כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כהלך התם (שירים לא ערוכים)

    בקצה כל הסופים
    נגלות ההתחלות
    של כל שכבר הווה
    ומתאווה.



    © כל הזכויות, לכל התכנים בבלוג זה, שמורות.

    0

    אילו יכולתי לצבוע את השמיים

    152 תגובות   יום שני, 8/11/10, 15:11
    ''
    .
    .
     

    אילו יכולתי לצבוע את השמיים בצבעי אדמה

    הייתי בונה לי שם בית לידך

    ובארגמן דם, יקיצה ושקיעה

    הייתי קושרת לי בענן נדנדה.

     

    וכך,

    לרחש טל ומטר

    מי למטה מי למעלה

    רוחות זל-עפות, רְחַק וְקָרֵב

    הייתי תועה וִּבְסחוֹר ובליבי

    אליך

     

    ילדה ואובדת

    אישה ובודדת

    למולו של אינך והינך

    ועודך.

     

    ואלוהים אז היה שׂוחֵק תומתי

    מלטף את ראשי ומניחֵני

    הִפָּרָע ממנוחתך

    בָּקֵש חיים

    אבא.

     

     
    דרג את התוכן:

      תגובות (152)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/6/11 23:48:

      צטט: debie30 2011-06-16 23:42:00

      יש בשיר געגועים לתום לילדות לאבא, אוהבת את התיאורים והצבעים

       

      תודה, דבי... על שהחזרת אותי לכאן.

       

      בעוד שבועיים ימלאו שבע שנים ללכתו...

       

      ואני כל כך חסרה אותו, מתגעגעת...

       

      אליו... ולתום שבו... לתום הילדות... לתום דאז... לתום.

        16/6/11 23:42:
      יש בשיר געגועים לתום לילדות לאבא, אוהבת את התיאורים והצבעים
        16/12/10 13:40:

      צטט: כמו-יוני 2010-11-21 21:53:41

      קטונתי בשלל התגובות...מרגש.

       

      אתה גדל לעיניי....

       

      תודה, יוני :))

        29/11/10 16:03:
      תשלחי לשלמה ארצי להלחנה זה בדיוק כמו ההוא שאבד במרפסת
        21/11/10 21:53:
      קטונתי בשלל התגובות...מרגש.
        21/11/10 20:22:

      צטט: באה מאהבה 35 2010-11-18 18:16:18

      נוגע ופוגע ומרגש עד מאוד....שיר מקסים

       

      ת ו ד ה!

       

      התבואי שוב? :))

        21/11/10 20:21:

      צטט: מיקית 2010-11-18 15:56:30

      מרגש רבקה.

       

      תודה, מיקית.

        21/11/10 20:20:

      צטט: משה שכביץ 2010-11-18 15:51:36

      נדנדת הלב

       

      תודה משה.

       

      בוא שוב.

        19/11/10 13:36:
      צמרמורת!
      ***
        19/11/10 13:02:

      צטט: אביה אחת 2010-11-17 18:50:43

      רבקה

      נוגע - מרגש - יפה כל כך
      תודה על המילים

       

      והוא  שהביא אותך אלי, חברה חדשה לי


      ת ו ד ה.

        19/11/10 13:01:

      צטט: רוקם 2010-11-17 13:29:07

      בין האין להנה
      בין הבודדת לאובדת
      זהו המתח בין הקיים לנעלם
      בין הממשות הארצית
      לבין זו השמימית
      אותה מלכודת של זיכרונות
      ושל רצונות להפוך שמיים לארץ
      וארץ לשמיים

       

      תגובה המדברת שירה.

      קראתי אותה שוב ושוב

      מתרפקת על כל מילה ומילה בה.


      כל שאוסיף עליה רק יגרע.


      ת ו ד ה.

       

        19/11/10 12:57:

      צטט: רנבו2 2010-11-16 09:34:49

      ילדה ואובדת אישה ובודדת. כך אנחנו לפעמים יותר לפעמים פחות, ותומתנו נשחקה.

       

      אכן, כך אנחנו... היינו ועודנו.


      תודה, פנים חדשות לי...


      בוא שוב.

        19/11/10 12:56:

      צטט: ~Dori~ 2010-11-15 13:28:16

      יגעת ומצאת - תאמין !

       

      ואתה... מצאת?


      תודה, דורי.

        19/11/10 12:55:

      צטט: אורית1420 2010-11-12 21:14:45

      רבקה ציירי לי סולם חבלים שאוכל למצוא גם את אבי
      מילים מליבי כתבת

       

      סולם חבלים - מטאפורה מעניינת. אולי אכתוב אותה.

       

      שמחה לראות אותך שוב כאן, אורית.  תודה.

        18/11/10 18:16:
      נוגע ופוגע ומרגש עד מאוד....שיר מקסים
        18/11/10 15:56:
      מרגש רבקה.
        18/11/10 15:51:
      נדנדת הלב
        18/11/10 14:28:

      צטט: rebekart 2010-11-12 07:50:49

      ובארגמן דם
      יקיצה ושקיעה
      הייתי קושרת לי בענן
      נדנדה.

      יש כאן מתיקות :)איזה יופי
      שבת שלום רבקה

       

      תודה רבקה....

       

      ובעיקר על החיוך הרך שפשט בי עכשיו.

        17/11/10 20:12:

      צטט: קפה כתום 2010-11-11 07:20:43

      קראתי שוב והתאהבתי שוב
      זה קורה אחת לזמן רב...אני קורא שיר קצר
      ואיכשהו מילותיו רוקמות אותי אליו...ואני לא רוצה שהקריאה תסתיים
      כי אז יש בי תחושה לא קלה.מן דכדוך כזה, כמו הפלה-נפשית ...אז אני שב מידי פעם לקרוא.ומתאהב מחדש.

      זה מה שעשו לי מילות הקסם הזה.

      נטול כוכבים .
      עוד אשוב

       

      וואו... תהיה אשר תהיה, עלם עלום

      התגובות שלך מלטפות אותי, כך כפשוטו


      בוא שוב...

      ושוב...

      ושוב!

        17/11/10 20:09:

      צטט: צלילי הלב 2010-11-10 22:17:55

      את יודעת ריבקתי...גם אני חשבתי על אבי בימים האחרונים יותר מעשרים שנה שהוא איננו, המון המון זמן, כחלום דמותו נותרה בתוכי והייתי יתומה מוקדם מדי.
      וכמה שאני רוצה להקדיש לו שירים ואינני מצליחה, מרוב הרצון אינני מצליחה פשוט.
      את יודעת...
      שלקחת אותי איתך בשורותייך שוב אל אבא הפרטי שלי.
      תודה יקרה

       

      אני לא בטוחה שאני יודעת איך להגיב לזה.


      המילה יתמות טעונה כל כך - בתום (לב, התבוננות, מהות) ובתום כסיום.

      ואני יתומה מאבי כבר שש וחצי שנים ואינני מרבה לדבר בו

      אולי משום שעצם הדיבור מעורר אותי לחוות שוב ובעצמה את אובדנו.


      כן, אני מצליחה, בדרכי מעוטת המילים, לכתוב אותו ואותי בהקשרו

      אבל אינני מצליחה לעבד את אובדנו עד תום, תרתי.


      אני חושבת שכל תוכן של אחר לוקח אותנו, בדרך ובמידה זו או אחרת, אל עצמנו... והידיעה שהיה במילותי לקחת אותך אל אובדנך, אל זכרו של אביך מרגשת אותי.


