שלום,
אחרי תקופה ארוכה בה אני כותבת טור אישי,שודאי מוכר לחלקכם כטור העצבני של "זהבה עצבנית" בחריף, החלטתי כי הגיעה השעה לפתוח בלוג משלי ולשתף אתכם כאן בכל המחשבות והביקורות שיש לי. אני חובבת מוזיקה מושבעת על כל גווניה וסוגיה. ישראלי, לועזי, רגאיי, פופ, רוק, ג'אז, הכל הולך! עד לפני ארבע שנים סירבתי בתוקף להאזין למוזיקה המזרחית כי חשבתי שהיא נחותה ולא אינטליגנטית לטעמי. היום מצאתי עצמי מכורה כבדה לז'אנר שמסרב לדעוך מהעולם ומקבל תאוצה מרגע לרגע.
בעקבות גילויי האהבה שלי למוזיקה המזרחית הפכתי גולשת קבועה באתר הבית של חריף, שם ניזונתי על כל החדשות הכי חמות ורלוונטיות לז'אנר הים תיכוני. מי הוציא שיר חדש, מי מופיע ומתי, רכילות חמה ומסקרנת, מילים לשירים... הכל! לאחר אלפי טוקבקים שכתבתי קיבלתי פנייה ממערכת האתר שביקשו ממני לכתוב את אשר על ליבי....קצת היססתי אבל בסוף זה פשוט קרה.לאט לאט אנשים מגיבים, מזדהים,אוהבים, מקללים (כמו כמה טוקבקיסטים ממוצעים) אבל טוב נו...דנה ספקטור שורדת...אז גם אני.
אני יודעת שאתם שם...אלו שקוראים ברגעים אלו את הטקסט, אתם אוהבים מוזיקה מזרחית, חלקכם, המעונבים, מתביישים להודות בזה וחלקכם (המגניבים ממשרדי הפרסום) מזמזמים מבלי להרגיש וחלקכם ("האליטיסטים") פשוט שונאים. זה מה שכה יפה בז'אנר הזה, הוא מקבל כל כך הרבה תגובות מכל שכבות האוכלוסייה, מכל מעמד, מכל גיל. ז'אנר שמלווה אותנו עשרות שנים ובכל תקופה מקבל את הביקורת שלו ואת היופי שלו.
אז מה יש במוזיקה המזרחית שמצליח לשגע את המדינה? האם זו התחלה של עידן מוזיקלי אחר? האם זה ז'אנר שהולך להישאר כאן לתמיד או שיגעון תרבות חולף ?
כאן תוכלו לקרוא פוסטים שכתבתי על עולם המוזיקה, בעיקר ביקורות נוקבות שלי על תעשיית הזמר הים תיכוני. אשמח לשמוע בכל זמן את דעתכם ולקרוא תגובותיכם.
|