אני מגיש לכם לקריאה פסקה מהטור האחרון של יאיר לפיד שהתפרסם ב-15/10/10:

"הלכתי לראות את ההופעה של ג'ף בק במועדון "רידינג 3", מפני שאני תמיד שמח לראות מישהו שהוא הכי טוב בתחומו, וזה כולל אמני מקרמה. בשנות השישים נפגשו בלונדון שלושה גיטריסטים: ג'ימי פייג,' אריק קלפטון וג'ף בק. הדעה המקובלת הייתה שבק הוא הכי מוכשר וכנראה גם הכי מופרע. פייג' וקלפטון העריצו אותו, וגם איזה ילד אמריקאי בשם ג'ימי הנדריקס שנהג להגיע להופעות שלו.

בארבעים השנים שחלפו מאז בק זכה בחמישה פרסי "גראמי", גילה זמר בשם רוד סטיוארט, הקים להקה עם בסיסט בשם רון ווד (שאחר כך הצטרף ל"רולינג סטונס") ועבד צמוד עם ג'ורג' מרטין, שהיה המפיק המוזיקלי של הביטלס. הוא אולי לא מילא אצטדיונים, אבל כל גיטריסט בעולם נשבע בו.

התוצאה הייתה שכל גיטריסט בישראל הגיע ל"רידינג": קלפטר, סנדרסון, סינגולדה, שמיר, רומנו, בודגוב, טסה, בוטנר, תגידו שם ומיתר, הוא היה שם.

בק עלה לבמה בעשר, והתקרה נפלה. אנגלי רזה בן ,67 עם שיער צבוע רע, שהוציא מתוך גיטרה דברים שלא ידעתי שאפשריים.

אחר כך עמדתי בחוץ עם דני סנדרסון. הוא היה נרגש כמו ילד. "סינגולדה"! הוא צעק, "בוא רגע"! סינגולדה בא, מגחך כמו משוגע. "אני לא מבין", סנדרסון אמר לו, "הוא מושך את המיתר הגבוה למעלה, והגיטרה לא יוצאת מכיוון. איך זה"? "כל ההופעה התעסקתי בזה", סינגולדה אמר, "בסוף גיליתי. הוא משתמש במיתרים 0.11 במקום 0.9". לא הבנתי מילה כמובן, אבל סנדרסון קפץ על מקומו כמו יו-יו. "לא יכול להיות", הוא אמר, "אבל איך המיתר מקבל את הסאונד"? "זה כל היופי", אמר סינגולדה, "הוא בונה את הגיטרה עם צוואר יותר עבה". עדיין לא הבנתי מילה, אבל שניהם היו מאושרים כמו ילדים והמשיכו לדבר על מיתרים ומפתחות וסולמות ודיסטורשן וסוגים של גיטרות, וצווארים ומגברים, ואני נזכרתי במה שהיה אומר לי תמיד מורי ורבי אדם ברוך: בשביל להיות אמן גדול, אתה צריך קודם להיות בעל מלאכה קטן".

עד כאן הציטוט מהטור של יאיר לפיד.

קשה לי להמחיש עד כמה, כיועץ עסקי, עמוקה ההזדהות שלי עם הכותב. כיצד רק הבנה עמוקה ומעשית של מאות מלאכות קטנות המרכיבות את ניהול העסק הופכת לאמנות של ליווי עסקים שונים, מתחומים שונים ובסיטואציות שונות. מהיום הראשון בתחום, היה ברור לי כי הסיכוי שלי להפוך לאיש מקצוע מעולה (אמן?!) בהובלה של עסקים קטנים ושינוי דרך טמון בהבנה העמוקה והמפורטת שלי במעשה הניהול ובמלאכות הקטנות הקשורות בו.

לסיכום, אני חוזר למשפט העצום של אדם ברוך: "בשביל להיות אמן גדול, אתה קודם צריך להיות בעל מלאכה קטן."