אז כמה זמן אני בת"א? משהו כמו 5 שנים מאז שהחלטתי שאני עוזבת את בית הורי, יכולה לבד, אעשה לעצמי כביסה ואוכל פסטה, חביתה וטוסטים על בסיס קבוע..

ועם כמה שותפים חלקתי את דירותי? עם עופר הבוהה במחשב כשהוא בבית ומטפס על קירות לפרנסתו, עם גלעד, המושבניק שפעם ראשונה בחייו ראה מה זה שוק הכרמל ודאג להכיר לי את את כל החברים התפוסים שלו, עם פיית הדרוזית עם הצללית השחורה שדאגה שהבית יראה כמו מחסן בלי רגשות אשמה ועם ג'וייס ורועי ש...איך לומר? לא הורגשו במיוחד.

והנה הגיע הזמן למצוא שותף חדש במקום רועי... מה עושים?

את מי בוחרים?

שלא יבוא לי עוד איזה חולה נפש... לא שאני לא..

בכל זאת, יותר מידי משוגעים בדירה אחת עלול להיות מסוכן!

אז ארזתי את ליזה בתפקיד החברה הטובה והלכנו לשתות משהו לחשוב מה עושים.

יושבות לנו ביום קיץ בהיר ואוורירי (יותר נכון לח ומחניק עד כלות הנשמההה) וכדי לקרר את התאים הזמנו למברוסקו כמו כוסיות מדופלמות! ומי היה שם לדאוג לנו מא' ועד ת'? 

שי בר!

האישיות ליוותה אותי מכיתה א' ועד סיום הבגרויות! כשהוא היה אלט, אני הייתי סופרן!

והנה דרכינו נפגשות שוב..

אני אומרת לליזה "תגידי, מה את אומרת? אולי אני אציע לשי? נראה לי אחלה גבר.." וליזה כדרכה של  חברה טובה "בטח למה לא, לכי על זה!"

ואני... קופצת לתוך האש,  מציעה לו להיות השותף הבא (במילא ג'וייס לא תשים לב) וזה קורה.

מאון לאון, הלילות בסלון זה לא מה שהיה, הרבה יותר מצחיק פה, והיציאה האחרונה של שייקה זאת פמלה! אנדרסון!

הבלונדינית!

עם החזה!

והמצוף!

שי! אם אתה הופך לכוכב ופוגש את הבלונדה, אל תשכח לפני שאתה מסתנוור, בלונד זה לא רק צבע, בלונד זאת גם תכונה!