      ת ו ד ה !

       

        17/11/10 19:38:

       

      צטט: דוריתd 2010-11-10 20:58:50

      הפעם זה לא רבקוש או רבקתי

       אלא...רבקה'לה

       

      יפהפה, נוגע ומרגש

      אם אני הייתי מציירת לי מעון בשמיים

       זה היה קורה עם צבעי מים

      והשיר הזכיר לי את הקנדינסקי הזה

      ''

       

      "רבקהל'ה"... אין ספק, קראת את "געגוע"... -מחייכת רך-


      והקנדינסקי הזה מרהיב,

      שמיו התכולים והצבעוניות המרחפת בו

      ואם מילותיי העלו בך אותו - אשרי.


      תודה, אהובה משכבר.

       

        17/11/10 19:17:

      צטט: דאז 2010-11-10 20:49:50

      אבא

       

      אמרת הכל.

        17/11/10 19:17:

      צטט: luis56 2010-11-10 16:44:09

      כמה אהבה וגעגועים יש בשיר הזה לאבא
      ומה אני יכל כבר להוסיף על הנאמר בשיר עצמו?

       

      תודה, יואל יקר.

        17/11/10 18:58:

      צטט: בת אור הוצאה לאור 2010-11-10 16:36:44

      רבקה יקרה,
      "אילו יכולתי לצבוע את השמיים
      בצבעי אדמה
      הייתי בונה לי שם בית
      לידך."
      אילו יכולנו לעצור את הזמן,מילותינו לא היו מגיחות לאוויר העולם המומות וכואבות פרידה.

      אני מוצאת בשיר הגעגוע הזה שלך לאביך רצון לשרטט במילים חויות משותפות. כשקראתי את השיר בפעם הראשונה נשענת על מילותיו של בית שירי מצאתי רכות אוהבת וחושנית של אישה מאוהבת. הבית האחרון שלך היה עבורי "בום"ענק. כל המילים שהובילוני לפתח גופה וערגתה של אישה בשלה עוררו בתוכי דילמה די גדולה,כאילו השיר מתנהל על פני שני מישורים:א.מישור אחד המתאר ילדה אובדת שהלכה לאיבוד במסעה לבקש חיים עבור אביה. ב. ילדה-אישה שצומחת מתוך הבכי והכאב למציאות אחרת. האמנם השיר מתאר יחס דו ערכי של יחסי אב ובת? או השיר מגלה התחבטות,ערגה והתלבטות של ילדה המחפשת דרכה בתוך עצמה?

      מצאתי בשיר כתיבה רגישה ואיכפתית הנוגעת ביסודות המוצקים של האהבה. אלוהים מדומה לאביך. זיכרון הילדות שלך חי ונושם ומאציל על עוצמת הערגה לאביך. הכמיהה הבלתי מושגת של הדוברת שאביה ממיטת חוליו יקום ויתן לה מוגנות בחייו השבירים המצויים על בלימה.
      שולחת לך חיבוק יקירתי ומתפללת לשלומו של אביך*

       

      ראשית, יהודית, תודה על תגובה מעמיקה ומעשירה.

      הדגשתי את השורות בתגובתך שמשקפות עבורי משהו ממני... ההוויה בשני המישורים.


      ובאשר ליחסי עם וכלפי אבי ז"ל ובעיקר לאחר לכתו (לפני יותר משש שנים) - קראי בפוסט שלי "געגוע"

       

      http://cafe.themarker.com/post/847070/

       

      ושוב, יקירה -  ת ו ד ה !

        17/11/10 18:50:
      רבקה

      נוגע - מרגש - יפה כל כך
      תודה על המילים
        17/11/10 18:30:

      צטט: פרומיתאוס 2010-11-10 11:51:57

      מי יתנני מקום לצידך, שם

       

      בוא והייה... לצידי.. שם.

        17/11/10 18:28:

      צטט: mama רונית 2010-11-10 10:19:34

      יפה יפה יפה ומרגש וכואב.

       

      תודה, רונית.

        17/11/10 18:23:

      צטט: דן ספרי 2010-11-10 09:45:11

      שיר מרגש.

       

      תודה, דן.

        17/11/10 18:17:

      צטט: הנרי ג'י 2010-11-10 09:07:35

      כדי לכתוב דבר מעולה כזה צריך קודם כל אומץ, אומץ להביע את מה שמרגישים עמוק, עמוק בפנים. נהדר!

      .

      וואו... תודה.


      וברוך בואך אלי!

        17/11/10 18:16:

      צטט: צילום בזמן אמת 2010-11-10 04:07:27


      תענוג
      לא סיפקו לי תחמושת....סורי

       

      ת ו ד ה.

        17/11/10 13:29:
      בין האין להנה
      בין הבודדת לאובדת
      זהו המתח בין הקיים לנעלם
      בין הממשות הארצית
      לבין זו השמימית
      אותה מלכודת של זיכרונות
      ושל רצונות להפוך שמיים לארץ
      וארץ לשמיים
        16/11/10 09:34:
      ילדה ואובדת אישה ובודדת. כך אנחנו לפעמים יותר לפעמים פחות, ותומתנו נשחקה.
        15/11/10 21:47:

      צטט: Eve688 2010-11-10 04:04:50

      ילדה ואובדת
      אישה ובודדת
      למולו של אינך
      והינך
      ועודך.
      מרגש וכואב שירך,
      על אב שאינו לצידך.

       

      תודה, יקירה.

        15/11/10 21:46:

      צטט: איציק מצליח 2010-11-10 02:24:42

      *****

      תודה.

        15/11/10 21:32:

      צטט: judi.m 2010-11-09 23:20:45

      וגם ריגשת אותי עד דמעות. נזכרתי באבי שגלש לעולמו של אביך לפני מעט פחות משנה.
      תודה...

       

      חוששת לגלוש לתגובה רגשנית בנאלית או לקלישאות מצופות

      ולכן רק אומר -

      תחושת החסר לא פוחתת...

      אנחנו רק למדות לחיות איתו...

      ובלעדי.

        15/11/10 21:25:

      צטט: judi.m 2010-11-09 23:04:38

      ושהתמונה יפהפיה, אמרתי כבר? של מי?

       

      זו תמונת עטיפה של ספר שכרגע אינני זוכרת את שמו

      כשאהיה שוב בבית (במחשב שלי) אשלח לך קישור לתמונה.

       

      וכמו שכתבתי בתגובה לתמונה בגלריה שלי

      יש תמונות שאני נתקלת בהם ושומרת אותן לפעמים חודשים רבים

      ואז, כפי שקרה הפעם, כשכבר נואשתי מחיפוש תמונה לשיר ברשת\

      חזרתי אל תיקיית התמונות השמורות האלה

      ומיד ידעתי שזו תמונת השיר.

      תנוחת הגוף הזועק למול השמיים...

      משחק הרוח בגופה, בכסותה...

      ועוצמה, הממון עוצמה.

