כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    צפרדע בלי אופניים.

    היום היה יום רע להיות אישה במדינת ישראל

    1 תגובות   יום רביעי, 10/11/10, 00:43

    היום אני בעיקר כועסת, זעם שקט ופסיכוטי שהוא נחלתם של חסרי האונים, זעם כבוש, חנוק, גל עכור שמאיים כל היום לעלות מהחזה לכיוון הפה ולמחוק את כל הקיים סביבו בהתפרצותו אל אוויר העולם, היום אני כועסת במיוחד ומרגישה חסרת אונים במיוחד. היום הוא אחד מאותם ימי פלא בהם הבהוב מסך המחשב, הרקבון המשרדי והפיח של תל אביב לא הצליחו לספק לי את הרעש הלבן הנדרש לראייה סלקטיבית של העולם. היום הסתכלתי החוצה ולא הצלחתי להתנתק מהמציאות בזמן, זו תפסה אותי והורידה לי סטירה: אין סיכוי להתעלם -אני חיה בארץ מרתיחה, קרקס מרושע של שנאה, גזל, אלימות וציניות. ואפילו שמדינת תל אביב היא סוג של מקלט מדומה-, קירותיו דקים, הגג רופף וריח הנבלה חודר כל מנעול וסדק.

     

    היום היה יום רע להיות אישה במדינת ישראל, לא שיש לנו המון ימים יוצאים מהכלל פה, אבל היום היה אומלל במיוחד, פתחתי אותו בכתבה הזו:

    http://www.haokets.org/2010/11/07/%D7%90%D7%91%D7%9C-%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%A0%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C-%D7%A2%D7%9D-%D7%9B%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%95%D7%AA/

     

    "הכצעקתה" הוא אתר שמתעד הטרדות מיניות במרחב הציבורי. בכדי להסביר את החשיבות שלו צריך לקבוע קודם עובדה אחת פשוטה: חלק מהחירות שלנו כבנות אדם, כאזרחיות, כחלקים בחברה שמתיימרת להיות נאורה ודמוקרטית, נגזל על בסיס יומיומי. נכון, זו לא ידיעה מרעישה במיוחד בארץ מוכת עבדות (עבדות מודרנית עם שמות מכובדים כמו "עובדי קבלן", "אשרת עבודה", "חוק הכניסה לישראל" וכו'), גזענות, אלימות, גזל גס של משאבים וזנות פוליטית, מי לא נאנס על ידי המערכת? כולנו כאן מוכים מטבענו, מה חדש?

     

    אז יש עוד משהו שנשדד מאזרחיות המדינה הזו, עוד חירות אחת שחשיבותה מובנת הכי טוב בהיעדרה, החירות להסתובב בחוץ מבלי שיפלשו בגסות למרחב האישי שלך, מבלי שישפילו אותך עד עפר ביחס מחפצן, מבלי שיגרמו לך לחוש כאילו נשפך עלייך דלי גדול של זוהמה אנושית, מבלי שיפחידו אותך, מבלי שיגרמו לך להרגיש חשופה ומאויימת. חירות שהיא טריוויאלית עד כדי כך לשכן שלי שהוא אפילו לא מעלה על דעתו עד כמה היא נעדרת מחייהן של נשים רבות (ולא רק נשים אגב, גם הקהילה הלהט"בית זוכה לאותו פינוק יומי) החירות הבסיסית הזו של הגבר הסטרייט (ולא ערבי / נשי / עובד זר / טראנס חלילה) היא כל כך מובנת מאליה שהיעדרה הצורב הופך לשקוף.

     

    עכשיו לכי ותסבירי את כל זה לדן מרגלית ורונן ברגמן, לכי תסבירי שהאתר הזה הוא לא פלטפורמה הזויה להפצת שנאת גברים (נו, אותה שנאת הגברים המיתולוגית שמפניה מתריאים הפמיליסטים, התנועה למען זכויות הגבר במשפחה, תומכי קצב, הטוקבקיסט משה, אתם יודעים על מה אני מדברת), לכי תסבירי שהאתר הוא לא פלטפורמה להתבכיינות חסרת תכלית (ברגמן לא מבין איפה האפקטיביות) אלא מקום לגיטימי נדיר בו את יכולה לדבר על אותה חירות שקופה והפקרתה, לדבר על העלבון והזעם שאין מקום לפרוק אותם, על המצוקה שאין לה כל מענה מצד החברה, ובטח שלא מצד החוק, לכאוב את האובדן שלך מול מערכת שמפקירה אותך שוב ושוב, לכי תסבירי. וינר ופלדמן הלכו להסביר,היה עצוב.

     

    מרגלית וברגמן לא מבינים על מה המהומה, או שהיה פשע או שהייתה פה אי הבנה, כל מה שבאמצע הוא כנראה בראש שלך. באומרם פשע כוונתם למקרה ברור, "קלאסי": שימוש בכוח, גרימת נזק פיזי ומרדף משטרתי נועז בעיקבות הסוטה המרושע. זהו אותו קו המחשבה שנוטה לאמץ מערכת המשפט – אם כבר הותקפת או נאנסת כדאי לך מאוד שיתקיימו כל התנאים הנכונים – התנפלות בחניון חשוך, גרירה לשיחים, שימוש בנשק (אסוציאציה חופשית: נוהל מעצר, אלכוהול מורעל, עיסקת טיעון) אחרת בכלל לא בטוח שמישהו יאמין שלא מדובר באי הבנה.

