"ואז הוא אמר לי שהרגש שלי כבר החליד, ואני צריכה להתחיל לתרגל אותו, כדי שאוכל להתאהב שוב", אמרה לי ערגה, ברצינות תהומית. בקושי התאפקתי לא להתפוצץ לה מצחוק בפרצוף. כל דבר שהמאמן האישי שלה אומר לה, הופך לקדוש ונכון. לתרגל רגש... קרעתם אותי! אפשר לחשוב שרגש הוא שריר...חחחח!

אבל לא אמרתי כלום. המשכתי להקשיב לפטפוטים הטיפשיים של ערגה, כשאני תולה בה את מבטי הכאילו מרותק. האמת, הסתכלתי על החזה השופע שלה שאיים לפרוץ ממחשוף הגופייה הזעירה שלבשה. 32 מעלות בצל, והודיעו על "עוד התחממות". אכן חשתי שהלהט בגופי הולך וגובר, במיוחד כשערגה גחנה לעבר האייס קפה שלה ובחשה אותו, ממשיכה להסביר כיצד מתרגלים רגש, עד שהוא שוב עובד.

"נו, אז איך את מתכוננת לתרגל את הרגש החלוד שלך?", שאלתי, מעמיד פנים רציניות. "אני לא יכולה להגיד לך, כי זה חסוי", היא נעצה בי עיני ענבר זהובות-חומות אפופות סוד. הזמנתי חשבון.שוב ושוב שאלתי את עצמי , מדוע אני לא מתקדם עם ערגה לשום מקום. דייטים טובים, כימיה נהדרת, תחומי עבודה דומים –היא מזכירה רפואית ואני משווק תרופות –וגולת הכותרת, שנינו אוהדי כדורסל נלהבים. אז למה אותו ניצוץ מסתורי שצריך להידלק –לא נדלק?

דווקא פוטנציאל לניצוץ הזה כן היה. אני נזכר בפגישתנו הראשונה. לבשתי את מיטב בגדיי, אפטר שייב משובח, תיק עור נוצץ ובו דוגמאות לתרופה החדישה שמצמיחה שיער לקירחים. העמדתי פנים חשובות כשעליתי במעלית של "בית הרופאים". צעדתי בביטחון, מדלג על דלפק הקבלה, היישר לחדרו של ד"ר מטיאס, כשקול חד וברור עצר אותי בתקיפות. ואז ראיתי אותה. קשה להאמין שבחורה קטנטונת של מטר וחצי בערך גובה, משדרת עוצמה וסמכותיות כזאת, אך מסתבר שכן, כי מצאתי את עצמי עוצר, מסביר,מתנצל, מראה מסמכים מזהים אל מול עיני הענבר החקרניות שלה....

הפגישה הייתה ממש מוצלחת, אז במצב רוח מרומם עברתי ליד הדלפק ביציאה והזמנתי אותה לחגוג את העסקה שחתמתי. הייתי בטוח שאקבל סירוב, אחרי הכול, אני בסך הכול משווק, והיא מוקפת כל היום ברופאים. להפתעתי היא הסכימה. ישבנו ב"אספרסו בר" ליד החלון, ומה שמצא חן בעיניי זה שהיא לא התלוננה שהמיזוג קר מדי, אלא אפילו שיבחה את הקרירות הנעימה . אייס קפה עם גלידה, זה מה שלמדתי שהיא אוהבת.

 לאחר שהתלוצצתי על השם המוזר שהוריה נתנו לה, ערגה, ("אז מה זה בדיוק ערגה, קשור לערוגה?")והיא השיבה מלחמה שערה, כשקנטרה אותי על שמי ("נבון? אתה בטוח שזה שם מתאים לך?עדיין אפשר לשנות..."),דיברנו כמעט על כל הנושאים בעולם. היה לי ממש מעניין, ונראה לי שגם היא לא השתעממה.

למחרת יצאנו שוב. בסוף השבוע השני נסענו לצימר בגולן. היה נהדר. כשחזרנו, הייתי בטוח שאנחנו מאוהבים. אך מסתבר שטעיתי. כשלחשתי לה שאני אוהב אותה, פניה הפכו מוזרות. במקום להגיד לי "גם אני אותך",היא התחילה לגמגם משהו כמו "תראה, אצלי זה לאט....אני לא יודעת אם אני מרגישה משהו ...אולי בהמשך..." ועוד משפטים סתומים וחסרי פשר, שהשאירו אותי נבוך ומבולבל. אז היא לא אוהבת אותי? אבל אולי בעתיד כן? או לא? אז מה בכלל היא עושה אתי?

לקח עוד שבוע עד שהבנתי את התמונה. לקטנטונת יש מאמן אישי. היא עושה רק מה שהוא מאשר לה. וכרגע אין לה אישור להתאהב, כי היא עוד לא בשלה. הייתי צריך לשפשף את האוזניים כדי להאמין שאני לא הוזה. "אין לה עדיין אישור להתאהב". נו, ואז הפילה עלי את התיק של "הרגש החלוד שצריך לתרגל אותו". ברגע זה,כאמור, הזמנתי חשבון. חזרתי הביתה מבואס כמו צנון בסלט שאף אחד לא רוצה לאכול אותו, ומחזירים אותו למלצר.

