דרכם של עולי אתיופיה לא בדיוק לוותה באקורדים נפלאים שדחפו אותם ללימודים גבוהים. את מרבית הילדים דחפו או משכו המוסדות הדתיים - בעיקר על-מנת לקבל את הסל הכספי שכרוך בקליטת עולה חדש. המעבר לחינוך הדתי, תרם לכך שעולי אתיופיה הצעירים לא נחשפו לתוכנית לימודים עשירה. מתי המעט שחפצו בלימודים גבוהים נאבקו עבורם. כך גם העבר וההווה של ילדים שנולדו בארץ באזורים נחשלים יותר. צריך להאבק כדי להצליח.
גם הורי הגיעו ממקומות רחוקים. סבי וסבתי הלכו שלוש שנים ברגל; מהצד השני, הגיעו חסרי כל אחרי השואה ומעולם לא קיבלו פיצויים. המון מאבק ורצון הופך את הדור השני לדור מוצלח ומצליח.
אני מציעה לך למצוא את הדרך ללמוד, לפעול, להתנדב ולפרוץ מסגרות. כל בחור ובחורה שמצליחים לעשות זאת מתוך העדה הינם האור המוביל את הדור הבא למעשים דומים. כמוך כמוני. זה מצוין שאתה מדבר על זה, הבעיות של הקהילה האתיופית היו בדמי במשך שנים בעקבות ההכרות הצמודה שהיתה לי בשנותי באוניברסיטה.

מספיק שתשמש דוגמא לאחרים... זה כבר משהו!