כותרות TheMarker >
    ';

    הרהורים. מחשבות. ומה שבינהם.

    0

    התקופה האסלאמית הקדומה, חלק ב'

    2 תגובות   יום שבת, 6/11/10, 09:10

    התקופה העבאסית

    שושלת בית עבאס הייתה שושלת ח'ליפים ששלטה ברובה של האימפריה המוסלמית בין השנים 750 – 1258. בית עבאס הביס את שושלת הח'ליפים הקודמת (בית אומיה) והעביר את בירת האימפריה מדמשק לבגדאד וסאמרא שבעיראק המודרנית. ברקע לעליית בית עבאס לשלטון, עומדים שלושה גורמים: תחושות הקיפוח של ה"מואלי"; ה"שיעה" ובני עבאס, אשר כצאצאי אלעבאס, דודו של הנביא, ראו עצמם קרובים יותר לנביא מן האומיים וראויים מהם לשלוט. ימי הזוהר של האימפריה העבאסית נמשכו פחות ממאה שנים. בתקופה זו נהנתה האימפריה משטח עצום, שלטון ריכוזי חזק, כוח צבאי גדול, עושר ופאר.

    תחילתה של השושלת בימי שלטונו של הח'ליף אלמנצור (754 – 775, הקים את בגדאד), המשכה בתקופת מחמד אלמהדי (775 – 785) ושיאה בימי הארון אלרשיד (786 – 809) והווזירים לבית ברמכ. ימי העבאסים הם ימיה של התרבות הערבית בשיאה - מפעל התרגומים והתפתחות המדעים. בהדרגה, לאחר מכן, איבדו הח'ליפים העבאסיים את כוחם והאימפריה התפוררה לכמה מוקדי כוח. השלטון המעשי עבר לשושלות פרסיות. במאות ה-10-11 חדרו שושלות תורכיות והקימו מדינות עצמאיות. בין שקיעת השושלות הפרסיות לעליית השושלות התורכיות, קמו שושלות ערביו שבטיות, רובן שיעיות, בעיראק, בסוריה ובחצי האי ערב. בצפון אפריקה ובמצרים קמה השושלת הפאטימית, שהייתה יריבתה של השושלת העבאסית. קיצה של הח'ליפות העבאסית  בא עם כיבוש בגדאד על ידי המונגולים בשנת 1258.

    עליית בית עבאס לשלטון בשנת 750 הייתה כרוכה בחיסול כמעט מוחלט של בית אומייה, למעט עבד אל רחמן ה – 1, שנמלט לספרד, ועליו נרחיב בהמשך.

    על המשכה של השושלת המתפצלת, מומלץ לקרוא כאן:

    העיר העגולה

    ''

    העיר בעולם המוסלמי בימי הביניים ובגדד כדוגמה לעיר מוסלמית

    מספר גורמים סייעו לייסודן של ערים חדשות באימפריה המוסלמית ו/או לחיזוקן של הערים הקיימות:

    הגורם הפוליטי-דתי:

    השליטים המוסלמים ראו בעיר גורם חשוב בחיזוק שלטונם ובהפצת התרבות המוסלמית. לכן הקימו הח'ליפים ערים חדשות או לחלופין הפכו בהדרגה את הערים הקיימות (למשל הערים דמשק וירושלים) לערים בעלות אופי ותרבות אסלאמית. העיר הייתה מרכז דתי תרבותי מוסלמי. בכל עיר היה מסגד מרכזי ששימש כמקום תפילה וכמקום התכנסות. במסגדים נישאו דרשות הקוראות למאמינים (למתפללים) להיות נאמנים לאסלאם ולשליטים המוסלמים. מכאן, הערים שימשו תפקיד חשוב בביסוס השלטון המוסלמי ובהפצת האסלאם.

