צטט: עמליה אביטל 1234 2010-11-07 07:48:28

לא ברורה לי,האמת, ההתעקשות על המבנה בו אחד התאהב והשני לא מבין מה רוצים ממנו.
אולי זה לחיות קצת בעולם של אשליות? להניח הנחות. שגויות. לפרש דברים באופן סובייקטיבי. בלי לברר אצל הצד השני.(או אצל עצמך).
וזה יהיר? ואולי אפילו פאתטי?
ואז,נניח לרוץ לצד השני, ולהגיד טוב, זה לא המצב היהיר בו הוא התאהב בי ואני לא (מבין מה הוא רוצה ממני) אלא נגיד, הוא סתם רצה לעשות בי מניפולציות רגשיות.

קשה לחיות בעולם כזה. והפעם אני לא מדברת על שקשה לקרוא את הדברים. על הבוקר או בזמן אחר.
קשה לחיות בעולם בו או אתה מרגיש כבול או אתה מרגיש שמשחקים בך.

זה באמת מצמצם את העולם לשתי אפשרויות קיצוניות בהן אתה מרגיש שאינך רוצה להיות או לבחור.

הרצון שלנו הוא לאהוב ולהתאהב

הרצון שלנו והבחירה שלנו היא אם להפגע או לא

הבחירה שלנו והרצון שלנו הוא להיות במקום קל

אך במקום קל אין בו אתגרים ..לכן האדם באופן אוטמטי אוהב

את מה שקשה להשגה..

גן העדן היה פרוש בפני אדם וחווה אך כשגילו שיש עוד עולמות

זה קרץ להם..

כשאלוהים אמר להם לא לאכול זה בדיוק כמו שאומרים לאישה

אני לא רוצה אותך ואז היא מתחילה להשתגע ולהגיד מה פתאום

הוא לא רוצה אותי ..אני אביא אותו למצב שהוא ירצה אותי

וכאן כל המצב מבחינתה כשר לפעול..

כשקל לנו זה לא מאתגר..כשרוצים אותנו זה לא מעניין

כשקשה זה מאתגר..כך עובד המוח..

לכן תמיד אהבה זה לא קל זה תמיד בא ממקום של קושי

 

צטט: ידידת אמת 2010-11-07 07:48:51

יקירתי..
יופי של פוסט ויופי של פירוש..
אך כאשר אומרים לאותו האדם באופן ברור מה אנו רוצים
הוא חייב להבין ..אלא אם כן הוא/היא אינם רוצים
וכאן הבעיה..

כל כך קשה לוותר ולהמשיך הלאה
גם אני חושבת שלא במקרה אנשים ומצבים נקרים בדרכנו..

 הקושי בלוותר הוא הקושי הכי גדול

כמעט בלתי אפשרי

אנחנו כל כך רוצים ושוכחים על הדרך הכל

את הרצון של האחר ואת הרצון שלנו

וקשה מאוד להסביר ולבאר לעצמנו מה אנחנו רוצים

אנחנו יודעים שאנחנו נעולים על המטרה וכל הכלים מוכנים לירות

לכוון ולפגוע...וכשהצד השני לא רוצה פה מתחילה הבעיה האמיתית שלנו

למה הוא לא רוצה

אולי הוא רוצה אך לא בדיוק שהוא רוצה

וכל השאלות של הלמה ולמה ואולי ויכול להיות..

ואנשים לעולם לא מגיעים לפתח דלתך סתם

יש לו שיעור להעביר לך ומסר וחייבים לסיים את השיעור

ולהבין בדיוק ולא בערך מהם התובנות מהסיפור הזה..

ואיך אנחנו בפעם הבאה לא ניפול יותר קשה..

צטט: y2work 2010-11-07 09:42:58

קרה לי. קרה לה. קורה לפעמים וזה עצוב. אהבה עזה וצד שני שאוהב שאוהבים אותו אבל לא אוהב אותך.

אהבה פנים רבות לה. וכואבות לעיתים.

 

האהבה אכן פנים רבות לה בדיוק כמו התורה שלנו

כל אחד יכול לפרשה כרצונו וכולם עד האחרון אינם טועים..

גם כשנדמה לנו שלא אוהבים אותנו אזיי אני יכולה להעיד ולומר

שאכן אוהבים אך לא בדיוק כפי שאנחנו רוצים שיאהבו אותנו

או כפי שאנחנו רוצים לפרש את זה...

אין ספק שאהבה זה דבר מסובך ולכן גם הפגיעה קשה יותר..

חוץ מזה אני ממש שמחה לפגוש בך יואב הרבה זמן לא דיברנו ..

 

גל

קרה לי. קרה לה. קורה לפעמים וזה עצוב. אהבה עזה וצד שני שאוהב שאוהבים אותו אבל לא אוהב אותך.

אהבה פנים רבות לה. וכואבות לעיתים.

יקירתי..
יופי של פוסט ויופי של פירוש..
אך כאשר אומרים לאותו האדם באופן ברור מה אנו רוצים
הוא חייב להבין ..אלא אם כן הוא/היא אינם רוצים
וכאן הבעיה..

כל כך קשה לוותר ולהמשיך הלאה
גם אני חושבת שלא במקרה אנשים ומצבים נקרים בדרכנו..

לא ברורה לי,האמת, ההתעקשות על המבנה בו אחד התאהב והשני לא מבין מה רוצים ממנו.
אולי זה לחיות קצת בעולם של אשליות? להניח הנחות. שגויות. לפרש דברים באופן סובייקטיבי. בלי לברר אצל הצד השני.(או אצל עצמך).
וזה יהיר? ואולי אפילו פאתטי?
ואז,נניח לרוץ לצד השני, ולהגיד טוב, זה לא המצב היהיר בו הוא התאהב בי ואני לא (מבין מה הוא רוצה ממני) אלא נגיד, הוא סתם רצה לעשות בי מניפולציות רגשיות.

קשה לחיות בעולם כזה. והפעם אני לא מדברת על שקשה לקרוא את הדברים. על הבוקר או בזמן אחר.
קשה לחיות בעולם בו או אתה מרגיש כבול או אתה מרגיש שמשחקים בך.

זה באמת מצמצם את העולם לשתי אפשרויות קיצוניות בהן אתה מרגיש שאינך רוצה להיות או לבחור.

לא ברור לי.

צטט: ~בועז22~ 2010-11-07 07:37:37

"הבחירות שלי?, עליהן אספר באנחה..."
(בלייק)
לא פעם, נדמה לנו שאנחנו אמונים על
הבחירות בחיינו. ולא פעם, אנחנו מוצאים
לנכון לסנגר עליהן בשלל משפטי הגנה,
למרות ש..., תחושות הבטן שלנו אומרות
לנו שהבחירה לא הייתה מי-יודע-מה...
ההתנערות מדפוס זה יכולה להשיל מעלינו
את תחושות האכזבה, מתחילה...
וגם, כופה עלינו (בהכרח...) להבין שתמיד
ישנן בחירות אחרות, חלופיות..., שהיו טובות
מאותה בחירה...
טעות, לדעתי, לחשוב שאדם אחר יכול לפגוע
בנו, רק אם אנחנו מניחים לו...
פגיעה היא פגיעה היא פגיעה היא פגיעה!
והבחירה שלנו, היא - קודם כול, לספוג.
אח"כ, לעכל. ואז, להחליט אם אנחנו ממשיכים
בדרכנו, או מתמודדים עם הפגיעה - ושני
הדרכים הללו נכונות לזמנם ולתקופתם.

 

לנו יש את הכוח לאפשר דרך התת מודע

לאדם אחר לפגוע בנו כי הם יודעים שאנחנו חלשים..

המוח הוא דבר נפלא והוא משדר בצורה מדהימה

לצד השני אם אפשר לפגוע או לא..