       

        15/11/10 20:53:

      צטט: judi.m 2010-11-09 23:03:56

      רבקה יקירה,
      יפהפה ומרגש.
      המשחק בין האשה לילדה עובר כחוט השני לאורך השיר.
      לצבוע, לבנות בית (עץ) בשמים, נדנדה, מי למטה מי למעלה, ילדה ואובדת,תומתי, אבא. מילים הקשורות קשר עמוק לילדות.
      ומנגד - בית, דם, יקיצה ושקיעה, טל ומטר, רוחות, זלעפות (ועל כך עוד ארחיב), אישה ובודדת, שוחק תומתי. מילים הקשורות לבגרות, ליקיצה קשה. ללא אב.
      וגם אלוהים בעסק - אבל תפקידו הכמו-משני, הוא הוא שהפך את חייה לנדנדה, ושחק תומתה ורק ליטף ראשה והניחה בצד, אינו שועה לתפילותיה.
      "רוחות-זל-עפות". - גאוני! (טרם קראתי את התגובות ולא ברור לי אם מישהו שם לב!) רוחות - גם רוח קרה וגם רוח הרפאים של האב, זל=ז"ל=זכרונו לברכה, עפות=גם המשלך לרוחות הזלעפות וגם המשך לרוחות הרפאים, ז"ל, אשר עפות. נ ה ד ר !!!
      וסיום כל כך מרגש ויפה - בקשה של ילדה ואישה לאביה שיחזור. שיפסיק למות.
      ואם הוא לא חזר לחיים במציאות, הרי שהוא חזר לחיים כאן בקפה, בשיר הזה היפהפה, וקיבל חיי נצח.
      ג'ודי.

      בימים האחרונים אני לא *פנויה* דיי להתעמק בתכנים ובתגובות...
      והנה, סוף סוף, הגעתי להשיב לתגובה הזו שלך...
      ואני לא יכולה לאמר שאני מופתעת מחדות ההבחנה והאבחנה שלך
      בדקויות השזורות בשיר ובמכוון...
      וכן, כל מילה שנכתבת - נכתבת במכוונות מלאה למשמעויותיה השונות, האפשריות
      גם מהיותן מייצגות הוויות שונות בתוכי וגם כדי להתיר לקורא מרחב לפרשנות אישית, שמתוכו...

      הדגשתי את הפסקה שבה התייחסת לצמד המילים רוחות זל-עפות משום שלאורך קריאת התגובות תהיתי מי יהיה זה שיחדד את ריבוי המשמעויות המכוון שבשימוש הזה...
      ואני שמחה שחידדת אותו עבורי...

      אני אוהבת את הדרך שבה את מגיבה לתכנים, מתעמקת בהם ומאירה אותם במילותייך.

      ת ו ד ה מיוחדת לך!

       

        15/11/10 19:59:

      צטט: סוקראטס 1 2010-11-09 23:00:24

      וואו מצמרר ומרגש כאחד
      איך שאת יודעת לבחור את המילים
      שאפו לך יקירתי
      ריגשת אותי
      סוקראטס

      .

      לא יותר משקולך סחף וריגש ואליך...


      תודה, יקירי.

       

       

        15/11/10 19:58:

      צטט: anaatti 2010-11-09 22:50:03

      געגועים עזים לאבא...
      בשיר נוגע ומחלחל לעורקי לב *

      ילדה ואובדת
      אישה ובודדת
      למולו של אינך
      והינך
      ועודך.

       

      תודה, ענתי.

        15/11/10 19:56:

      צטט: בילבית-גינגית 2010-11-09 22:06:40

      "אילו יכולתי לצבוע את השמיים"
      מילים הסוחפות לחשיבת מעמקים
      ללא סוף ותיכלה.
      מחבקת

       

      תיכלה שלא כתכלית...

      מינוח יפיפה!


      תודה, ג'ינג'ית יפה.

        15/11/10 13:28:
      יגעת ומצאת - תאמין !
        14/11/10 17:42:

      צטט: לכבודך 2010-11-09 21:46:54

      כמיהה לאבא.
      שיחה נצחית עם אבא.
      אהבה קשה מנשוא לאבא.
      מאוד מדבר אלי.
      קשר בין אב לביתו.
      קשר חזק בעוצמתו.

       

      האהבה לאבא היתה ועודנה קלה לנשטא

      זה החסר שלו שמקשה.


      תודה, יקירה.

        14/11/10 09:12:

      צטט: אילנה סמייל 2010-11-09 21:37:38

      מרגש עד נימי נשמתי
      חיבוק

      תודה, יקירה.

        14/11/10 09:12:

      צטט: רמיאב 2010-11-09 21:33:32

      באמת התרגשתי, כמו רבים מהמגיבים.

      אמנם אחרתי וקשה להוסיף משהו מקורי,

      מלבד...

      שיר קצרצר שכתבתי (כאבא) לחבר. והמבין יבין...

      http://cafe.themarker.com/post/1340576/

      ואולי עוד אבות חושבים כך בחייהם

      ויש בנות שנוכחות אחרי מות...

      כל טוב,

      רמי

       

       

      ועכשיו זו אני שמתרגשת...

      אחרי מות ... אבאל'ה.


      (האודיו נעלם, משום מה... וחבל).


      תודה, רמי.

        14/11/10 09:06:

      צטט: איציק אביב 2010-11-09 21:18:21

      רגיש

       

      תודה, איציק.

        14/11/10 09:05:

      צטט: שי מנדל 2010-11-09 20:53:11

      מוקדש לך קושרת נדנדה בענן. אהבתי.

      ''

       

      -מחייכת גדול ורך-


      ת ו ד ה !

        14/11/10 09:03:

      צטט: saarAVIV 2010-11-09 20:40:10

      את מקסימה....

       

      אתה שוב צודק   -צוחקת-

        14/11/10 09:02:

      צטט: saarAVIV 2010-11-09 20:40:10

      את מקסימה....

       

      תודה, סער.

        13/11/10 14:45:

      צטט: ron294 2010-11-09 19:55:16

      זה מסוג השירים המצטיינים לרגש ואפילו לזעזע את הנפש, כמה געגועים בו, בת, אב, פרידה, יתמות ובדידות.... ופה את מקוננת שירה כאשר המכאוב בא מהנפש של אישה או ילדה יתומה והגעגועים כמו סוגרים את כל המרפסות ומרטיבים את מטפחות הדמעה והאהבה לאב שכבר איננו. ואת רבקה אובדת באתמול הכל כך הווה לך, את אובדת בדיממת עיני אביך הנפלא, ומקוננת עליו שירה נשגבת.

       

      וכבר אמרתי לך, רון...


      התגובות שלך כשירה לכשעצמן.


      תודה.

        13/11/10 14:43:

      צטט: - נוני - 2010-11-09 19:42:00

      רגש טהור.
      ריגשת ריפקה

       

      תודה, נוני.

        12/11/10 21:14:
      רבקה ציירי לי סולם חבלים שאוכל למצוא גם את אבי
      מילים מליבי כתבת
        12/11/10 10:03:

      צטט: ג'אן דארק 2010-11-09 18:52:09

      מדהים מדהים מדהים!!!

      רציתי להגיד לך כל-כך הרבה דברים, אבל אז קראתי את עוזי ונאלמתי דום!

      ובכל זאת,

      גם לאחר כמה קריאות, אני עדיין תוהה איך הקורא בטוח לאורכו של השיר שזהו שיר אהבה רומנטי שבינו לבינה למרות הבית הראשון???

      הרי הבית הראשון, המדהים בפשטותו הגאונית, כבר אמור היה לרמוז כי המדובר הוא בגעגוע לנשמה של מעלה, ועדיין, עד שלא נתקלים במילה האחרונה של השיר, "אבא", בטוחים עדיין שזהו שיר אהבה. רק בקריאה השניה אתה מתחיל לשים לב לפרטים הקטנים, לרמיזות העדינות, לכמיהה המתנדנדת...

      הבית הראשון תפס אותי חזק בגלל הילדותיות שבו, ילדה קטנה המציירת ציור לאבא, אך הקול הוא קול אישה בודדת, ולמרות שהילדה יכולה, באופן הכי טבעי, לצייר שמיים בצבעי אדמה ובית לידו, האישה הבוגרת מבטאת זאת כבר כפנטזיה בלבד, היא כבר מפוכחת, היא כבר יודעת שזה בלתי אפשרי...

      ובכלל, כל-כך הרבה עומק ותחושות השיר הזה מעורר עד שהוא משאיר אותי ללא מילים.

      ילדה ואובדת
      אישה ובודדת
      למולו של אינך
      והינך
      ועודך.
      זה בית גאוני, שלוש אותיות שעושות הבדל שמים וארץ (תרתי משמע).
      ולסיכום, ידו המלטפת של אלוהים בבית האחרון, רוך מנחם, חיבוק מאסף, כמיהה למגע של אבא, תחינה כנועה שיבקש חיים, גם עבור ביתו הבודדת...
      פשוט אדיר! ותודה על כשרונך *
      ג'אן

       

      אין שום ספק, ג'אן... את קוראת אותי ולא רק כפשוטו !


      עונג לקרוא את התגובות שלך, יכולת ההבחנה בדקויות, העומק, הרגישות הזו שבסיס היכולת להרגיש אחר ואיתו...

      ואייני יודעת מה נפלא יותר - השיר שלי או התגובה שלך...


      ניתוח מבריק של השיר והדקויות שבו!


      ואני שבה וקוראת את התגובה שלך ומתפנקת בה, במחמאות  שבה... תוך כדי ניסיון לשכנוע עצמי... -מחייכת ענק-


      את נהדרת!


      תודה!

        12/11/10 10:02:

      צטט: atfog 2010-11-09 18:33:57

      אב, שהולך באמצע החיים, משאיר חלל ענק וגם את ההרגשה שבחילופי הדורות, אנחנו הבאים בתור.
      אלו תחושות חזקות שבין אדם לעצמו ולא נוח לי עם הפומביות של החשיפה.
      אני מאמץ אותך ללבי ותופח על כתף לעזור בהקלת המכאוב.
      מקווה שמצליח.

       

      עצם התגובה שלך, איש יקר, חשוב לי, מיוחד לכשעצמו

      ותוכנה מרגש לא פחות.

      וכן, אתה מצליח לעטוף בחיבוק ולהשרות שלווה.


      ת ו ד ה.

       

        12/11/10 09:20:

      צטט: רק s 2010-11-09 17:41:28

      ''

       

      :))


      תודה, שרי.

        12/11/10 09:19:

      צטט: כריסטין 2010-11-09 17:34:02

      שיר מרגש ויפה
      תודה ששיתפת

      .

      תודה לך, כריסטין.

        12/11/10 09:18:

      צטט: arnonoshri 2010-11-09 17:16:20

      נהדר, מרגש

       

      תודה, ארנון.

        12/11/10 09:17:

      צטט: ניצוץ 2010-11-09 17:12:09

      חמוד חזק ומרענן
      אור ואושר

       

      תודה, ניצוץ.

        12/11/10 09:14:

      צטט: מגן דהרי 2010-11-09 17:05:59

      "הנה יכולת"
      לכתוב לו שיר זכרון נפלא
      עמוק ומרגש!

      .

      תגובה יפיפיה.

       

      ת ו ד ה , מגן.

        12/11/10 09:08:

      צטט: הטרמילר The Tarmiler 2010-11-09 17:05:32

      מנוחתם עדן וחיינו כבגן עדן. כן, ככה.

       

      לו יהי.


      תודה, דרור.

        12/11/10 07:50:
      ובארגמן דם
      יקיצה ושקיעה
      הייתי קושרת לי בענן
      נדנדה.

      יש כאן מתיקות :)איזה יופי
      שבת שלום רבקה
        11/11/10 07:20:
      קראתי שוב והתאהבתי שוב
      זה קורה אחת לזמן רב...אני קורא שיר קצר
      ואיכשהו מילותיו רוקמות אותי אליו...ואני לא רוצה שהקריאה תסתיים
      כי אז יש בי תחושה לא קלה.מן דכדוך כזה, כמו הפלה-נפשית ...אז אני שב מידי פעם לקרוא.ומתאהב מחדש.

      זה מה שעשו לי מילות הקסם הזה.

      נטול כוכבים .
      עוד אשוב
        10/11/10 23:38:

      צטט: קו אישי לתקווה משתפת 2010-11-09 16:58:03

      התכלת מלשון תכלית ובשמיים מתנקזים כל השמים (המטרות)

      *

       

      תכלת ותכלית... ועד כלות? 

       

      זה יפה!

       

      תודה.

        10/11/10 23:37:

      צטט: ford-forcus 2010-11-09 16:57:22

      אהבה וגעגוע לאבא....
      מקסים

       

      תודה.

        10/11/10 23:36:

      צטט: א ח א ב 2010-11-09 16:51:12

      מוכרת התמונה
      אובדת בודדת לבד כנגד הרוח

      תודה, אחאב. 

        10/11/10 23:35:

      צטט: יצחק. ב 2010-11-09 10:40:22

      נותרתי ללא מילים נוכח שירך,
      ולנוכח מילותיו התואמות של עוזי (עצמי עצמי)
      תודה לך *

       

      אתה ללא מילים...

      אם כך, עוזי ואני עושים את הבלתי אפשרי -נאמר בחיוך-

       

      והאמת היא שדווקא היעדר המילים, ממך ובהקשרך, מבטא יותר משהיו מבטאות מילים.

       

      תודה!

        10/11/10 23:32:

      צטט: סטאר* 2010-11-09 08:30:47

      קוראת אותך ,
      כתיבתך נרגשת ומרגשת...
      תודה על תחושת ההזדהות
      שהעלת בי .
      משתתפת בחיבור החיבוק

      עוזי , בדבריו , אמר הכל ...

      תודה, יקירה...

       

      וכן, עוזי יודע לגעת :))

        10/11/10 23:30:

      צטט: עיניים עצומות לרווחה 2010-11-09 08:07:07

      לא מוצאת בי מילים לתגובה.
      רק חיבוק.

       

      ת ו ד ה !

        10/11/10 23:29:

      צטט: אני מיכל 2010-11-09 06:20:33

      יפה עצוב

       

      תודה, קטנטונת.

        10/11/10 23:27:

      צטט: אדם קדם 2010-11-08 23:57:32


      ילדה ואובדת
      .".אישה ובודדת
      למולו של אינך
      והינך
      ועודך..."

      מילים כאן לא יניחו נחמה
      קשר בת אב
      ויתמות.


      יתמות.

      זה אינו סטטוס אישי, לא רק...

      זו תחושה, חלק מהוויה.

       

      תודה, אדם.

        10/11/10 23:25:

      צטט: דניאלה סגל 2010-11-08 23:56:31

      לרחש טל ומטר
      מי למטה מי למעלה
      רוחות זל-עפות
      רחק וקרב
      הייתי תועה ובסחור ובליבי
      אליך.

      נוגע ללב רבקה יקרה

       

      תודה, יקירה.

