ידידי דוריא פותח ביום ה' הקרוב, 18.11, תערוכת יחיד בהאנגר 3 בנמל תל אביב.

אתן למספר ציורים ולכמה מילים שלו להצטייר ולדבר בעד עצמם,

ולהזמין אתכם לראות את העתיד מנסה לפרוץ סדקים בהווה.

אמן

אמן נותן את עצמו לטבעה של חלימה על בדי הפוטנציאל, ותוקף אונו לוחש ממהיר היופי, נותן עצמו לטבעה של חלימה ואם כך חלומו אינו שלו.

העבודות הן תמצות של מבט רוחני המאפשר, אולי, חידוד ההתבוננות אל הפער בין שקט ליצירה, בין הרשת ליחיד, בין אוטופיה לדיסוטופיה, סדקים פואטים, המאפשרים, נוודות נפשית-רגשית הכרוכה במסתורין הארוטי של חלום שאין לו שם.

עדות

(עכשיו)

הדממה נושרת אל תוך הדממה

(עכשיו)

גולש העולם מהמרכז ומתקרר

מתגבש לסלעים בתוך גינת זן

(עכשיו)

כשרוח הבוקר נוזלת בעורקי

(עכשיו)

כשהכול חמר ובוץ סמיך

וגם ידי נספגות

(עכשיו)

בינות תצהירי הקדושה

שיכורי החרב

ערימת התפוחים המרקיבים

המיטות הזוגיות בגן העדן

ענני התפילות

וסרחון הפנאטיות

(עכשיו)

מתקבצות דמעות המשוררים

(עכשיו)

מושחות בשמן את הדלת

את הקיר שבתוך הדלת

(עכשיו)

שחוכמה נושקת לרגלי הטעות

(עכשיו)

מתחתי את גופי על החול

נתתי לים להשלים עם העין

אכלתי אבטיח

במלא רוחבו של פה

(עכשיו)

שהדממה נופלת אל תוך הדממה

חיות שיחתה ללא תחתית וצל

נחתי ובטני התעגלה והשתפלה

לאורך חלוקי המחשבה

(עכשיו)

כששעון החול סובב כחסר תנועה

בתוך כל אמת משתתקים החיים

מתעוררת החמלה למראיתה

נעצתי את הגל בליבה

(עכשיו)

רוקנתי את מימי

זאת אומרת עשיתי פיפי

גזזתי את ציפורני

ונשקלתי

86 ק״ג