אז כמה פעמים ביום אתם נכנסים לפייסבוק? ת'אמת נו, בלי לחרטט, נו כמה? בטח איזה שלוש עד ארבע פעמים, ואני לא מחשיב כלל את אלה שמחוברים רצוף. העולם הווירטואלי כיום מחולק לשתי קבוצות עיקריות של אנשים - אלה החיים בפייסבוק, ואלה שעוד לא באמת טרחו לגלות אותו. העולם האמיתי לעומת זאת, מחולק גם הוא לשתי קבוצות עיקריות – אלה החיים בפייסבוק ואלה שעוד לא. אני די פרווה בכל הקשור לרשתות חברתיות, עוד לא החלטתי לאיזו קבוצה, או תת פאקינג קבוצה אני משתייך, אני כן נוטה לחשוב, שמשהו גדול קורה, ופייסבוק הוא כבר הרבה יותר מסתם עוד רשת חברתית.

בהוליווד עשו סרט על פייסבוק, נקרא לזה אוטוביוגרפיה? הילד עוד לא בן חמש וכבר גוזרים עליו אחלה קופה. לפני שבוע זוגתי ואני רצינו לראות סרט, עת הגענו אל תורים ארוכים נתבשרנו שאין כרטיסים לסרט שחפצה נפשנו לראות, בעצם הסרט שזוגתי רצתה, על מי אני בא לעבוד. עם קבלת הבשורה הקשה, הבחנתי בפוסטר שהיה תלוי מעל הקופה, זה היה הפוסטר שהציג בגאון את 'הרשת החברתית', תוך שנייה המחושים הגיקים שלי מתחדדים, הסמי חיבור שעוד יש לי לתעשייה מגרד את המצפון שלי ובמניפולציה מורכבת אני משכנע אותה שנלך לראות את הסרט הזה על הרשת החברתית, או בעצם הסרט על פייסבוק. היא מסכימה! יש!!!

הרשת החברתית מגולל למעשה את הסיפור מאחורי, או אולי את האנשים מאחורי, והנה עוד סיפור סקסי על סטארט-אפ שמתחיל בתור איזה גיזמו קטן וחמוד ואז כובש את העולם לפחות כמו איזה צונאמי, בעצם הרבה יותר מסתם צונאמי. מארק צוקרברג, החברים שלו, הפאונדרים, הדינמיקה, מי רב עם מי, ומי גנב למי ומי תובע את מי. לעניות דעתי הסרט מאוד אובייקטיבי – כלומר לא בא להאיר דמות כזו ולהעכיר אחרת, קחו את הדמויות ותשפטו בעצמכם. בסוף יצא פייסבוק. אם אהבתי את הסרט? באופן חד משמעי כן!

אם אני אוהב את פייסבוק? אהה, תראו זו כבר שאלה מסובכת. ההתחלה היתה מגניבה והייתי די מכור ללא ספק. זרקתי כבשים על מלא אנשים, עשיתיPoke  וגם עשו לי בחזרה וזה היה לי ממש נעים, ותוך לא הרבה זמן היו לי כבר מלא מלא חברים בפייסבוק. קצת פייסבוק בבוקר, קצת בעבודה, קצת בערב ואיפה שיש מחשב פנוי – אנשים רק נכנסים לפייסבוק בשביל להתעדכן ולראות מה הולך. אז מה הולך? תגידו, כבר בדקתם היום את הפייסבוק שלכם? פייסבוק, סליחה - הרשת החברתית, משאירה עשן לכל הרשתות האחרות, ותעשה לי לייק כבר הפך למטבע לשון די שכיח. תעשו פייסבוק אנשים!

העמוד האישי, אותו כרטיס ביקור אישי – החזון של צוקרברג, כבר לא תמים כפי שהיה בתחילה. פייסבוק הפך לבמה ציבורית, שקופה מאוד, היום מומלץ די להיזהר במה שמעדכנים בסטטוס, וואלה עוד מעט זה גם ישמש כראייה משפטית מוצקה - אלא אם כן זה כבר, ואני באמת זקן מדי. אם להתייחס רגע רק לנפח הפרסום בפייסבוק? גוגל תיזהרו פייסבוק במאחורה שלכם ודי משלים לא מעט פערים. חברות מסחריות לרבות חברי כנסת עושים שימוש נרחב בפייסבוק – העיקר שהמסר יעבור או שהפרסומת תמכור. אם זה רע? לא תמיד.

אז מה רע? לא הייתי אומר שזה רע בתכלית, כי תכלית ופייסבוק זה לא בדיוק, אולי קצת כמו מדע בדיוני. גם לא הייתי ממהר להצביע על פייסבוק כמחרב התרבות של ימינו אם נבחן רגע את תרבות הפנאי, תרבות השיח או סתם ערכים כאלה כדוגמת חבר אמיתי. תסתכלו לעצמכם בלבן של העין ותשאלו את עצמכם האם באמת כל החברים שלכם בפייסבוק הם החברים שלכם? זה בסדר גם אני לא ממש חש בנוח עם השאלה, אבל אולי פייסבוק נותן כן משנה תוקף לחברים וירטואלים? זה באופנה היום להיות וירטואלי.

הסטטוסים. האישיים כמובן, לעדכן שאני גרוש? לעדכן שאני במערכת יחסים? לעדכן שאני סינגל? כי כולם צריכים לדעת לא? זה יכול נורא לפגוע בצד השני אם לא עדכנתם את הסטטוס שלכם. "ממי, אנחנו כבר חודשיים ביחד, לא נראה לך שהגיע הזמן לעדכן סטטוס בפייס?" וזו רק דוגמית בודדית. ישנה כן מגמה של להיות מאחורי הפייסבוק שלך ואז להיות אתה עצמך? זה מרגיש ככה לפעמים ולאו דווקא לחסרי הביטחון שבינינו, ממש לא. גם צעירים, וגם מבוגרים חייבים לעדכן. "שיו אני חייב לעדכן בפייס שלי". ולחשוב שעד לפני כמה שנים כל זה לא היה קיים – התרבות הזו אני מתכוון.

חבר אחד שלי עידכן מה הוא אכל לצהריים, חבר אחר כועס נורא על השכנים שלו, ואיזו מישהי שהיתה איתי בתיכון החליפה תמונה ועכשיו היא חברה עם עוד איזו ברייה – וואו! תוכנית רדיו מפרסמת מה יהיה היום בערב ומזמינה את המעריצים שלה לבוא ולהקשיב, בקיצור לכל אחד יש מקום – רק תעשו פייסבוק. ואני עוד בכלל לא ציינתי את ייצר המציצנות וכמה באמת בדקנו על מה קורה עם האקסית הזו או האקס המיתולוגי, פחחחח!

בסופו של דבר פייסבוק חי בקרבנו. זו מהפכה שאולי רק עכשיו מתחילים להבין עד כמה זו מהפכה באמת, גוגל? חכו חכו! אז יש הרבה דברים טובים שאפשר לומר על פייסבוק ויש הרבה דברים פחות טובים. למי שמחפש תכלית? תנסו באיזה קונגרס ציוני, כאן זה הכל מגניב ואינסטנט – וזה מה ששולט היום. מה שבאמת משנה זה שלכל זוג מהיפה והחנון יש עמוד בפייסבוק – מת עליכם! ונכון שזה הכי מבעס לקום בבוקר ולראות שמישהו מהחברים שלך מחק אותך? נכון שאז הופכים בשבריר שנייה לפחות מקובל, גלמוד, ערירי ואולי סתם אומלל? האם היה או יהיה איזה טיפשעשרה שיתאבד בגלל זה? כולה פייסבוק כבר לא ממש עובד לשום פסיכולוג בעולם.

פייסבוק יהיה כאן ולעוד הרבה זמן. אני כבר די חסר סבלנות לבדוק סטטוסים, שלא לדבר על לעדכן סטטוסים בעצמי. זה די מעניין לי ת'תחת שמישהו רעב או כועס, ושזאת נשואה וההיא מהתיכון שלי כבר לא במערכת יחסים. ואם כבר מישהו כן מחליט לפרסם איזה סטטוס של בואו נגיד: "יא אללה השכנים שלי עושים רעש, אני הולך להביא משטרה!" נו אז כאילו כולם צריכים להיות אמפטים, או שסתם שחררת אגרסיות – ולא רבותיי, אני לא באמת מוציא עצמי מן הכלל.

בעצם? בעצם אני יכול להתסדר טוב טוב בלי פייסבוק. עם החברים האמיתיים שלי אני נפגש 'על באמת' או חלילה משוחח איתם בטלפון, את אלה שכבר ממש לא אז פשוט זורקים איזה אסמס בחגים, כי אם כבר להיות צבוע אז עד הסוף, ולגברת שלי זה לא באמת משנה אם אני במערכת יחסים בסטטוס שלי או שלא – לפחות לעת עתה. צוקרברג? אין לו זמן עכשיו, הוא בדיוק סופר את המליונים.

אז שמישהו יסביר לי בבקשה למה לעזעזל אני בודק ת'פייסבוק שלי לפחות פעמיים שלוש ביום?

עמית