למחרת היא אמרה שכואב לה הראש, וביטלה את היציאה לסרט. די התעצבנתי, כי כולם אומרים ש"רד", הסרט החדש של ברוס ויליס הוא סרט פצצה. "אם את לא באה, אני הולך לבד!", איימתי. "תלך, תלך, זה בסדר", אמרה לי בנחת, כאילו כלום. אז הלכתי עם דור, חבר טוב שלי, שמתחתן עוד מעט, ורוצה ליהנות מרגעיו האחרונים כרווק. מהסרט לא נהניתי. היא כל כך הייתה חסרה לי לצדי. האייס קפה שלה בכוס קרטון, ריח הבושם המתקתק שלה, ידיה הרכות שנכרכות סביבי. דור ראה את כל זה. "בוא נלך לשתות משהו כאן, בפאב, תצא מהביאוס הזה", הציע. הסכמתי.

ישבנו על הבר אחרי שתי וודקות בלימון, והתלבטנו אם להזמין עכשיו את השלישית. האורות העמומים, המוסיקה , כל זה רק הגביר את געגועיי אליה. אולי אעבור דרכה בחזרה ואביא לה אייס קפה עם גלידה? זה בטח ישפר לה את כאב הראש. אך לפני שהספקתי לעבד את המחשבה בראש, הרגשתי שדור מסובב את צווארי לצד שמאל, ושם, בפינה הכי חשוכה בפאב, ישבה ערגה שלי עם בחור אחר!

ואם כל זה לא מספיק, מדי פעם צחקקה אליו, ליטפה את שערו בשובבות, רכנה אליו במלוא המחשוף המפואר שלה, שוחחה אתו באינטימיות, מביטה בו בעיני הענבר שלה....אלוהים אדירים! הרגשתי את הזעם מחלחל לעורקיי. כאב ראש! חתיכת שקרנית קטנה! יצור זול והמוני שכמוה! מופקרת! זה מה שהיא! קמתי מלוא קומתי, ומה שאני זוכר זה כמה קללות גסות שהטחתי בפני הבחור מולה, לפני ששלחתי לעברו את השמאלית הקטלנית שלי. מה שלא ברור לי זה, איך במקום שייפול מת במקום, אני לא זוכר כלום מאותו רגע.

בבוקר התעוררתי בדירה של דור, כשהראש שלי כבד כמו בולדוזר, אבל בולדוזר עם מחטים חדות שיוצאות ממנו ודוקרות אותי בכל הראש. גרוני היה יבש. "דור!", קראתי בקול צרוד. הדלת נפתחה וערגה עמדה שם עם קנקן קפה פילטר מהביל. "תשתה את זה, זה יעשה לך טוב", היא אמרה. "תעופי לי מהעיניים! לא רוצה לראות אותך בחיים!", סיננתי בזעם קר. אך לא נראה שהיא שמעה, כי היא התיישבה לידי ומזגה את הקפה בספל שהושיטה לשפתיי בעדינות. שתיתי. מה יכולתי לעשות? אחר צנחתי שוב אל הכר. "אני שונא אותך!", לחשתי. "בוגדת שפלה שכמותך! רמאית קטנה! מקלל את הרגע שנפגשנו!".

"אני מבינה אותך", היא ענתה בחמימות שאינה אופיינית לה. אחר רכנה אלי , ועיני הענבר שלה רכות בצורה בלתי רגילה. "מה שראית בפאב היה תרגול. פשוט תרגלתי רגש. הבחור הזה גם כן מתאמן אצל המאמן האישי שלי, וזה היה אימון הבית שלנו. אסור לנו לספר על האימונים שלנו, אז נאלצתי להמציא כאב ראש".

"נהדר, ממש נהדר...", אמרתי בלעג. "לתרגל רגש עם בחור זר....מה אני אגיד לך, אין ספק שזה מה שיוציא את החלודה מהרגש המאובן שלך. אז תמשיכי לתרגל עם מי שאת רוצה, כי אני אתך גמרתי!".אם ציפיתי שהיא תסתובב ותלך בעלבון, טעיתי בגדול. "אתה צודק!", היא אמרה. "צודק לגמרי!".

התבלבלתי לגמרי. "צודק במה?", גמגמתי. "אתה צודק, לתרגל רגש עם בחור זר, לא זה מה שיכול להוציא את החלודה מהרגש שלי, רגש שהתאבן אצלי, מאז שנטש אותי מישהו שמאוד אהבתי". "אה, אז את מודה שהמאמן שלך סתם בלבל לך את המוח!", קראתי בניצחון. "ושום תרגול לא יכול להפוך את הרגש שלך לחדש ונוצץ שוב!".

 "זה נכון", היא ענתה בחיוך קל. "שום תרגול לא יכול לעשות את זה, רק....". "רק מה?", הקשיתי. היא צחקה. "לא הרגשתי כלום בתרגול עם הבחור ההוא, עד שהגעת וניסית לפוצץ אותו במכות, כשאתה מתנדנד מצד לצד, שיכור לגמרי, וקורס על הרצפה....רק אז פתאום תפסתי, שאני אוהבת אותך, טיפשון קנאי שלי!"

*  כל הזכויות שמורות לאלומה עברון (c)