יש אנשים שמהמבט שלהם אתה יכול למות אני חייבת לברוח לעבודה

בערב אמשיך להסביר לך ...

זה מסע מופלא איך אנחנו מאפשרים שיפגעו בנו דרך הרצון שלנו

צטט: עמליה אביטל 1234 2010-11-07 07:32:47

קשה, קשה לקרוא בבוקר פוסט אחרי פוסט שעוסק באותם נושאים. או באותם אנשים. בהם יש שניים שתמיד אחד מהם רוצה יותר.
גם ההמלצות לא להיפגע ולא לפגוע,אגב, משונות בעיניי לפחות.
וכמו שאת אומרת שם "ובעיקר הוא לא הבין מה אתם רוצים ממנו"
נראה לי שיש כאן כמה הנחות שגויות.
אבל,כל אחד על פי דרכו.

כשאת יודעת מה את רוצה והצד השני לא יודע מה את רוצה

פה מתחיל הפלונטר..

את התאהבת הוא לא ..

הוא מרגיש שהוא לא מבין מה את רוצה מהחיים שלו

הוא בכלל במקום אחר..

ועכשיו את צריכה לשאול את עצמך האם להניח או להלחם

והשאלה אם להלחם צריך כלים ואיזה כלים..

והאם שווה להלחם ...וגם המילה שווה לא קיימת בעולם הזה

כי יש אינטרסים ..

ואין פה שום הנחיות שגויות הכל בבחירה שלנו ..

לחיות אלוהים לא נתן בחירה לאדם כן ...

האדם קיבל את כל התובנות מהטבע מהדומם ומהחי

ועכשיו יש לו מספיק כלים להבין .

אנחנו לפעמים לא מוכנים לקבל וגם להבין ...

אבל זו הבעיה שלנו לא של הצד השני ...

אנחנו צריכים להבין שהכל בתלוי רק בנו ...

בדיוק כמו שהבחירה שלנו היא לשחרר את גלעד שליט

או הבחירה שלנו להשאיר אותו בשבי ...

זוהי הבחירה שלנו לטוב ולרע..

ולקבל את כל התובנות מה יקרה בעקבות ההחלטה השגויה שלנו ...

 

"הבחירות שלי?, עליהן אספר באנחה..."
(בלייק)
לא פעם, נדמה לנו שאנחנו אמונים על
הבחירות בחיינו. ולא פעם, אנחנו מוצאים
לנכון לסנגר עליהן בשלל משפטי הגנה,
למרות ש..., תחושות הבטן שלנו אומרות
לנו שהבחירה לא הייתה מי-יודע-מה...
ההתנערות מדפוס זה יכולה להשיל מעלינו
את תחושות האכזבה, מתחילה...
וגם, כופה עלינו (בהכרח...) להבין שתמיד
ישנן בחירות אחרות, חלופיות..., שהיו טובות
מאותה בחירה...
טעות, לדעתי, לחשוב שאדם אחר יכול לפגוע
בנו, רק אם אנחנו מניחים לו...
פגיעה היא פגיעה היא פגיעה היא פגיעה!
והבחירה שלנו, היא - קודם כול, לספוג.
אח"כ, לעכל. ואז, להחליט אם אנחנו ממשיכים
בדרכנו, או מתמודדים עם הפגיעה - ושני
הדרכים הללו נכונות לזמנם ולתקופתם.

קשה, קשה לקרוא בבוקר פוסט אחרי פוסט שעוסק באותם נושאים. או באותם אנשים. בהם יש שניים שתמיד אחד מהם רוצה יותר.
גם ההמלצות לא להיפגע ולא לפגוע,אגב, משונות בעיניי לפחות.
וכמו שאת אומרת שם "ובעיקר הוא לא הבין מה אתם רוצים ממנו"
נראה לי שיש כאן כמה הנחות שגויות.
אבל,כל אחד על פי דרכו.