    חלק מהערים שהוקמו ע"י השליטים המוסלמים התפתחו ממחנות צבא והפכו עם הזמן למרכז עירוני מסחרי ותרבותי. העיר הייתה למעשה מקום המגורים של החיילים והשלטון התבסס על נאמנותם של חיילים אלה. חיילים אלה לחמו עבור השליטים המוסלמים והיו מוכנים להמשיך במסע הכיבושים להתפשטות האימפריה המוסלמית.

    הערים היו כפופות לשלטון המוסלמי המרכזי (הערים לא היו אוטונומיות כמו באירופה הנוצרית) החליפים נהגו לבחור לעצמם עיר אחת כבירה, ובערים האחרות הם שיכנו מושלים צבאיים אשר ייצגו את הח'ליף והפעילו את סמכותו.

    הגורם הכלכלי:

    העיר שימשה תועלת רבה לשליטים המוסלמים גם מבחינה כלכלית. הערים, הוקמו  בדרך כלל על דרכי מסחר (ים / נהרות צמתי דרכים יבשתיות ) ולכן התפתח המסחר שסיפק לתושבים ולשליטים את מצרכי המזון, חומרי הגלם ומוצרי מותרות כמו אבנים טובות, בדים יקרים וחרסינה.

    צמיחה של מעמד ביניים ומעמד גבוה של סוחרים אפשר לתחזק את האימפריה המוסלמית ולעמוד בנטל המיסים לצורך מימון הוצאות השלטון, ובכך לחזק את האימפריה המוסלמית מהבחינה הכלכלית והצבאית.

    ההתפתחות הכלכלית של הערים הפכה אותם למוקד משיכה: רבים מהכפריים נהרו אל הערים, וכך גדלו הערים מבחינה מספרית, והגידול המספרי תרם אף הוא להתפתחות הכלכלית.

    המוסדות הציבוריים המרכזיים בעיר

    המסגד המרכזי: במרכז כל עיר ניצב המסגד המרכזי. המסגד שימש בראש ובראשונה כמרכז דתי, קרי כינוס לשם תפילה בחגים וימי מועד אבל גם כמרכז כינוס של המאמינים המוסלמים בשעת משבר .  

    בית המשפט: בסמוך למסגד המרכזי נבנה בית המשפט שפסק על פי ההלכה המוסלמית. בראשו עמד השופט העליון (הקאדי).

    בתי הספר הגבוהים: בסמוך למסגד ולבית המשפט הוקמו בתי הספר הגבוהים וחנויות ספרים או תשמישי קודש .

    השוק המרכזי: השוק המרכזי היה אזור בפני עצמו. בשוק המרכזי שמוקם במרכז העיר, התנהלה הפעילות הכלכלית המרכזית אליו הגיעו סוחרים כדי למכור את תוצרתם. ליד השוק היו חנויות בדים, תכשיטים, תבלינים וסחורות אחרות. בשוק פעלו גם חלפני הכספים שהעניקו הלוואות לפעילות מסחרית (מעין בנקים למימון הסחר). בשוק אוחסנו הסחורות ולכן השוק היה ננעל מידי לילה והוצבה עליו שמירה.

    ליד כיכר השוק הוקמו בתי המלאכה ומגורי עובדי השוק, אבל עם הזמן החליטו להעביר את בעלי המלאכה שעבודתם גורמת לרעש או ריח רע (כמו בעלי מלאכה שעסקו בעיבוד עורות ושחיטה של בע"ח או כאלה שעבדו בעיבוד מתכות) רחוק יותר ממרכז העיר.

    מבני המגורים / רובעי המגורים: שכונות המגורים היו בד"כ מחוץ למרכזי הערים.

    תושבי העיר המוסלמית גרו ברובעי מגורים (שכונות) לפי מוצא אתני-דתי ולפי עיסוקיהם ומעמדם הכלכלי. לדוגמא: רובעי מגורים ליהודים, לנוצרים, לשיעים, לסונים.

    כל רובע היה צפוף ומאוכלס בכמה מאות תושבים ולעיתים אף יותר. בכל רובע מגורים היה מסגד מקומי, שוק ובית מרחץ (חמאם).

