0

כשכועסים...

0 תגובות   יום שישי , 5/11/10, 11:05

אחד הרגשות הרעילים ביותר שיודע האדם הוא כעס. כשאנחנו כועסים, זה כאילו כספית רעילה מוזרקת לורידי גופנו, רותחת ומבעבעת ומרעילה כל תא, רקמה ואיבר בגופנו. כשאנחנו כועסים, נפשנו שבויה ברגש הזה וקשה לנו לחשוב על דברים אחרים, אנחנו לא בשלום, אנחנו לא בטוב, אנחנו רותחים ומבעבעים וחדורי יצר נקמה ורצון רע כלפי האחר, הפוגע, המכעיס.

תהיה זאת התייפיפות להגיד שאנחנו לא אמורים לחוש כעס. לא לשווא נברא האדם עם היכולת לחוש כעס, ויש אירועים בחיים שאכן גורמים לנו לכעוס וזה בסדר לכעוס.

בכל זאת, כשמסתכלים סביב, רואים שיש אנשים שנוטים לכעוס יותר מאחרים וכאלה שנוטים לכעוס הרבה פחות. הנטיה לכעוס יותר או פחות תלויה בדרך שבה אדם נוטה לפרש את מה שקורה סביבו, את המניעים החברתיים של אנשים סביבו והיא תלויה גם בדימוי העצמי של האדם.

אדם בעל דימוי עצמי נמוך, יראה בכל מחווה תמימה של מישהו סביבו פגיעה מכוּונת, רצון להשפיל, וזה יגרום לו לרגשות כעס, זעם והשפלה מיידיים.

אדם בעל דימוי עצמי טוב יפרש את אותה מחווה תמימה בתור מחמאה או משהו לחלוטין לא פוגע ויהיה נורא קשה לפגוע בו, גם כשרוצים. אדם כזה נוטה יותר לשלווה, ליחסים טובים עם הסביבה, כי הוא לא רואה את עצמו מותקף על כל צעד ושעל.

מה זה דימוי עצמי חיובי? זה בטח לא אותם אנשים עם אגו גדול, אותם אלה הנפוחים והמלאים בעצמם. אלה בדר"כ מפוחדים מאוד מבפנים והדימוי החיצוני שהם מקרינים הוא הסוואה מתוחכמת שהם למדו לפתח במשך שנים.

אדם בעל דימוי עצמי חיובי הוא דווקא אדם שמשדר פשטות, ענווה, כנות, שמחה, פתיחות אוהבת לאחרים. גם אם נפגע וגם אם הוא כועס לפעמים, זה לזמנים קצרים בלבד, והוא מהיר לסלוח.

כדי שלאדם יהיה דימוי עצמי חיובי הוא חייב לדעת ולהפנים שהוא לא נוצר לשווא. מכל מיליוני הזרעונים שרדפו אחר הביצית ברגע ההפרייה שלו, דווקא הזרע שיצר אותו הוא זה שניצח בקרב, ולא במקרה.

כל אחד מאתנו, אנחנו וכל מי שנמצא סביבנו, נמצא כאן מכיוון שה' רצה שנהיה כאן. הוא זה שבחר בנו מכל מליוני האפשרויות שיכלו להיווצר ברגע ההפריה, הוא זה שבחר שההריון יסתיים בשלום למרות כל כך הרבה סיכונים, הוא זה שבחר לנו את הורינו, את משפחתנו, את מקום ותקופת היוולדנו ואת נסיבות חיינו. הבחירות האלה שה' עשה עבורנו נעשו מתוך חכמה גדולה ורצון טוב, כדי שנוכל דרך נסיבות חיינו המיוחדות ללמוד שיעורים חשובים (גם אם לא קלים!) שיקדמו את נשמתנו בסולם ההתפתחות הרוחנית ויקרבו אותנו יותר לאהבת הבורא ולהיות באמת בצלמו.

