ואופי הומצא למכוערים..

שניצחו לא פעם את הדלת הנסגרת..

כמו מברכים את יכולתם לפתוח את הדלת למפתח ההגיון... האמת... ובעיקר הרגש...

כוסו להן המראות של עליזה... וכמה מהן בחדרי הקט...

אני מרגישה נפלא ופורסת את סדין הצניעות מעליי..

אני כלכך גאה בעצמי וביכולתי שלא להיות באותם מקומות שכל כך הקשו על חיי לא פעם.

אני כלכך נינוחה כשאני לא צריכה...

להוכיח לכל העולם..

דבר ולו דבר..

אני כלכך צמודה לנחתום...

ומשאירה לאחרים לערבב את העיסה... אך לא לגעת...

אני כלכך סגורה על משבצת בטוחה.. אם כי עצובה..

אין שחור.. אין לבן...

אין צריך...

ואמא שלי אומרת שבהחלט יש מלכה.. ואפילו כתר..

ולא פעם אותם זקנים שנטעו את בינתם באותה הבל נשימה הזכורה לנו..

הזכירו לי לא פעם...

שאי אפשר לאהוב מאיבר השופכה...

ולנפש אין קשר לשם..

ויזיזות נפש...

ואב רחמן אין...

ושלא יבלבלו לכם את המח...

שיאהבו אתכם מהלב.. מהלב...

ולא מכיס המרה או באר השופכה..

שיאהבו אתכם מהלב.. וישלחו זיקים קסומים... רק מנימי הדם האדומים... המזכירים ...

כי רק אתם יכולים...

כי רק לכם מותרת היכולת.. לשלוט על עצמכם...

ובעיקר שלא יהיה לכם ערפל יותר בלב...