כבר שלושה ימים שאני חולה, מרותקת למיטה במחלה לא מובנת. הסימפטום העיקרי הוא שפשוט לא בא לי להתמודד עם העולם. יש כאלה שנשברים בגיל 90, יש כאלה בגיל 30 ויש אותי.

לא בדיוק נשברתי למרות מה שאמרתי פשוט בא לי קצת לנוח. בא לי לנוח בלי לקרוא לזה חופש כי אז צריך להתחיל לחפש ים וברכות, הנאות ולהוריד שערות.

מה רע בסתם פסק זמן מהחיים? תכלס, זה לא רע בכלל אבל היות וצריך לשלם שכר דירה אז הגיע הזמן לנסות לצאת מהמיטה. הגיע הזמן לחזור לעצמי ולהבין שסך הכול בכלל לא רע לי. אני סתם ילדה מפונקת שכל הזמן מחפשת את מה שחסר. לא משנה כמה היה לי ומה תמיד הרגשתי שמשהו בי עוד חסר. 

אבל לא באתם לכאן לרפא את הפצעים שבי, אף אחד לא יוכל להחזיר לי את מה שאיבדתי. דברים שאיבדתי עוד לפני שנולדתי ומשום מה חסרים לי בכול יום, רודפים אותי באי שקט בלתי מוסבר.

הבטחתי שלא היום, היום קמים מהמיטה, טקס החזרה לעולם מיד מתחיל.

מצרכים לטקס: נר, גפרורים או משהו אחר שידליק את הנר, ארטיק שוקו בננה, קולה וטוסט עם גבינה צהובה וזיתים.

1. הנר מטהר את האווירה, אש משרה עליי תמיד מן תחושה של נעימות, מסתורין ורוגע. תחושה של כוח בלתי מוסבר.

2. כשהייתי בת ארבע ארטיק שוקו בננה וקולה היו פסגת האושר בשבילי, כל מחלה מכאב בטן ועד חזרת נפתרו תמיד בקצת קולה, אפילו חמה. אז אולי זה יעבוד גם היום, שווה לנסות.

3. הטוסט הוא סתם בגלל שבחורה צריכה לאכול.

אז ירדתי למכולת ויצאתי בנזק של 60 ש"ח (מי היה מאמין שלחם יכול לעלות 20 ש"ח) , בדרך זרקתי כמה בקבוקים למתקן המחזור, נתחנף קצת ליקום, אולי מחר השמש תזרח והנה אנחנו מתחילים!

תודה על ההקשבה אנשים יקרים. עוד מעט חנוכה וזאת התקופה הכי יפה בשנה, תרגישו את הקסם באוויר.