במקום רגיעה, שינה הפכה לסיוט. ההקלה שבמנוחה מאוימת על ידי המצוקות שנדחות במהלך העירות, כל היסחי הדעת שאדם יכול ליצור לעצמו על מנת שלא לשמוע את קולן המטריד. זה מתחיל מחדשות שמהולות בהיסחי דעת, עד אשר הן הופכות להיסח דעת בעצמן. ובכלל, התרבות שלנו כולה מבוססת על היסחי דעת, עד כדי כך שמצוקות של מישהו אחר הופכות להיסחי דעת של הצופה. "צרות של אחרים", הייתה מכנה אמי את אופרות הסבון המטונפות האלה. למען הסר ספק, היסחי דעת היו מאז ומעולם, היום הם העיקר. וכאשר אדם עסוק בכל שעות היממה בבריחה, השינה מתקרבת ומאיימת לגרום לאותן סטיות להתחזק שבעתיים. זאת מסכת הליצן הבנאלית שחובש הרוצח הסדרתי, או רק הגוף שנע בחוסר נוחות במיטה ותובע אור דלוק, טלוויזיה דלוקה, מוסיקה ברקע שיישארו מנחמים. הבדידות מקשה על היסחי דעת. עלייך לייצר אותם ללא הרף, אך גם כאן באה הטכנולוגיה לעזרה: היא מזכירה שוב ושוב שלא ניתן להתרכז בהיסח דעת שמוזרק לאישונים מול המחשב או מול הטלוויזיה. היסח הדעת כושל כאשר לא ניתן להתרכז בו, וכך גם בבני אדם אחרים, שהפכו, תודו, לעוד היסח דעת כושל.
וגם אני, שכותב פה לפעמים, משומש כהיסח דעת. אני קורא את התגובות ועבור הקורא מדובר בסך הכול "עוד סיפור קטן", אולי אחד שלפני השינה? סיפורים שלפני השינה עשויים להיות מסוכנים, הם עשויים להיכשל. אני ממליץ לחפש אותי מההתחלה. |