    עצם העובדה שהמגורים מתחלקים לשכונות לפי מעמד ועיסוק כלכלי מעידה על הפערים החברתיים שהיו קיימים בין תושבי העיר. העניים יותר, גרו רחוק יותר ממרכז העיר ואיכות הבתים שלהם הייתה פחות טובה מזו של המבוססים יותר. 

    הבתים מלמדים על הפערים החברתיים: העניים גרו בעיקר בבקתות עץ, מעמד הביניים גר במבנה אבן מקומה אחת. הח'ליף והעשירים: פקידי הממשל, הסוחרים וחלק מהחיילים גרו בבתים מטופחים, ארמונות ואחוזות שבנויים ממספר קומות. בבתים הגדולים היו לפעמים בתי מרחץ.

    מבנה העיר העגולה (בגדד)

    ''

    חומות ושערים – העיר העגולה הוקפה בשלוש חומות:

    חומה ראשונה, בגובה של 10 מטרים, הייתה החומה החיצונית של העיר. מעבר לחומה זו היה שטח ריק שיועד לצורכי הגנה.

    חומה שנייה, החומה העיקרית של העיר, גובהה 35 מטרים. בחומה היו ארבעה שערים, וביניהם מגדלי שמירה. ליד כל שער נבנו מגורי שומרים.

    החומה השלישית, הקיפה את כל השטח הפנימי של העיר.

    השטח הפנימי של העיר

    במרכז העיר היה הארמון של החליף, ארמונות הנסיכים, מגורי המשרתים, המסגד הגדול ומשרדי הממשלה כמו בית האוצר, מחסני הנשק, לשכת צוות הארמון וכן מגורי המשמר האישי של החליף ובני משפחתו.

    המסגד הוקם ליד הארמון כדי להראות באופן סמלי את האחדות הדתית בממלכה המוסלמית, אחדות בין השלטון המוסלמי לדת המוסלמית.

    העיר העגולה לא נועדה להיות המרכז העירוני. היא הייתה קטנה (קוטר העיר לפי ההערכות הוא בין 1000 ל-2500 מטר) בגודלה. העיר העגולה נבנתה כעיר ארמון של החליף ושימשה מרחב פרטי של החליף וכמרכז ממשלתי.

    התרחבות העיר בגדד לאחר מותו של החליף אל מנצור

    הפרברים של בגדד התרחבו עוד יותר לאחר מותו של אל מנצור ותחת שלטונם של הח'ליפים הבאים: היא גדלה במספר תושביה, בבנייניה ובעושרה הכלכלי.

    בתקופת החליף הארון א-ראשיד, הודות לאחד משריו -הוזיר יחיא אל  ברמכי ובנו געפר התפשטה העיר מערבה ודרומה  לאזור רובע אל כרח.

    הברמכים בנו ארמונות פאר ועוררו את חיי התרבות בעיר בגדד. הם הקימו משרד מיוחד לענייני שירה ונתנו חסות לאומנות ומדע בבגדד. הם חפרו תעלות מים, בנו מסגדים, סכרים, סללו דרכים ופיתחו בכך את העיר בגדד בהיבט התרבותי והכלכלי. בגדד גדלה והגיעה בשיאה לרבע מיליון תושבים.

     

    השפעת המאבקים הפוליטיים בחליפות העבאסית על העיר בגדד במאות ה-8 עד ה-10

    לאחר מותו של החליף הארון א-ראשיד, פרץ מאבק בין שני בניו על ירושתו. הסכסוך בין שני הבנים : אל אמין ואל מאמון, הוביל לפרוץ מלחמת אזרחים בעיר בגדד בין תומכי אל אמין לתומכי אל מאמון. לאחר שנתיים של יריבות קשה ואלימה שכללה מצור על העיר בגדד והרס חלקים רבים בתוך העיר הביס אל מאמון את אחיו אל אמין. אל אמין הוצא להורג בהוראת אחיו.

