יש לי להגיד משו
פוסטים אחרונים
- ריח של חדש 8/10/13
- אין מעבר 7/9/13
- טעם של נייר 2/8/13
- אלוהים 25/6/13
- היה שלום ותודה על המילים 10/6/13
- זוכר הכל 7/4/13
דרך השמיכה
היא לא יוצאת לי מהראש כבר שבועיים. זה היה הסיבוב השלישי שלנו, ידעתי מראש שיהיה קצר. ומיותר. כמו כלבלב נלהב חזרתי. חזרתי לשמור את המספר שלה. חזרתי לדבר איתה. חזרתי לשלוח לה מיילים. חזרתי להקשיב לזיוני מוח שלה. חזרתי אפילו לראות אותה. וככה מצאתי את עצמי חוזר לחזר אחריה.
אני שונא את זה, את ההתאהבות. ובעיקר כשזה קורה לי שוב. במסלול הקבוע שלי דרך יורדי הסירה, בודק שלא גנבו לה את האופניים. אולי ירדה למציצים. לא החלפנו מילה שלושה חודשים, אבל הלב נחלש. במקום להתחזק, התרסק. ואז יזמתי שיחה והכשלון ידוע מראש. היא שיחקה איתי. כמו שנשים בנות שלושים יודעות לשחק. לשטות, לשתות, להשתטות, לעשות שטויות.
החזקנו ידיים. חיבקתי אותה, הסנפתי את השיער הארוך-ארוך שלה. והיא נתנה לי. נשמתי אותה עמוק. מולנו עומד שלום חנוך, צורח שכולנו ילדים של החיים, ואני מסכים איתו. גם אני ילד של החיים. הנה אני ילד, פה איתה. חלמתי עליה. עכשיו עומד איתה מחובק. ידיים מזיעות, שפתיים מתבלבלות. ואז אמרה משהו, שזה מביך אותה. היתה שתיקה כשחזרנו, לא רצינו לדבר. אבל דיברנו על הדברים הרגילים.
שבוע אחר כך כשכבר לא יכולתי יותר, ביקשתי ממנה שתשכח אותי, שלא תיצור איתי קשר. אבל התקשרה, התעקשה. שאלה למה, הרי הצעתי לך חברות, אמרה. מה הצעת, מתי. אמרה שהיא מצטערת שאני לא מפרש דברים נכון, שהיא מכבדת אותי וכל החרא הזה שאומרים כשחותכים. גם בפעם השלישית. כתבתי לה שאני אוהב אותה כל יום, כל היום. מפנטז עליה עם השיער הארוך-ארוך שלה, החיוך ההורס ותיק הלואי ויטון האדיוטי שקנתה באיטליה.
הצחוק שלה שובר אותי, העיניים השובבות. אמא שלה התלהבה ממני. התקשרה לספר לי שאמא שלה לא מתלהבת מכל אחד. איזה יופי. אולי יש לנו סיכוי. בואי נצטלם יחד. תביאי גם את הבן שלך. הוא חמוד. נאכל משהו, אולי איטלקי. יהיה טעים, זה עלי. מבטיח לך. נתלבש יפה. אני אעזור לך למצוא עבודה, תראי יהיה בסדר.
אני שוכב במיטה. הפנים צמודים לשמיכה. נושם את סיבי הבד. פתאום אני מריח אותה. עוצם עיניים ומרגיש, הנה הבושם שלה. והשמפו. עוד שאיפה אחת מחזירה אותי לפעם האחת והיחידה שהיתה אצלי, וישנה כאן. הבגדים שלה. הגוף החתולי, הכוס המתוק הזה. הרגליים היחפות שלה שמחבקות אותי. אני בכלל לא רציתי לשכב. לא רציתי להרוס כלום. רק מלראות אותה הייתי גומר. אבל באותו הלילה היא טרפה אותי ורצתה עוד. עכשיו אני נותן לה כמה שהיא רוצה, דרך השמיכה.
©כל הזכויות שמורות לאלעד אקרמן
|
תגובות (66)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה :)
תודה :) אבל אני גם מעשים, לא רק מילים...
תודה דבינקה
tnx :)
לא מודה. לא כיף
תודה עינבל, כיף שאת מבקרת פה :)
תודה על הביקור, מעיין :)
תודה רבה :)
כתבת נכון
תודה דמעה...
תודה רבה
תודה רבה מינואט :)
אני בטוח. תודה keyj :)
ברור
קמתי מזמן :)
נפלת חזק.
היא רוצה הוא לא..
עולם דפוק.
לא פשוט כמו שזה נראה. אבל עובד על זה, בחיי
שיילך
זה בא והולך, את יודעת :)
תודה רבה זיוה
המילים חודרות להכרה.
תודה שביקרת אצלי כלניות...
תודה על הברכות והאיחולים... אני אנצח :-)
פשוט תילחם - אתה טוב בזה.
לא נותר לי אלא לכתוב... תודה רבה ניצה :-)
תודה רבה :-)
חושבת?...
תודה בכל אופן :)
הם בעצם הכי מתוקים..
לזמן מוגבל בלבד..
תודה רבה :-)
שווה את כל הכוכבים.
רק עוד מבט...רק עוד נגיעה... רק עוד חיבוק אחד אחרון לפני שיודעים שזה נגמר.
למה לא...
תודה רבה שירה :)
תודה רבה יקירתי
לא נותר לי אלא להסכים איתך.
תודה דרור :-)
כמעט, אבל לא. תמיד משאירים מקום להפתעות.