     

     

    ואם כבר באי הבנות עסקינן, בארוחת צהריים ביצעתי פשע חמור כנגד מערכת העיכול שלי והעזתי להמשיך לקרוא חדשות: "הסדר טיעון לנאשם המרכזי בפרשת האונס בתל אביב" ואז גם "3 הסדרי טיעון נוספים בפרשת האונס בתל אביב" וכמובן את "חשד: שכבו עם בת 12 והפיצו את תמונותיה ברשת"  (באמת?"שכבו" ככה בחרתם לקרוא לזה???) אני אישית לא הבנתי. לא הבנתי מתי לכול הרוחות המוסר הופרד סופית מהצדק במערכת המשפט, לא הבנתי מתי מעשה ניצול ציני ובהמי הפך מפשע להתנהגות לא נאותה, למה זה שהקורבנות לא זעקו לעזרה ונלחמו בשיניים וציפורניים הופך אותן לטרף לגיטימי? מתי ניצול גס ואכזרי של נערות קטנות הפסיק להיות פשע נתעב וחמור בעיניי מערכת המשפט שלנו? היה רגע מסויים כזה? איפה הייתי? איפה היינו כשזה הוחלט? למי מגישים ערעור?

     

    הכותרות המצוטטות הן מהמהדורה האינטרנטית של הארץ, מה שקראתי בצהריים במהדורת הדפוס של ישראל היום (לא שיש לי דבר אחד לומר לזכותם, זה פשוט העיתון שחיכה לי על השולחן) היה כל כך מבלבל שלרגע חשבתי שהשעות הרבות מול המחשב סוף סוף גבו את מחירן מהראייה שלי – פרקליטת אחד הנאשמים צוטטה אומרת: "הילדה הייתה ידועה באזור כנותנת, אז למה שלא יקח?" יכול להיות שאני משבשת מעט את הציטוט המדוייק, לא שיננתי אותו, אבל עיקרי דבריה צרובים במוחי – הילדה נתנה אז הוא לקח, מה הוא פראייר? היא אמרה שזה בסדר אז הוא לקח, עוד רבים לקחו, גברים ששמעו על "הילדה הנותנת" באו מכל האזור ברכביהם, הם לא ידעו שהיא קטינה, הם אולי לא רצו לדעת, אבל מה זה משנה? נותנים לך- תיקח, מרביצים לך תברח, נכון? ( אסוציאציה חופשית: לנס וולף לא הספיק לברוח, http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/175/454.html זוכרים? הוא כבר בטוח לא ישכח את ירושלים).

     

    וזה כנראה אחד מקווי ההגנה – להפריד בין האונס לניצול, להפוך את הניצול לבן דוד המכוער אך התמים יותר של האונס, לנסות לגמד את מימדי מעשה הנבלה המסריח, לרכך את הפינות עם מילים כמו "נותנת", "בהסכמה", "אי ידיעה", "בני טובים", כאילו די במילים האלו בכדי לטשטש את גילן הצעיר כל כך של הקורבנות, את הנזק הקטסטרופאלי שנגרם להן, את חוסר האנושיות המפחיד והמבחיל שבמעשים, כאילו באמת אפשר לטעון שילדה בת 12 יכולה להיות "נותנת", מה היא נותנת בידיוק ממרומי גיל 12? באמת יש צורך להסביר שילדה בת 12 לא מבינה את ההשלכות של הסכמה שכזו? מישהו באמת חושב שהיא הפעילה שיקול דעת אחראי ובוגר והבינה את משמעות מעשיה? ברצינות? הפרקליטה רוצה שנאמין בזה, ואם זה קשה מדי אז לפחות שנשתכנע שמרשה האמין בזה.

     

    היום היה יום רע להיות אישה במדינת ישראל, יום רע להיות ערבי במדינת ישראל, יום רע להיות חרדי במדינת ישראל, יום רע להיות סטודנט במדינת ישראל, יום רע להיות הורה במדינת ישראל, יום רע להיות שונה במדינת ישראל.

     

    מחר יתחלפו הכותרות, מחר שוב אחשוק את שיניי לתוך הקפה של הבוקר, למעשה, כבר בעת כתיבת שורות אלו אני תוהה מה לעזאל הטעם? איפה האפקטיביות (ע"ע ברגמן) של כל הכתוב מעלה, למי זה יעזור? אני לא יודעת לענות, אולי רק רציתי שזה יהיה כתוב איפשהו, אולי רק רציתי להרגיש שלפחות אמרתי משהו, שלא החלפתי ערוץ מתוך הכרה אוטומאטית בחוסר האונים של עצמי, אבל בשביל להסביר את הצורך לומר משהו, הצורך להביע לפחות מילים של התנגדות צריך להסביר את השיתוק הטוטאלי שמשרה השתיקה הכפויה, צריך להסביר את מנגנון הדיכוי הסמוי כולו, מנגנון שמעיז לקרוא לבת 12 "נותנת". לכי תסבירי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/11/10 01:16:
      אני כל כך מבינה אותך למרות שאינני מסכימה עם כל הנאמר. הפסקאות האחרונות על הכתבות של היום הצליחו לבטא באופן מדהים את ההלם שהייתי שרויה בו כשביצעתי את אותו פשע נתעב שעשית גם את והוא לקרוא את העיתון בארוחת הצהריים. אבל..
      זה גם יום משמח, כי הנה הגענו ליום בשנת 2010, שבכלל נפתח אתר כזה כמו הכצעקתה, והוא מקבל חשיפה. אחרי 2000 שנות השתקה.
      זה יום משמח, לראות שני גברים מפוחדים, אל מול אישה נינוחה.
      ובנימה אישית יותר, זה גם יום משמח, כי הצועקת שבתוכך, קמה לתחייה. וזו לא צעקה אילמת!


      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      מרי א זרחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין