נו תודה שאתה מפחד ממילים גדולות, ממחוות בומבסטיות, מרומנטיקה ניכרת לעין.

נו תודה שלמרות שזה נעים לך, מייד אתה חושב אם זו הנקודה שבה היא הופכת תלותית וחסרת אישיות.

תודה שאתה אדם של מעשים פשוטים, לא של פומפוזיות מגוכחות ואין..אין לך דרך להתמודד עם רגש בכתב.

בתמורה אני אודה שאני מפחדת,

שיש לי הרבה מה לומר ובכל זאת שותקת.

אני אודה שקל להתאהב בך,

אתה נמצא בפרטים הקטנים,

כמו אלוהים. אלוהי השמחות הקטנות.

אז מה נעשה יצור פרקטי שכמוך?

כמה עוד אוכל להמנע מלספר לך,

מלתאר לך...איך בדיוק ולפרטי פרטים

אתה עושה לי ממש ממש נעים.