבתי כדי להוציא. ואגב הבחור שזרח כאילו מצא את אהבת חיוו, אפילו לא צלצל לא הייתי אמורה להציע? אולי אני לא הפסיכית? מה קורה פה? מה נסגר איתכם גברים? מה אתם אומרים?? |