כל אירוע שלילי שקורה בחיינו הוא הזדמנות עבורנו להתפתחות רוחנית, במיוחד האירועים הכואבים והשליליים. אנו חייבים לדעת שכל אדם שמכעיס אותנו ופוגע בנו הוא בעצם שְלוּח האל, הוא מופעל על ידי ה' (גם אם אינו מודע לכך) כדי לעורר בנו רגשות ומחשבות מסויימים.

אדם שיודע את ערכו כיציר כפיו של ה' וכרצוי האל יידע שיש לו מקום בעולם הזה ולא ירגיש מאויים בקלות. כשבכל זאת ייפגע ויכעס, הוא יידע לתעל את הרגשות השליליים האלה בתפילה אישית, אמיתית, חופשית, מהלב, אל ה' וישפוך את לבו בפני ה' עד שיחוש הקלה.

אדם שלא מודע לכך, ייסחף ברעל הרגש הכעוס אל תוך מערבולת אינסופית של פגיעה, רצון נקם, שנאה, רגשי נחיתות. אדם כזה יכול לערב אנשים אחרים ולעסוק בלשון הרע נגד האדם הפוגע והמכעיס מתוך רצון בהבנה, בשיתוף, בנקם, אבל בכך הוא מחמיץ הזדמנות פז שניתנה לו לקרוא במלוא לב לה' ולהתקרב אליו, ואולי לראות אח"כ את תשובתו של ה' בצורת אירועי חיים רלוונטיים. אדם כזה נסחף למערבולת שמטביעה אותו, במקום לזעוק לה' חרישית, להעלות את כל הזעם והתסכול לה' ובכך לנסוק מעלה: "דום לה' והתחולל לו, אל תתחר במצליח דרכו, באיש עושה מזימות" (תהילים ל"ז). 

ה' יודע מה הוא עושה, והוא מפעיל אנשים שונים בחיינו בדרכים מסוימות, כדי לגרום לנו לתנועה בכיוון שהוא רוצה. חשוב שנזכור זאת בפעם הבאה שאנו מרגישים את דמנו רותח ומבעבע. חשוב שלא נלך ונפיץ לשון הרע נגד האדם הפוגע, אלא נזעק לה' זעקה חרישית, נשתף אותו בכל הכואב לנו, נודה לו ונברך אותו על השיעורים שהוא נותן לנו ומלמד אותנו. הוא יענה לקריאתנו במוקדם או במאוחר, ובינתיים הקריאה עוזרת לנו לשתף בכעס את אותה ישות אוהבת, חכמה ואינסופית שהיא היחידה שאפשר באמת לספר לה הכל בלי לפגוע ובלי להיפגע, ולחוש הקלה.

אסור לנו לקלל את האדם הפוגע או לאחל לו רע. עלינו רק לשתף את ה' ברגשותינו, בתחושותינו, בפגיעה, בכאב, בכעס ובתסכול, אבל לא לבקש בקשות רעות נגד זולתנו – ה' יחליט בדרך הכי נכונה וטובה איך לנהל את הדברים, לא אנחנו נכתיב לו מה לעשות (אנחנו לא רואים את התמונה הכללית והוא כן), אבל לנו יש את הזכות הגדולה לפנות אליו ולשתף אותו ברגשותינו הכואבים ביותר והרגישים ביותר. הוא יידע איך לענות.

כעס הוא רגש טבעי, שחשוב לדעת איך לתעל אותו. חשוב להשתמש בו כמעלית וכמנוף להתקרבות לה' ולראות אח"כ איך ה' מגיב לקריאתנו, לתפילתנו, לשיתוף שלנו אותו. הוא אוהב אותנו, לא לשווא הוא ברא אותנו. כשכועסים חשוב לנשום עמוק, לנשום שוב ושוב, לנשוך את הלשון ולא להגיב בדרך פוגענית בחזרה. "דום לה' והתחולל לו... הרף מאף ועזוב חמה, אל תתחר, אך להרע... גול על ה' דרכך ובטח עליו והוא יעשה"...

דרג את התוכן: