למי לא היה בילדות, דובי מנחם כזה

דובי חיבוקי כזה שבלילות שומר עליך

שלא תפחד מהחושך.

זוכרת שיום אחד התעוררתי בבוקר ודובי לא היה לידי

חיפשתי אותו בכל המיטה... מתחת לשמיכה...

על הריצפה... אולי נפל ונבהל המסכן... ואין

אמא!!!!!!!!!  אמא!!!!!!!! מה? מה?

דובי נעלם ואיננו...

אל תדאגי דובי על החבל כביסה...

מה!!!! צעקתי בזוועה...

הרטבת את דובי?

כן... הוא היה כבר נורא מלוכלך

והיה צריך מקלחת...

הפרווה של דובי אחר כך

כבר לא היתה רכה ונעימה כמו קודם

והצבע שלו דהה

ולאט לאט הוא התפורר

אבל דובי נשאר דובי מנחם

ואהבתי אותו כמו שהוא.

אח"כ קיבלתי עוד דובי מתנה

אבל לא נפרדתי מהדובי הראשון

פשוט הכרתי ביניהם והם נהיו חברים ממש טובים

ושניהם ישנו איתי יחד במיטה.

וחיממו אותי בחורף וטיילו איתי בחצר.

לדובי הישן כבר נפלו העיניים

ואמא תפרה לו במקומם שני כפתורים

והתפורר לו הפה

אז היא רקמה לו חדש בחוט אדום.

אח"כ גדלתי.

ושני הדובים שמורים יחד בארון.

היום עשיתי סדר

ומצאתי אותם חבוקים.

ריח ילדות מריחים.

חבל הכביסה עליו מצאתי את דובי תלוי...

ומאז הוא כבר לא היה מה שהיה.....

אבל אהבתי אותו גם ככה....