    בסיום מלחמת האזרחים, שב אל מאמון לבגדד וניסה לבצע בה פעולות שיקום אולם העיר העגולה לא הצליחה להשתקם. הנזק שנגרם לה בעת המצור ומלחמת האזרחים היה הרסני ביותר. אל מאמון עצמו כבר לא גר בעיר העגולה אלא בארמון של הברמכים בצידה המזרחי של העיר.

     

    העברת בירת החליפות מבגדד לסאמארה והחזרתה לבגדד

    החליף אל מועתצם, יורשו של אל מאמון העביר את הבירה של החליפות מבגדד לטובת בירה חדשה, צפונית לבגדד, העיר סאמארה.

    למרות שסאמארה שימשה כבירת החליפות  56 שנים, בגדד המשיכה להיות המרכז המסחרי והתרבותי הגדול של האימפריה המוסלמית.

    הבירה חזרה להיות בבגדד בתקופת שלטונו של החליף אל מועתד.

    אל מועתד בנה ארמונות חדשים באזור המזרחי של העיר בגדד ואילו המרכז הישן של העיר העגולה הוזנח בתקופה זו.    

    בתקופתם של אל מוסתעין (יורשו של אל מוצעתצם) ואל מועתד התפתחה תלות של החליפים במשמר התורכי (המשמר האישי של החליף). במאה העשירית נעשו החליפים תלויים יותר ויותר באנשי הצבא וכוחם של הקצינים עלה מאוד. נוצר תפקיד שלטוני חדש: המצביא העליון, שהפך לשליט בפועל במקום החליף.

    שקיעת החליפות ועליית הבויהים

    כבר במאה העשירית החלה החליפות העבאסית לשקוע. פרצו מרידות של שושלות מקומיות בחליפים. תהליך זה הביא בהדרגה לשקיעת החליפות העבאסית ובשנת 945 כבש צבא הבויהים (שיעים, שכירי חרב שפעלו בשירותיה של האימפריה הפרסית) את בגדד וכך שם קץ לחליפות העבאסית.

    הבויהים לא הפילו את החליפות כצורת שלטון, אבל רוקנו את תפקיד החליף מסמכויותיו המקוריות. הבויהים הם ששלטו בפועל ואילו החליף היה חסר סמכויות.

    ההשפעה על בגדד

    בתקופת הבויהים השתקמה בגדד. הבויהים בנו בה מבנים מפוארים, הם עודדו את התפתחות התרבות  והחינוך: שירה, ספרות, מדע, פילוסופיה, הקימו מרכזי לימוד ספריות ובית חולים.  בנו סכרים, סללו דרכים, שיקמו את תעלות המים בעיר בגדד, וכך הפכה בגדד לעיר תוססת ולמרכז כלכלי תרבותי חשוב של האסלאם.

    תקופת הבויהים נמשכה כמאה שנה.

    העיר בגדד כמרכז דתי מוסלמי 

    בבגדד, כמו גם ביתר הערים המוסלמיות חיו התושבים על פי ההלכה המוסלמית, השריעה, שמכילה את כל החוקים והציוויים שכל מוסלמי חייב בהם.

    החליף הוגדר כממלא מקום הנביא ובתקופה העבאסית הוא נחשב לממלא מקום האל. תפקידו המרכזי של החליף לדאוג לכך שהחוקים מבוצעים ושהתושבים אכן חיים על פי אורח החיים המוסלמי. לצורך כך פעלה בעיר מערכת אכיפה ומערכת משפטית (משטרה, מוסד החיסבה, השופטים) שפסקה דינים לפי השריעה .

    המסגד המרכזי שימש מקום תפילה וכינוס בשעת משבר. מקום בו נישאו דרשות שקראו לחיזוק הרגש הדתי האסלאמי וכמובן תמיכה בחליפים. חייו של האדם סבבו סביב הדת. 

    הדת האסלאמית הייתה חלק בלתי נפרד מהמדינה. השליט לא יכול יכול לחוקק חוקים חילוניים שעומדים בסתירה להלכה האסלאמית.

    החליף קיים קשר רצוף עם חכמי הדת האסלאמית ונהג לצרף אותם לפמלייה שלו. הוא היה נועץ בחכמי הדת המוסלמית  כשעלו בעיות הלכתיות בחיי היום יום.

    סביב הפרשנות של השריעה בידי חכמי הדת המוסלמית הייתה מחלוקת בין אסכולות שונות. נתמקד בשתיים מהגישות המשפטיות המרכזיות יותר:

    הגישה החנבלית (נוסדה בבגדד על ידי אחמד איבן חנבל)

    גישה זו מתנגדת לפרשנות הלכתית המשלבת חידושים. דרישה מחכמי הדת לתת פסק הלכה הצמוד לפשט, קרי, לכתוב בקוראן. דרישה לחזור לאסלאם המקורי .יש לקיים את המצוות בצורתם המקורית

    החנבלים התנגדו בתוקף לכל חידוש שהוכנס לדת. על רקע זה הם תקפו את השיעים שהיו מזוהים יותר עם הגישה החנפית.

    ''

    העתק פסיקות הלכתיות של אבן חנבל מאוקטובר 879

     הגישה החנפית (נוסדה על ידי אבו חניפה)

    הגישה החנפית ביקשה לתאם בין המסורות שרווחו בציבור וההלכה המוסלמית לבין האינטרסים הממלכתיים: רצון להתאים את הדת למציאות הפוליטית והתרבותית המשתנה. הגישה הזו תומכת בשינויים בהלכה המוסלמית.

     

    בגדד כמרכז תיאולוגיה (חקר הדת)

    בגדד הפכה למרכז לחקר הדת וקמו בה תנועות חשובות שעסקו בשאלות דתיות יסודיות כמו: האם הקוראן הוא נצחי והיה קיים מאז ומעולם או שהוא נוצר על ידי אללה? האם לאללה יש תכונות אנושיות (רואה, שומע וכו')? האם האדם הוא יצור חופשי ואדון לגורלו או שמא הכול קבוע מראש והגורל כתוב לבני האדם מראש?

    אחת מהתנועות התיאולוגיות החשובות שקמה בבגדד הייתה תנועת המועתזילה: תנועה דתית ופוליטית.

    תנועה זו דגלה בחקירה שכלית. לפי תפיסתם כל עיקרי האמונה צריכים להיות נתונים להוכחה שכלית. ניתן לתת פרשנות רחבה לכתבי הקודש וכמו כן לפי תפיסתם יש להעניק לחליף סמכויות רחבות יותר.

    התנועה החשובה השנייה לחקר הדת הייתה האשערייה:

    זוהי תנועה שנתמכה על ידי הזרם הסוני (נקראת על שם אבו חסן אל אשערי). תנועה זו דגלה בשימוש בנימוקים שכליים להצדקת המסורות האסלאמיות.

    העיר בגדד כמרכז תרבותי

    בגדד במאות ה-9-10 הייתה מרכז תרבותי ואינטלקטואלי של העולם המוסלמי ופרחו בה הפילוסופיה, הספרות והמדע.

    החליפים עודדו את התושבים לרכוש השכלה רחבה. כדי להיות עובד ציבור ממשלתי חייב היה האדם להיות משכיל ובעל ידע רחב. האנשים המשכילים כונו "אדיבים" והספרות שהם כתבו נקראה "ספרות האדב".

    הקמת מרכזי לימוד בבגדד

    בעיר בגדד הוקמו בתי ספר בדרך כלל בביתו של המורה או ליד המסגד והלימוד נעשה בקבוצות קטנות או ביחידים. הם למדו קוראן והלכות. התלמידים היו בני גילאים שונים. בנות לרוב לא למדו.

    שיטת הלימוד:

    המורה היה קורא מהספר ומציג את פרשנותו ולאחר מכן היה מתפתח דיון בקבוצת הלימוד סביב אותה שאלה שהמורה העלה.

    רק מי שהתעתד להיות תלמיד חכם, סופר, רופא או סוחר למד גם לכתוב. המורים המוסלמים המליצו ללמוד חשבון לפני הכתיבה, מקצוע שיכול להביא לתלמידים תועלת רבה בעתיד.

    היחס לתלמידים

    המורים נקטו "בשיטת המקל והגזר" כלומר, תלמידים מצטיינים קיבלו הטבות ופרסים. תלמיד שהצטיין בידיעת הקוראן קיבל כפרס סיבוב על הגמל ברחובות העיר והציבור היה זורק עליו שקדים וממתקים. לעומתו, תלמיד שלא למד היטב נענש במכות.  

     

    הקמת הספרייה הגדולה ספריית דאר אל חכמה (בית החוכמה)

    במאה ה-9 ייסד החליף אל מאמון בבגדד את "בית החוכמה". מוסד זה שימש כספרייה  כמוסד לתרגומים, וכמצפה כוכבים.

    בבית החוכמה הוקם  מצפה כוכבים ובו פעלו אסטרונומים ואסטרולוגים. האסטרונומיה סייעה לערבים המוסלמים לקיים את מצוות דתם. למשל לדעת לחשב את לוח השנה במדוייק, לחשב את תחילת צום הרמאדן, ולקבוע מכל אתר את כיוון העיר מכה שאליה פנו בשעת תפילה.

    בספריית "בית החוכמה" עבדו המתרגמים על תרגום כתבי הפילוסופים היוונים לשפה הערבית. מתרגמים אלו קיבלו את שכרם מהחליפים. בין התרגומים החשובים היו תרגומי חיבורי הפילוסופים היוונים: אריסטו, מאמרים של אוקילדס במתמטיקה וגיאומטריה, כתבי אפלטון וחיבורים מתחומי מדע הרפואה והבוטניקה.

    תרגומים אלו של יצירות קלאסיות הניחו את הבסיס לעיסוק המוסלמי במדעים ובפילוסופיה ותרמו לפריחת תרבות האסלאם.

    מחמד אבן מוסא אל חואריזמי -  מתמטיקאי/ גיאוגרף/פילוסוף.

    אבן סינא  (980-1037) – רופא, פילוסוף ומדען פרסי.

                                                                                                              

    התפתחות המדעים

    הרפואה

    את מדע הרפואה למדו הערבים מהיוונים ופיתחו מדע זה. הערבים היו הראשונים שהכירו בכך שמחלות מתפשטות על ידי הידבקות. הם עשו זאת באמצעות ניסויים שיטתיים וחקר מחלות כמו מחלת האבעבועות והחצבת. הם גם חקרו את ההשפעה של צמחי המרפא.

    בימיו של החליף הרון א-ראשיד הוקם בית החולים הראשון. 

    המתמטיקה והאסטרונומיה

    הערבים תרגמו כאמור, ספרות יוונית ומאמרים יוונים קלאסיים  בין היתר תורגמו כתביו של  אוקילדס בנושא גיאומטריה ומתמטיקה. כתבים אלו שימשו בסיס להמשך חקר המתמטיקה והגיאומטריה על ידי הערבים.

    במאה ה-9 אימצו הערבים את הספרות ההודיות המקובלות עד ימינו והמונח אלגברה שבו אנו משתמשים עד היום לציון אחד התחומים המרכזיים במתמטיקה לקוח מן המונח הערבי "אל גאביר".

    המתמטיקאי הערבי אל חוראזמי שלמד בבית החוכמה חיבר את החיבור האלגברי הערבי הראשון. חיבור זה עסק בפתרון משוואות. במקביל ערך אל חוראזמי את הלוחות האסטרונומים.

    התפתחות הפילוסופיה

    בתקופה העבאסית פרח בבגדד העיסוק בפילוסופיה. הפילוסופים הערבים הושפעו מהתרגומים של מאמרים בפילוסופיה היוונית: מאמרים של אפלטון ואריסטו ומאמרים ניאו אפלטוניים (כתבים של פילוסופים יווניים שכתבו אחרי תקופתו של אפלטון).

    "האחים הטהורים"

    "האחים הטהורים" היו אגודה סודית של פילוסופים שהפיצה את כתביה בעילום שם. הם פירשו את הקוראן על פי עקרונות פילוסופיים ניאו אפלטוניים.

    "האחים הטהורים" האמינו שקיים גרעין אוניברסאלי משותף לדתות השונות כלומר: בכל דת טמונה אמת מוחלטת. לפי תפיסתם חוקי האסלאם סולפו במהלך השנים, ורק שימוש נכון בפילוסופיה יטהר את החוקים הדתיים האסלאמיים מהסילוף שדבק בהם במהלך השנים.

    הפילוסוף אבו נאצאר אל פארבי

    פילוסוף מבגדד שהושפע מהפילוסוף היווני אפלטון. אל פארבי כתב פירושים לכתבי אריסטו, חיבורים בלוגיקה וחיבורים על מוסיקה. הוא זכה לכינוי "המורה השני" (אריסטו נחשב למורה הראשון). אל פארבי המשיל את השלטון בעיר לגוף האדם. כמו שלגוף האדם יש ראש, גם לעיר יש ראש שהוא המנהיג הדתי והגוף הוא המדינה. האדם יכול להגיע לאושר רק במסגרת חברתית כדוגמת העיר. לפיכך, אם תושבי העיר יפעלו במסגרת המידות הטובות תצליח הקהילה כולה לשגשג ואם תושבי העיר לא ינהגו לפי מידות טובות הרי שהעיר תיהרס.

     

    העיר סמרא

    כאמור, בשנים 834-5 העתיק הח'ליף אל מעתצם את בירתו לסמרא, שנקראה באותה עת בשם "סר מן ראא (משוש כל הרואה אותה). בשנת 836 הקים הח'ליף עיר חדשה על הגדה המזרחית של החידקל, סביב העיר הפרה-איסלאמית. את ארמונו קבע בצפון העיר, במקום בו ניצב בעבר מנזר. הארמון התחלק לשני חלקים: חלק פרטי שיועד למגורי הח'ליף ובני משפחתו, וחלק ציבורי שבו קיבל את הבאים לבקרו.

    שדרה באורך 3.5 ק"מ הובילה מהארמון אל השווקים ואל מסגד אל מעתצם (שניהם נותרו כשרידים מתחת לבנייה חדשה יותר). משני צידי השדרה ומחוץ לעיר שכנו מגורי החיילים. החלק שממזרח לעיר הוקף חומה ויועד לציד.

    בנו של הח'ליף, אל-ואת'ק, הפך את העיר ממחנה צבאי לעיר והקים בה ארמון חדש, על גדות הנהר.

    אל מתוכל, הח'ליף הבא בשושלת, התרכז בבנייה מונומנטלית, הוא הקים מסגד גדול וחדש, ובנה עשרים ! ארמונות חדשים בשטח שממזרח לעיר.

    המסגד הגדול והמינרט החלזוני :

    ''

    המבנה עשוי מאבן אפוייה וממלט, אורכו 264 מטר ורוחבו 169 מטר, והוא היה המסגד הגדול בעולם בעת בנייתו בין השנים 848-51. קירותיו נישאים לגובה של 10.5 מטר ו-16 שערים מובילים אליו. הוא מחולק לארבעה חלקים המקיפים חצר פנימית, והמינארט החלזוני שגובהו 54 מטר, יוצא דופן באדריכלות המוסלמית.

    ''
     

    קישוטי סטוקו

    ''

    ''

    ''

    לתמונות נוספות יש ללחוץ כאן

    הערה: בסוף המאמר למטה, ישנם קישורים למאמרים נוספים. מומלץ !

    מסגד אבו דולאף - המסגד בצפונה של העיר דומה למסגד הגדול אך קטן ממנו. חצרו הפנימית מוקפת בשערים, וגם המיניארט שלו סלילי כמו זה של המסגד הגול, אך קטן יותר.

