איציק הוא משהו מוזר,אמר לי הבוקר חברי .זה הנראה כשוטה על גבעה?שאלתי. חברי ידוע בקוצר לשונו לרוץ עד סוף המשפט.באמצע המסלול הוא כורע מצער על המילים שפרחו מראשו. זה עכשיו חזר מווירג'יניה והברק בעיניו הפך לדמעות. האנרגיה שהשקיע בהעברת אל חוטית של נתונים מאמריקה אלי התבזבזה על גמגומים ופרצי אוויר ריקים ממידע.הריח, אמר,הדשא והמים ולא יסף.הוא עשה תנועת ביטול והוסיף אין... אין... וסגר את פיו בהבנה כי אלוהים חננו בקליטת חומר ולא בפליטתו אלא באטומים לא ממוקדים המשתדלים לפספס את מיתרי קולו.איציק,הזכרתי לו,זה שמסתובב עם שקית ניילון בין השולחנות ואוסף שיירי עוף בשביל החתולים.אה,איציק,אמר חברי.האיש הוא גאון והוא יודע לשלוף ממוחו ,מידית, מידע על כל שיר שתועד אי פעם והושמע ברדיו.ותפקידו הרשמי?אני שואל.הוא עוזר של הממונה על הציוד המשרדי אצלנו.יש לו אחריות אישית על כל מחורר ,שדכן ,מעטפה ,ויומן.זכרתי-הוא מסתובב בין העובדים כשפתו התחתונה קמוטה בחלקה במעין חיוך מרומז של יודע כל.שאר מרכיבי פניו סתומים. הוא לא אומר שלום ולא מחזיר אותו.מדי פעם הוא נכנס אלי ובלי התראה אומר -"יש הרבה מתים על קיר המוות שלנו".כן,אני מביע תמיהה,אז?תחשוב על זה,הוא אומר ומחכה.אני יודע שיש אצלנו מנהג מגונה במפעל-לתלות מודעות אבל בכניסה."הרבה מתים על הקיר הזה " הוא אומר שוב וזורק רמז.הבנתי. יש בינינו, החיים ,המתים על הקיר הזה, כלומר שמחים על אלו שמתו סוף סוף. יש גם מי שנהנה שמישהו שהוא לא הוא מת.כפל משמעות אה?פרצתי בצחוק קצר והמעגל החשמלי בינינו נסגר.איציק גיחך בקול ופניו הצהיבו כמנורה ישנה של 25 ואט.תן עוד,ביקשתי.מזמן לא צחקתי.הוא חשב רגע."לשמש בחוץ יש הרבה מעלות".אמר.מצוין,תמשיך."האריה סבל מקלקול קיבה והלביאה גערה בו-אכלת מישהו לא טוב היום".עוד אחד ודי, יבבתי.בפיליפינים רמת החיים גבוהה מישראל."בכל בית יש שם פיליפינית". הגיחוך שלו נשרך אחריו עד שיצא.הוא גר לבד ,אמרו לי,בחדר אחד .איש לא ביקר אותו ואין לו חברים.חייו האחרים מתקיימים בלי עדים.כל טוב ליבו נשטף לאסלה ללא תועלת.אכן זו הגדרת היופי-תועלתיות חסרת תועלת. |