        10/11/10 23:18:

      צטט: stdsw 2010-11-08 23:49:21

      קראתי ושוב קורא ובטח אקרא שוב והדמעה אותה דמעה
      כתבת נכון נוגע ברור וקורע.

       

      תודה, איש חדש לי.

        10/11/10 23:08:

      צטט: daaaag 2010-11-08 22:52:31

      אינך

      והינך
      ועודך
      ציורך
      נוגע
      בעמקי
      הנשמה
      כמו טבלת מכחולך
      בדמעה זכה

       

      כמו טבלת מכחולך בדמעה זכה

       

      כמה טוהר, כמה תום יש בתיאור הזה....

      והמילה זכה - כזכות, כזכיה וכזיכוי גם.

       

      תודה!

        10/11/10 23:05:

      צטט: yohananpe_1947 2010-11-08 22:37:42

      קראתי שוב ושוב ..ושוב ושוב רגשוני מילותייך.

       

      תודה, גבר יפה.

        10/11/10 22:17:
      את יודעת ריבקתי...גם אני חשבתי על אבי בימים האחרונים יותר מעשרים שנה שהוא איננו, המון המון זמן, כחלום דמותו נותרה בתוכי והייתי יתומה מוקדם מדי.
      וכמה שאני רוצה להקדיש לו שירים ואינני מצליחה, מרוב הרצון אינני מצליחה פשוט.
      את יודעת...
      שלקחת אותי איתך בשורותייך שוב אל אבא הפרטי שלי.
      תודה יקרה
        10/11/10 20:58:

      הפעם זה לא רבקוש או רבקתי

       אלא...רבקה'לה

       

      יפהפה, נוגע ומרגש

      אם אני הייתי מציירת לי מעון בשמיים

       זה היה קורה עם צבעי מים

      והשיר הזכיר לי את הקנדינסקי הזה

      ''

        10/11/10 20:49:
      אבא
        10/11/10 18:34:

      צטט: שמעון (-: 2010-11-08 22:35:10

      שיר שונה , וברור גם למה. ייחודי ונוגע.

       

      תודה, איש יקר.

        10/11/10 18:33:

      צטט: אילנה אדנר 2010-11-08 21:58:50

      כל כך יפה כתבת והמילים שלי נעלמות.

       .

      המילים שלך נאלמות

      אבל את ישנך... :))

       

      תודה, אילנה.

        10/11/10 18:32:

      צטט: יורם גרוסר 2010-11-08 20:59:19

      ג-ע-ג-ו-ע-י-ם קורעים רקיע

      וכל גרמי הארץ, לא יכסום,

      אז אם אבא יפרוץ חוקי האל,

      אפסיק לפלל...לפלל.

      *

       

      זעק  והזדעק

      פלל והתפלל...

       

      אולי יחד נצליח לפתוח שערי שמיים.

       

      תודה.

        10/11/10 18:29:

      צטט: ...אירית... 2010-11-08 20:57:46

      רבקה שלי. מרגשת.
      רוצה את שאי אפשר...?
      שמים וארץ. משחק מילים. מחשבות. לקרב אדמה לשמים. געגוע תמידי...הסופ. תרתיי. שמשנה את הכל. תודה כמו תמיד. אירית

      .

      יפה שלי,

       

      אני עדיין מהרהרת ברעיון הזה שלך: לקרב אדמה לשמיים

      דימוי טעון!

       

      תודה. 

       

      (ההזמנה לרקוד עדיין בתוקף? :))

        10/11/10 18:27:

      צטט: אוֹצֶרֶת נְשִׁימָה 2010-11-08 20:48:50

      "לרחש טל ומטר
       מי למטה מי למעלה
       רוחות זל-עפות
       רחק וקרב
       הייתי תועה ובסחור ובליבי
       אליך.
       
       ילדה ואובדת
       אישה ובודדת
       למולו של אינך
       והינך
       ועודך.."
       
           
       
       
                      נוגע עד בלי די,
                      ברגע מכונן תמיד
                      זקוקים ליד נינוחה,
                      מרגיעה ומחבקת.
       
       
                      חוסר של דמות בוגרת
                      מציפה זכרון וגעגוע,
                      יש ואין נמהלים יחדיו
                      קול קורא..
       
                     
                     
      התגובה שלך, גם היא, שיר לכשעצמו...
       
      יש ואין נמהלים יחדיו ...
       קול קורא...
       
      ויש אין עונה.
       
      ת ו ד ה !

       

        10/11/10 16:44:
      כמה אהבה וגעגועים יש בשיר הזה לאבא
      ומה אני יכל כבר להוסיף על הנאמר בשיר עצמו?
      רבקה יקרה,
      "אילו יכולתי לצבוע את השמיים
      בצבעי אדמה
      הייתי בונה לי שם בית
      לידך."
      אילו יכולנו לעצור את הזמן,מילותינו לא היו מגיחות לאוויר העולם המומות וכואבות פרידה.

      אני מוצאת בשיר הגעגוע הזה שלך לאביך רצון לשרטט במילים חויות משותפות. כשקראתי את השיר בפעם הראשונה נשענת על מילותיו של בית שירי מצאתי רכות אוהבת וחושנית של אישה מאוהבת. הבית האחרון שלך היה עבורי "בום"ענק. כל המילים שהובילוני לפתח גופה וערגתה של אישה בשלה עוררו בתוכי דילמה די גדולה,כאילו השיר מתנהל על פני שני מישורים:א.מישור אחד המתאר ילדה אובדת שהלכה לאיבוד במסעה לבקש חיים עבור אביה. ב. ילדה-אישה שצומחת מתוך הבכי והכאב למציאות אחרת. האמנם השיר מתאר יחס דו ערכי של יחסי אב ובת? או השיר מגלה התחבטות,ערגה והתלבטות של ילדה המחפשת דרכה בתוך עצמה?

      מצאתי בשיר כתיבה רגישה ואיכפתית הנוגעת ביסודות המוצקים של האהבה. אלוהים מדומה לאביך. זיכרון הילדות שלך חי ונושם ומאציל על עוצמת הערגה לאביך. הכמיהה הבלתי מושגת של הדוברת שאביה ממיטת חוליו יקום ויתן לה מוגנות בחייו השבירים המצויים על בלימה.
      שולחת לך חיבוק יקירתי ומתפללת לשלומו של אביך*
        10/11/10 15:08:

      צטט: אור2010 2010-11-08 20:14:50

      המילה אבא הפתיעה אותי לגמרי
      כל כך כתוב יפה

       .

      תודה, אור...

       

      קראי גם את תגובתי למרינה לגבי "ההפתעה" בסופו של השיר.

       

        10/11/10 15:06:

      צטט: Roscoe 2010-11-08 19:57:15

      נוגע.. איך אהבתי
      תודה

       .

      ואיך אני אוהבת את היותך כאן... :))

       

      תודה.

        10/11/10 11:51:
      מי יתנני מקום לצידך, שם
        10/11/10 10:19:
      יפה יפה יפה ומרגש וכואב.
        10/11/10 09:45:
      שיר מרגש.
        10/11/10 09:07:
      כדי לכתוב דבר מעולה כזה צריך קודם כל אומץ, אומץ להביע את מה שמרגישים עמוק, עמוק בפנים. נהדר!
        10/11/10 04:07:

      תענוג
      לא סיפקו לי תחמושת....סורי
        10/11/10 04:04:
      ילדה ואובדת
      אישה ובודדת
      למולו של אינך
      והינך
      ועודך.
      מרגש וכואב שירך,
      על אב שאינו לצידך.
        10/11/10 02:24:
      *****
        9/11/10 23:20:
      וגם ריגשת אותי עד דמעות. נזכרתי באבי שגלש לעולמו של אביך לפני מעט פחות משנה.
      תודה...
        9/11/10 23:04:
      ושהתמונה יפהפיה, אמרתי כבר? של מי?
        9/11/10 23:03:
      רבקה יקירה,
      יפהפה ומרגש.
      המשחק בין האשה לילדה עובר כחוט השני לאורך השיר.
      לצבוע, לבנות בית (עץ) בשמים, נדנדה, מי למטה מי למעלה, ילדה ואובדת,תומתי, אבא. מילים הקשורות קשר עמוק לילדות.
      ומנגד - בית, דם, יקיצה ושקיעה, טל ומטר, רוחות, זלעפות (ועל כך עוד ארחיב), אישה ובודדת, שוחק תומתי. מילים הקשורות לבגרות, ליקיצה קשה. ללא אב.
      וגם אלוהים בעסק - אבל תפקידו הכמו-משני, הוא הוא שהפך את חייה לנדנדה, ושחק תומתה ורק ליטף ראשה והניחה בצד, אינו שועה לתפילותיה.
      "רוחות-זל-עפות". - גאוני! (טרם קראתי את התגובות ולא ברור לי אם מישהו שם לב!) רוחות - גם רוח קרה וגם רוח הרפאים של האב, זל=ז"ל=זכרונו לברכה, עפות=גם המשלך לרוחות הזלעפות וגם המשך לרוחות הרפאים, ז"ל, אשר עפות. נ ה ד ר !!!
      וסיום כל כך מרגש ויפה - בקשה של ילדה ואישה לאביה שיחזור. שיפסיק למות.
      ואם הוא לא חזר לחיים במציאות, הרי שהוא חזר לחיים כאן בקפה, בשיר הזה היפהפה, וקיבל חיי נצח.
      ג'ודי.
        9/11/10 23:00:
      וואו מצמרר ומרגש כאחד
      איך שאת יודעת לבחור את המילים
      שאפו לך יקירתי
      ריגשת אותי
      סוקראטס
        9/11/10 22:50:
      געגועים עזים לאבא...
      בשיר נוגע ומחלחל לעורקי לב *

      ילדה ואובדת
      אישה ובודדת
      למולו של אינך
      והינך
      ועודך.
        9/11/10 22:06:
      "אילו יכולתי לצבוע את השמיים"
      מילים הסוחפות לחשיבת מעמקים
      ללא סוף ותיכלה.
      מחבקת
        9/11/10 21:46:
      כמיהה לאבא.
      שיחה נצחית עם אבא.
      אהבה קשה מנשוא לאבא.
      מאוד מדבר אלי.
      קשר בין אב לביתו.
      קשר חזק בעוצמתו.
        9/11/10 21:37:
      מרגש עד נימי נשמתי
      חיבוק

        9/11/10 21:33:

      באמת התרגשתי, כמו רבים מהמגיבים.

      אמנם אחרתי וקשה להוסיף משהו מקורי,

      מלבד...

      שיר קצרצר שכתבתי (כאבא) לחבר. והמבין יבין...

      http://cafe.themarker.com/post/1340576/

      ואולי עוד אבות חושבים כך בחייהם

      ויש בנות שנוכחות אחרי מות...

      כל טוב,

      רמי

       

       

        9/11/10 21:18:
      רגיש
        9/11/10 21:01:

      צטט: ליידי בלוז 2010-11-08 19:49:03

      נפלא ..מרגש..פואטי..חכם ושנון.

      מדוייק להפליא יצירתי ואמין.

      אחד הטובים שקראתי לאחרונה.

      תודה רבקה.

      .

      בלוז

      .

      וואו...

       

      רצף של התרגשות...

       

      תודה, תודה, ת ו ד ה !

        9/11/10 20:59:

      צטט: לוייתן 2010-11-08 19:38:24

      פשוט נפלא !
      מרגש נורא

      .

      כשזה נאמר מפיך, דויד... יש לזה ערך מוסף.


      תודה.

        9/11/10 20:55:

      צטט: orka66 2010-11-08 18:26:40

      ריבק'לה, הכל כה צבעוני וחי בסתירה גמורה למציאות..

      מקסים ומרגש. תודה.

      .

      תודה, מתוקונת.

        9/11/10 20:53:

      מוקדש לך קושרת נדנדה בענן. אהבתי.

      ''

        9/11/10 20:40:
      את מקסימה....
        9/11/10 20:40:
      את מקסימה....
        9/11/10 19:55:

      זה מסוג השירים המצטיינים לרגש ואפילו לזעזע את הנפש, כמה געגועים בו, בת, אב, פרידה, יתמות ובדידות.... ופה את מקוננת שירה כאשר המכאוב בא מהנפש של אישה או ילדה יתומה והגעגועים כמו סוגרים את כל המרפסות ומרטיבים את מטפחות הדמעה והאהבה לאב שכבר איננו. ואת רבקה אובדת באתמול הכל כך הווה לך, את אובדת בדיממת עיני אביך הנפלא, ומקוננת עליו שירה נשגבת.

        9/11/10 19:42:
      רגש טהור.
      ריגשת ריפקה
        9/11/10 18:52:

      מדהים מדהים מדהים!!!

      רציתי להגיד לך כל-כך הרבה דברים, אבל אז קראתי את עוזי ונאלמתי דום!

      ובכל זאת,

      גם לאחר כמה קריאות, אני עדיין תוהה איך הקורא בטוח לאורכו של השיר שזהו שיר אהבה רומנטי שבינו לבינה למרות הבית הראשון???

      הרי הבית הראשון, המדהים בפשטותו הגאונית, כבר אמור היה לרמוז כי המדובר הוא בגעגוע לנשמה של מעלה, ועדיין, עד שלא נתקלים במילה האחרונה של השיר, "אבא", בטוחים עדיין שזהו שיר אהבה. רק בקריאה השניה אתה מתחיל לשים לב לפרטים הקטנים, לרמיזות העדינות, לכמיהה המתנדנדת...

      הבית הראשון תפס אותי חזק בגלל הילדותיות שבו, ילדה קטנה המציירת ציור לאבא, אך הקול הוא קול אישה בודדת, ולמרות שהילדה יכולה, באופן הכי טבעי, לצייר שמיים בצבעי אדמה ובית לידו, האישה הבוגרת מבטאת זאת כבר כפנטזיה בלבד, היא כבר מפוכחת, היא כבר יודעת שזה בלתי אפשרי...

      ובכלל, כל-כך הרבה עומק ותחושות השיר הזה מעורר עד שהוא משאיר אותי ללא מילים.

      ילדה ואובדת
      אישה ובודדת
      למולו של אינך
      והינך
      ועודך.
      זה בית גאוני, שלוש אותיות שעושות הבדל שמים וארץ (תרתי משמע).
      ולסיכום, ידו המלטפת של אלוהים בבית האחרון, רוך מנחם, חיבוק מאסף, כמיהה למגע של אבא, תחינה כנועה שיבקש חיים, גם עבור ביתו הבודדת...
      פשוט אדיר! ותודה על כשרונך *
      ג'אן
        9/11/10 18:33:
      אב, שהולך באמצע החיים, משאיר חלל ענק וגם את ההרגשה שבחילופי הדורות, אנחנו הבאים בתור.
      אלו תחושות חזקות שבין אדם לעצמו ולא נוח לי עם הפומביות של החשיפה.
      אני מאמץ אותך ללבי ותופח על כתף לעזור בהקלת המכאוב.
      מקווה שמצליח.
        9/11/10 17:41:

      צטט: קפה כתום 2010-11-08 18:14:05

      זורם . מרגש . נוכח .
      אוהב ומככב.

      .

      תודה, איש בכתום.

       

        9/11/10 17:41:

      הוספת תגובה''

        9/11/10 17:38:

      צטט: דיוטימה 2010-11-08 18:14:03

      מן המעט שעמדתי על טבעך, השיר, כפונה לאהוב כלשהו, לא התחבר לי עם רישומך - עד שהגעתי לסוף ו"כן" גדול הדהד בתוכי - לשיר, לך ולליבך.
      כן רבקה'לה, כן, לגמרי..!

       .

      וואו...

       

      אין לך מושג מה עוררת בי כרגע...

       

      בדרך בה קראת לי "רבקהל'ה" ובהקשר בו אמרת את כל שאמרת...

       

      קראיhttp://cafe.themarker.com/post/847070/

      .

      זה פוסט שנקרא "געגוע"... אחד הפוסטים הראשונים שלי כאן בקפה.

        9/11/10 17:34:
      שיר מרגש ויפה
      תודה ששיתפת
        9/11/10 17:30:

      צטט: Dave Love 2010-11-08 18:08:49

      מרגש ורב עוצמה

       

      תודה, דייב.

        9/11/10 17:16:
      נהדר, מרגש
        9/11/10 17:12:
      חמוד חזק ומרענן
      אור ואושר
        9/11/10 17:05:
      "הנה יכולת"
      לכתוב לו שיר זכרון נפלא
      עמוק ומרגש!
        9/11/10 17:05:
      מנוחתם עדן וחיינו כבגן עדן. כן, ככה.
      התכלת מלשון תכלית ובשמיים מתנקזים כל השמים (המטרות)

      *
        9/11/10 16:57:
      אהבה וגעגוע לאבא....
      מקסים
        9/11/10 16:51:
      מוכרת התמונה
      אובדת בודדת לבד כנגד הרוח
        9/11/10 10:40:

      נותרתי ללא מילים נוכח שירך,
      ולנוכח מילותיו התואמות של עוזי (עצמי עצמי)
      תודה לך *

        9/11/10 08:30:
      קוראת אותך ,
      כתיבתך נרגשת ומרגשת...
      תודה על תחושת ההזדהות
      שהעלת בי .
      משתתפת בחיבור החיבוק

      עוזי , בדבריו , אמר הכל ...

      לא מוצאת בי מילים לתגובה.
      רק חיבוק.
        9/11/10 06:20:
      יפה עצוב
        9/11/10 01:05:

      צטט: עצמי עצמי 2010-11-09 00:17:48

       

       

      רבקה יקרה,

       

       

      אילו הייתי יכול לאמר במילים את כל מעמקיו של השיר היחיד והמיוחד הזה.
      את זעקת מעמקיו, כמיהתו-תחינתו הפורצת מתחתיות נפש ללא תחתית, והיא תפילה עזה כנה תמה הנפלאת ומגביה מעלה בשמים עד אליו, מבקשת להיות שוב עימו,
      ושם, למולו, מהמקום הנקי הטהור השמימי מבקשת להיות שוב ילדה תמה ותועה וסחור מתנדנדת ליד אביה, ובאותו תום ותומה ראשוני , לבחון בנוכחותו מחדש את כל חייה, תועה וסחור, כילדה ואישה -
      להבין ולדעת את מלוא חלקו וחלקה וכול מה שהיה ביניהם, וכל שממשיך להתקיים ולפעול בה (ואף בו!) כשהוא כבר שם -
      והינך ועודך ממשיך להשפיע חזק!

      ועם הפתרון הזה - למצוא את דרכה האמיתית.

       

      אך הוא לא מדבר אליה, אף לא מפנה פניו ולא שולח יד להדוף נדנדתה - נראה כשומר מרחק מצידו?!... או שהיא למרות קרבתה הרבה עדין שומרת על מרחק ממנו?... או ששניהם שומרים על איזה מרחק שלא מוסבר?!...   חומר מחשבה עבורנו...


      ואז בא הבית הסוגר ש"אין מילים" למולו -
      אלוהים נענה לזעקתך-תפילתך האמיתית, לאותה תומת ילדה-אישה שכמהה בכול נפשה ומאודה לפתרון אותו הקשר החזק, העמוק, הקיומי עם אביה, שלא נותן לה מנוחה (שנים...?), ושמא גם לו שם?!..
      וידו המנחמת האוהבת משחררת מאותו הקשר, כל החובות "נפרעים", נמחקים, את שבה למנוחתך ולנחלתך, והוא יזכה שם למנוחתו בנחלתו השמימית -
      לבקש חיים חדשים, להתחיל הכול מחדש בדרך האמיתית
      לך, ולו - אבא.

       

       

      שיר מדהים! וכה חזק חודר למעמקי חייך,
      כה אמיתי,
      עירום כילדה בתומתו עומד למול אלוהים
      - מבקש חיים.

       

      שיר-תפילה מופלא ונפלה (ל בסגול) לי

      מכול שירייך!

       

       

      תודה רבקה, זכות לקרוא את שירך.

       

       

      ע

       

       

      ועכשיו... עכשיו אני פשוט בוכה.

      ולא אכפת לי אם זה נדמה כרגשנות יתר

      וגם לא אכפת לי חוסר ההקפדה על סדר כרונולוגי במשוב לתגובות

      אני פשוט קוראת אותך ובוכה.

       

      אתה נוגע בי... כל כך נוגע

      כאילו והיית אתה ולרגע אני, בתוכי

      חווה אותי כפשוטי...

      בכאב, בגעגוע, בחסר, בתפילה.... בתום...

      כמו הייתי, גם למולך, ילדה עירומה בתומתה

      חשופה ונחבאת ומבקשת חיים... גם למילים.

       

      אני אוהבת אותך.

        9/11/10 00:17:

       

       

      רבקה יקרה,

       

       

      אילו הייתי יכול לאמר במילים את כל מעמקיו של השיר היחיד והמיוחד הזה.
      את זעקת מעמקיו, כמיהתו-תחינתו הפורצת מתחתיות נפש ללא תחתית, והיא תפילה עזה כנה תמה הנפלאת ומגביה מעלה בשמים עד אליו, מבקשת להיות שוב עימו,
      ושם, למולו, מהמקום הנקי הטהור השמימי מבקשת להיות שוב ילדה תמה ותועה וסחור מתנדנדת ליד אביה, ובאותו תום ותומה ראשוני , לבחון בנוכחותו מחדש את כל חייה, תועה וסחור, כילדה ואישה -
      להבין ולדעת את מלוא חלקו וחלקה וכול מה שהיה ביניהם, וכל שממשיך להתקיים ולפעול בה (ואף בו!) כשהוא כבר שם -
      והינך ועודך ממשיך להשפיע חזק!

      ועם הפתרון הזה - למצוא את דרכה האמיתית.

       

      אך הוא לא מדבר אליה, אף לא מפנה פניו ולא שולח יד להדוף נדנדתה - נראה כשומר מרחק מצידו?!... או שהיא למרות קרבתה הרבה עדין שומרת על מרחק ממנו?... או ששניהם שומרים על איזה מרחק שלא מוסבר?!...   חומר מחשבה עבורנו...


      ואז בא הבית הסוגר ש"אין מילים" למולו -
      אלוהים נענה לזעקתך-תפילתך האמיתית, לאותה תומת ילדה-אישה שכמהה בכול נפשה ומאודה לפתרון אותו הקשר החזק, העמוק, הקיומי עם אביה, שלא נותן לה מנוחה (שנים...?), ושמא גם לו שם?!..
      וידו המנחמת האוהבת משחררת מאותו הקשר, כל החובות "נפרעים", נמחקים, את שבה למנוחתך ולנחלתך, והוא יזכה שם למנוחתו בנחלתו השמימית -
      לבקש חיים חדשים, להתחיל הכול מחדש בדרך האמיתית
      לך, ולו - אבא.

       

       

      שיר מדהים! וכה חזק חודר למעמקי חייך,
      כה אמיתי,
      עירום כילדה בתומתו עומד למול אלוהים
      - מבקש חיים.

       

      שיר-תפילה מופלא ונפלה (ל בסגול) לי

      מכול שירייך!

       

       

      תודה רבקה, זכות לקרוא את שירך.

       

       

      ע

       

        8/11/10 23:57:

      ילדה ואובדת
      .".אישה ובודדת
      למולו של אינך
      והינך
      ועודך..."

      מילים כאן לא יניחו נחמה
      קשר בת אב
      ויתמות.


        8/11/10 23:56:
      לרחש טל ומטר
      מי למטה מי למעלה
      רוחות זל-עפות
      רחק וקרב
      הייתי תועה ובסחור ובליבי
      אליך.

      נוגע ללב רבקה יקרה
        8/11/10 23:49:
      קראתי ושוב קורא ובטח אקרא שוב והדמעה אותה דמעה
      כתבת נכון נוגע ברור וקורע.
        8/11/10 22:52:

      אינך

      והינך
      ועודך
      ציורך
      נוגע
      בעמקי
      הנשמה
      כמו טבלת מכחולך
      בדמעה זכה
        8/11/10 22:37:
      קראתי שוב ושוב ..ושוב ושוב רגשוני מילותייך.
        8/11/10 22:35:
      שיר שונה , וברור גם למה. ייחודי ונוגע.
        8/11/10 21:58:
      כל כך יפה כתבת והמילים שלי נעלמות.
        8/11/10 20:59:

      ג-ע-ג-ו-ע-י-ם קורעים רקיע

      וכל גרמי הארץ, לא יכסום,

      אז אם אבא יפרוץ חוקי האל,

      אפסיק לפלל...לפלל.

      *

        8/11/10 20:57:
      רבקה שלי. מרגשת.
      רוצה את שאי אפשר...?
      שמים וארץ. משחק מילים. מחשבות. לקרב אדמה לשמים. געגוע תמידי...הסופ. תרתיי. שמשנה את הכל. תודה כמו תמיד. אירית
      "לרחש טל ומטר
       מי למטה מי למעלה
       רוחות זל-עפות
       רחק וקרב
       הייתי תועה ובסחור ובליבי
       אליך.
       
       ילדה ואובדת
       אישה ובודדת
       למולו של אינך
       והינך
       ועודך.."
       
       
       
             
       
       
                      נוגע עד בלי די,
                      ברגע מכונן תמיד
                      זקוקים ליד נינוחה,
                      מרגיעה ומחבקת.
       
       
                      חוסר של דמות בוגרת
                      מציפה זכרון וגעגוע,
                      יש ואין נמהלים יחדיו
                      קול קורא..
       
                     
                     
       
        8/11/10 20:19:

      צטט: תכשיט 2010-11-08 15:47:48

      נהדר....

      חודר ללב....

       .

      ת ו ד ה, יקירה

       

      ותודה על בואך תמיד!

        8/11/10 20:17:

      צטט: מרינה ב.א. 2010-11-08 15:27:13

      פואטי

      עוצמתי

      שואב

      הסוף מפתיע ומשלים את התמונה

      בעקבותיו, מתבקש לשוב להתחלה ולקרוא שוב

      ולהבין עומקם ומשמעותם של מילים, של חיבורים

      של היגדים

       

      מעין תפילה אישית,

      מאוד מיוחדת בעיניי

      מאוד עכשווית [לי].

       

      רוב תודות לך אהובה....

       

      [מנסה לככב ואם נכשלתי... אשוב]

       .

      תודה, אהובה...

       

      באשר לסוף - כל עוצמתו של השיר הזה, כל עוצמתה של התפילה, זעקתה

      נשאבים מכוחה של המהות האחת הזו - אבא.

       

      אמש נתתי לבני הצעיר לקרוא את השיר

      הוא דמם דקות רבות אחרי שסיים

      וכששב לדבר אמר:

      איכשהו חשבתי לכל אורך השיר שזו כוונתו

      ועדיין כשהגעתי לסופו היה לי קשה

      כאילו שלא הייתי מוכן לזה.

       

      העובדה ששבת וקראת את השיר אחרי מילת הסיום שלו

      זו המתנה הנפלאה ביותר שיכולת לתת לי...

       

      אז שוב, תודה אהובה.

       

        8/11/10 20:14:
      המילה אבא הפתיעה אותי לגמרי
      כל כך כתוב יפה
        8/11/10 19:57:
      נוגע.. איך אהבתי
      תודה
        8/11/10 19:49:

      נפלא ..מרגש..פואטי..חכם ושנון.

      מדוייק להפליא יצירתי ואמין.

      אחד הטובים שקראתי לאחרונה.

      תודה רבקה.

      .

      בלוז

        8/11/10 19:38:
      פשוט נפלא !
      מרגש נורא
        8/11/10 18:26:

      ריבק'לה, הכל כה צבעוני וחי בסתירה גמורה למציאות..

      מקסים ומרגש. תודה.

        8/11/10 18:14:
      זורם . מרגש . נוכח .
      אוהב ומככב.
        8/11/10 18:14:

      מן המעט שעמדתי על טבעך, השיר, כפונה לאהוב כלשהו, לא התחבר לי עם רישומך - עד שהגעתי לסוף ו"כן" גדול הדהד בתוכי - לשיר, לך ולליבך.
      כן רבקה'לה, כן, לגמרי..!

        8/11/10 18:08:
      מרגש ורב עוצמה
        8/11/10 15:47:
      נהדר....

      חודר ללב....
        8/11/10 15:27:

      פואטי

      עוצמתי

      שואב

      הסוף מפתיע ומשלים את התמונה

      בעקבותיו, מתבקש לשוב להתחלה ולקרוא שוב

      ולהבין עומקם ומשמעותם של מילים, של חיבורים

      של היגדים

       

      מעין תפילה אישית,

      מאוד מיוחדת בעיניי

      מאוד עכשווית [לי].

       

      רוב תודות לך אהובה....

       

      [מנסה לככב ואם נכשלתי... אשוב]

      רשימות של שירים, סיפורים קצרים והגיגים שכתבתי (כולל קישורים) מצויות בדף הראשי שלי.

      פרופיל

      Rivka
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגובות אחרונות