    ארמון החליף (קסר אל-ח'ליף) - המסגד ניצב בשדרה המרכזית וצופה אל הנהר. הוא הוקם על ידי אל-מעתצם, והוא מכסה שטח גדול של 125 הקטאר שבו אזורי מגורים, אולמות, חדרי מנהלה, מגורי חיילים וחדרי מנוחה. המבנה נחקר בשנת 1910 אך שלושה רבעים ממנו לא נסקרו וגנו המערבי מוצף.

    ארמון אל-הוויסיאט - ארמון זה ניצב על הגדה המערבית של החידקל והוא נבנה על ידי אל-מעתצם כמקום מרגוע. הארמון מתחלק לאגף תחתון גדול ואגף עליון קטן יותר. 

    ארמון אל-מנקור - שוכן דרומית לעיר על גדת החידקל. הוא הוקם בשנת 854 על ידי אל-מתווכל ועבור בנו.

    ארמון אל-משוק - הארמון, מעשה ידיו של הח'ליף אל-מעתמד בשנת 876, נחשב לשמור בארמונות העיר העבאסים. הוא הוקם על קמרון מלאכותי וצורתו כשל מלבן. סביבו מגדלי שמירה עגולים שבסיסיהם רבועים.

    ארמון אל-מושראהאט - שוכן כ-6 ק"מ מזרחית לעיר המודרנית ונמנה עם הארמונות שבנה הארון א-רשיד בעת שכרה את תעלת המים אל העיר. באדמה שנחפרה מהתעלה הוקם תל ועליו ארמון, אך זה נהרס מאוחר יותר על ידי אל-מעתצם, שהקים במקום ארמון משלו, וקבע בחזיתו בריכה.

    אל-איסטבלאט - מחנה צבאי גדול לחופי החידקל, כ-15 ק"מ דרומית לעיר הנוכחית, שבו ארמון קטן ובתי מגורים. בנייתו מתוארכת לשנת 851.

    מסגד אל-עסכריה: מסגד מוסלמי שיעי, הנחשב לאחד המסגדים החשובים והקדושים ביותר בעולם השיעי. כפי הנראה נבנה בשנת 994. לפי המסורת בקבר שבמסגד קבורים שני אימאמים שיעים חשובים. המסגד נפגע בפיגוע בשנת 2006 ושוב בשנת 2007.

    ''

    ''

    ''
     

    ארמון אל-ג'עפרי - נבנה על ידי אל-מתווכל בשנים 859-61 ונחשב לארמון המוסלמי הגדול ביותר שנבנה אי פעם. שטחו 211 הקטאר והוא שוכן בצפונה של העיר. הוא לא נחקר אך נשמר במצב טוב.

    אמנות שימושית

    ''

    זוג דלתות

    ''

    דף קוראן

    קערה

    ''

    דף מתורגם מתוך לקסיקון לרפואה

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/11/10 14:14:

      צטט: einat r 2010-11-07 23:33:06

      שיר לילית, זה פשוט מרתק!
      בסוף אתמכר לבלוגים שלך.
      אי אפשר משום מה לתת כוכב לדיון הזה (יש שם איזה באג)... אז נתתי באחר.

       

      כן, יש איזה בעיה עם הבלוגים שלי, כך נמסר מהנהלת הקפה.

      הם דורשים ממני להתקין משו (לא הבנתי מה, אפילו שהסבירו איך).

       ואני שמחה לדעת, בייחוד באמנות האיסלאם,

      שיש מי שהדברים מדברים אליו.

      תודה !!!

        7/11/10 23:33:
      שיר לילית, זה פשוט מרתק!
      בסוף אתמכר לבלוגים שלך.
      אי אפשר משום מה לתת כוכב לדיון הזה (יש שם איזה באג)... אז נתתי באחר.

      ארכיון

      פרופיל

      שיר-לילית
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין