האם

של כל אותם אלו שרק בארץ כמו שלנו, להבדיל משאר מדינות המערב, זוכים לכינויים מחמיאים כגון- בוגדים,חולי רוח, חולי נפש וכדומה.

כל מי שהיה נוהג להגיע לעצרות השנתיות בכיכר רבין לא היה חייב להגדיר את עצמו דווקא בתור "שמאלני", בדיוק כפי שכל אלו שלא היו נוהגים לבוא לא היו חייבים להגדיר עצמם בתור "ימנים".

רק בשיח הפוליטי השטחי כל ארוע פוליטי זוכה לחלוקה לשמאל וימין.

העצרות האלו כבר מזמן לא היו עצרות זיכרון אלא ההפך מכך- הן הפכו למראי זמן ומקום והמילים שנאמרו בהן שיקפו את הארועים הנוכחיים: קריסת ההסכמים בשנות האינתיפאדה המדממות, היציאה מרצועת עזה, נאומו של גרוסמן לאחר מלחמת לבנון.

באירופה, אמריקה, אפילו באיראן ההמונים יוצאים להפגין, לעמוד על הדברים החשובים להם.

כאן זה היה מתרחש בקושי פעם בשנה וגם זה עומד כעת לבוא לסיומו.

ובאמת למה צריך לצאת, למה צריך לזעוק?

הרי הכל מושלם...

ישראל נמצאת במצבה הבינלאומי הטוב ביותר מעולם, שר החוץ שלה הנו דמות מוערכת ואהודה בקרב כל בירות המערב, היא רחוקה כשנות אור מבידוד בינלאומי מוחלט, הממשלה שלה לא מנסה לחוקק שום חוקים תמהוניים המבוססים על הפרדה גזעית, ורבניה אינם קוראים להטיל חרם על כל מי שיעז להשכיר דירות לערבים.

גדרות חצרו של בכיר ממפקדיה אינם מעוטרים במילה "בוגד", רק מפני שהעז להמליץ העמדה לדין של כמה חיילים הנחשדים בהתנהגות לחלוטין לא נאותה בעת המלחמה האחרונה בעזה.

 הרי הכל מתנהל כאן על מי מנוחות- למה לצאת החוצה ולזעוק? אפשר להמשיך ולחכות לעונה הבאה של האח הגדול. הרי 1984 כבר כאן. עם אותה אחידות מחשבתית ושנאה תהומית כלפי כל מי שמעז להשמיע דעות היוצאות נגד ההשקפה השלטת.

אפשר לחכות לתוכנית הבאה של "אל תפיל את המיליון". למי אכפת מהמיליונים שנופלים כבר שנים רבות על ההתנחלויות וקצבאות האברכים.....?

אחד הרבנים הבכירים ביותר מכריז כי הגויים הם עבדינו, אף קול לא נשמע, אף צעקה לא קמה.

תגי מחיר הפכו לדבר שבשגרה, לא רק כלפי פלסטינים, גם כלפי מפקדים וחיילים בשטחים.

גם הצעדות של מרזל ובן גביר שכל מטרתן יצירת מלחמת אזרחים בין האוכלוסיה היהודית והערבית במדינת ישראל מתנהלות כעת מדי כל כמה חודשים, וכל זה באישור המשטרה וגיבויה.

אך כשסטודנטים מבקשים לצעוד בבני ברק כמחאה על הקצבאות המשטרה מעדיפה שלא לאשר- זה הרי עלול לפגוע ברגשות הציבור שם ולעורר מהומות מיותרות...

באום אל פאחם זה לא ממש משנה- מקסימום נירה עליהם כדורי גומי ונגמור את הסיפור... 

ישראל צועדת צעדי ענק לקראת בידוד בינלאומי כולל, שיכניס אותה לשורה היסטורית אחת עם החמאס,אירן,צפון קוריאה,סרביה ודרא"פ.

אם לא נשחרר את אחיזתנו ממליוני בני אדם נמצא את ארצנו בשנים הקרובות כשהיא מוקעת כמעט לחלוטין מהעולם המערבי. כל איכות החיים שלה התרגלנו בשני העשורים האחרונים עתידה להיעלם כלא היתה.

מי שמסרב להכיר בכך הוא הבוגד האמיתי שכן הוא עתיד לסכן את ישראל באופן שבו מעולם לא היתה- ארצנו לא תוכל לעמוד בפני הסכנות הצפויות לה ללא תמיכת העולם המערבי.

מי שמעלים עין ואף תומך בקיצוניים היורקים,מקללים,מפנצ'רים ואף מכים חיילים ומפקדים בשטחים הוא הבוגד האמיתי.

מי שמנסה לעורר בכל כוחו מלחמת אזרחים בין יהודים לערבים ישראלים הוא הבוגד האמיתי.

 בכל אלו אין טיפת אהבה לארצנו. רק עיוורון מוחלט שעתיד להביא עלינו כליה.

רוב המילים שנאמרו בעצרת האחרונה היו מילות ריקניות וריקות ממשמעות אמיתית.

אבל כמה מהמילים טלטלו את השומע אותן, מילים שעבורן ועובר דומות להן ראוי היה להמשיך ולקיים עצרות מאין אלו עד עולם.

למשל דבריו של יאיר גרבוז שבין היתר אמר כי "ביום הזה אפנה רק לילדינו ונכדינו ואקרא להם בתחינה לקום ולהציל את ארצם, אותה ארץ שאנו נכשלנו בשמירתה ובעיצובה..."

ואף כי המילה שלום הפכה כאן כבר מזמן למילה גסה לא ניתן היה שלא להצטמרר מדבריה של רונה קינן בעצרת האחרונה, זו שככל הנראה תהיה באמת האחרונה,זו שלאחריה נטבע כולנו באוקיינוס של שיכחה,התעלמות ובריחה :

"יצחק רבין, שהיה מצביא, ידע מה שרק מצביא יכול לדעת: מטרת המלחמה אינה נצחון אלא שלום, וניצחון שאינו מביא לשלום עם האויב אינו נצחון".