"אח שלי אתה בא לבלות במועדון הטי אל וי הלילה? תאמין לי אני דלוק רצח. נתדלק כמה וודקות רד בול וניכנס למועדון מה אתה אומר?"

"אחי זה נשמע מדליק אני בא איתך ללילה של הידלקות טוטאלית מוסיקה בכייף טראנס, האוס ואקסטזי מסוג משובח. אח שלי אנחנו הולכים לקרוע את העיר"

שני החברים היו ממש באקסטזה

"צ'מע אני לוקח את הרכב מאבא שלי ובא לאסוף אותך באחת בלילה. לפני זה אין מה לדבר בכלל. הכניסה היתה רק מאחת בלילה. ניסע ביחד אחרי כמה תידלוקים"

"מגניב אחי, אני הולך לישון כדי שאוכל לקרוע את העיר"

הוא בעצם אמר שילך לישון אבל בעצם לא היה מסוגל להירדם בגלל כמות הקפאין שהרבה לשתות כל אותו היום. הוא ידע שעוד מעט ארוחת ערב שישי עם המשפחה אין טעם לישון הוא חי רק על קפה ואלכוהול בלי הרבה שינה. לא רצה להפסיד אף רגע בחיים המרתקים שלו. זיונים, אלכוהול, קפה, כל יום סקס מזדמן עם חתיך אחר. הוא פשוט שכב במיטה ופינטז על הזיון של ליל שבת עם החתיך התורן. הוא הרגיש את איברו מתקשה ושפשף אותו נמרצות משתמש בלובריקנט מסוג משובח ואוטוטו השפיך את כל הזרע שהצטבר באשכיו. כל הכל שלו רועד מהתרגשות כמו חולה אפילפסיה. הוא פשוט הרגיש את האורגזמה עולה לו לראש.

בערב נכנס למקלחת להתגנדר. ג'ל בשיער. עיצב קוצים מגניבים ולבש חולצת אריג מנצנץ בצבע אדום כדי למשוך את החתיכים אליו. הוא חיכה בסבלנות שחברו יבוא לאסוף אותו. לבש מכנסי גברדין שחורות וצמודות המבליטים את ירכיו המחוטבים ממשחקי כדורגל מרובים בשכונה. הוא היה בחור מסוקס לתפארת.

החבר הגיע הוא אמר שלום יפה למשפחה לא לפני ששם קונדום בכיס ולובריקנט בכיס האחורי מצטייד בשטר של 200 שקלים ועוד מאה שקלים לבזבוזים לא צפויים. הוא נכנס לרכב.

"מה קורה אחי, אתה מריח כמו פרפורמריה בסופר פארם. מה כל הבושם ששפכת על עצמך אתה רוצה לזיין את כל המועדון היום?"

"אחי מה אתה מדבר יותר מידי אני חרמן רצח ובא לי לזיין אותך כאן ועכשיו בוא נתדלק בוודקה רד בול..."

הוא הוציא כוסות חד פעמיות, בקבוק וודקה ופחיות רד בול והתחיל למזוג. לא התחילו ליסוע עד שלא חיסלו את כל הוודקה.

רק אחרי שהרגישו מספיק שיכורים התחילו לנהוג.

"אחי דאגת לאקסטה ולקוקאין? אני חייב להיות דלוק אחושלוקי היום..."

"בטח אחי מה חשבת. הכנתי שורות של הלבן לי ולך ולזיונים שבדרך ויש לי שתי אקסטות מזומנות לשימוש כבר כשנגיע לטיאלוי."

החבר בהה בכביש כמו בחלום מעורפל לא ממש ידע מה קורה איתו הכל התערפל לו ונראה כמו מערבולת עם מוסיקת הטראנס שבקעה מרדיו המכונית. החבר עבר באור אדום כאילו הרמזור הוא רק המלצה. בנס לא פגעה בהם משאית שבאה מהצד.

איפה המשטרה כשצריך אותה....

ההם פשוט היו נחושים להתמסטל עד כלות הנשימה. הדליקו סיגריה שהכינו מראש צינגלה מגולגלת עם קנביס משובח ועיניהם כבר יצאו מחוריהן.

"אחי תיזהר אתה עוד מעט דורס פה אנשים סע לאט..."

הוא דיבר באיטיות הזוייה לא ממש אכפת לו מה קורה. רק בנס הגיעו לחניית הנמל שם מועדון הטיאלוי. ערב גייז עם הרזידנט התורן עם מוזיקה מעלפת חושים. לא שהחושים לא היו כבר בעילפון.

נכנסו פנימה והתחילו לפזז על הרחבה. כוס וודקה רד בול ביד וסיגריה ביד השנייה מסתכלים ימינה ושמאלה לבחון את החתיכים שהיו אותו הערב.

"אחי אני הולך לשירותים שמתי עין על הבחור הבלונדי השרירי. הוא עשה לי עיניים..."

הוא נכנס אחרי הבחור לתא השירותים והתחילו להתנשק כמו מטורפים שלא חוו מגע מחייהם. היו להוטים לפשוט אחד את בגדיו של השני. הזדיינו בלי קונדום מודעים או לא מודעים לסכנה. זה הרי כמו לעבור באור אדום ולמי אכפת בכלל הרי קונדום בלאו הכי עלול להיקרע. אז מה כבר יכול להיות...

הוא החדיר את איברו הזקור לתוך הרקטום של הבלונדיני אחרי שהוא משמן לו את החור עם הלובריקנט לחדירה משומנת וחלקה. הוא זיין אותו בקצב הולך וגובר עד שגמר לו בפנים.

הם התלבשו וסידרו את השיער הסתור, מנגבים בנייר טואלט את השפיך המיותר והזיעה הרבה. יצאו שוב לרחבת הריקודים להתאושש.

"אחי הזיון של הלייב היה לי" אמר בהתלהבות לחברו.

"בוא ניסע לפרדייז אני חרמן אחושלוקי. יש היום ערב זיונים עם קצף עד ראשון בבוקר. לילה שלם של זיונים. בוא אחי אני חרמן רצח"

הם יצאו מרחבת המועדון לאויר הקר. נכנסו לאוטו ונהגו לכיוון הסאונה. הם כמובן לא התייחסו לאורות אדומים ברמזור נסעו כאילו אין מחר.

"עצור אחי, אני רעב בוא נרד על שוורמה עם שומן כבש וצ'יפס מטוגן בשמן"

החבר עצר באדום לבן, חניה כפולה וניגשו לאכול משאירים את הרכב עם אורות מהבהבים.

"ואללה אני רעב מהסמים והאלכוהול אני יכול לאכול כבש שלם"

הם קיבלו את ההזמנה ואכלו כאילו לא ראו אוכל שבוע שלם.

נסעו לסאונה פשטו שם את בגדיהם והתחילו להיכנס לעניינים. נכנסים לסאונה הרטובה ומתחילים לזיין בלי קונדום כל מה שזז. למרות שהיו להם קונדומים בארון לא חשבו שכדאי להשתמש בהם.

הם הזדיינו כמו שפנים משפריצים את שארית השפיך בתוך רקטומים מזדמנים בלי אבחנה ובלי שיפוט ממש סדום ועמורה.

רק אחרי שזיינו איזה שבעה בחורים נשכבו בפינת חדרון חשוך בפאתי הסאונה.

לפנות בוקר הגיעו כל הדלוקים מהמועדונים מסטולים מהתחת וחיפשו זיונים בלי הכרה. כל מה שבא ברוך הבא. מזדיינים בלי קונדום נותנים לבחורים להשפיך את השפיך בתוך הרקטום ומוצצים זרגים מימין ומשמאל כאילו הם חולבים פרות ברפת.

רק בצהריים התחילו לדדות החוצה לכיוון הבית. צריכים להחזיר את האוטו להורים. הם לא חיכו לפיכחון מלא פשוט נהגו הביית מסוממים ותחת השפעת אלכוהול.

בדרך חצו מסילת רכבת עם מחסום ועברו ממש לפני שהרכבת חלפה על פניהם.

הגיעו הבייתה פשטו את בגדיהם והלכו לישון עד הבוקר.

בבוקר הם דיברו בטלפון ושיתפו אחד את השני בחוויות שעברו.

"אח שלי אני מרגיש ממש לא טוב אני חושב שנדבקתי באיידס. מה עושים?"

"אחי יש טיפול חירום במיון. בוא נרוץ נגיד שהזדיינו בלי קונדום עם נשא איידס וניקח את הטיפול המונע."

הם קבעו ונסעו למיון איכילוב מספרים לאחות בכניסה את כל הסיפור.

"וזה ששכבת איתו הוא נשא אייג'אייוי?" הוא ענה בלי היסוס "כמובן"

ידע שאם יענה בלא, לא יקבל את הטיפול המונע.

קיבל מרשם מהרופא לחודש. שלושה כדורים בבוקר ושלושה כדורים בערב. הרגיש שכל החיים שלו נשמטים מתחת לקרקע. הגוף שלו נתקף חולשה בכל האיברים. הוא איבד את התיאבון שלו. לא הגיע לעבודה ועמד לפני פיטורים. לא ידע איך לתרץ היעדרות של חודש מהעבודה. הכדורים פשוט מצצו את כל לשד החיים מגופו.

"כבר עדיף למות" חשב לעצמו "בשביל לילה של זיונים סמים ואלכוהול כל הסבל הזה לא שווה. חבל שלא דרסה אותי רכבת ולא הייתי מרגיש את מה שאני מרגיש עכשיו..."

אחרי חודש נבדק ולמזלו לא נדבק. יצא שלילי. אבל הגוף שלו נחלש המון. ייקחו בטח שנים להחזיר את הבריאות שהתרופפה.

"אם רק היה לי טיפול פסיכולוגי ולא היו לי את בעיות ההתנהגות האלה של ללכת על הקצה ולקחת סיכונים כמו לעבור באור אדום או מסילת רכבת עם מחסום, אולי לא הייתי עושה שטויות. הייתי בודק עם מי אני נכנס למיטה. אולי אפילו שם קונדום. אבל גם קונדום נקרע. לעזאזל עם החיים האלה. הם לא שווים יריקה אם הנפש שלך לא שולטת על הגוף. הם שווים שחייה בביוב אם אין טיפול פסיכולוגי מונע לבעיות התנהגות מסוכנת שכזו.

"מחר אלך לבית הכנסת ואגיד ברכת הגומל...." חשב לעצמו.ואולי מוטב למצוא פסיכיאטר דחוף ופסיכולוג טוב שיוציאו אותי מהבוץ הזה של החיים...."